כובשת – אני בישראל רימה בעזה

בשבילי היא הבת של איברהים, צעירה חריפת שכל ונעימת הליכות. את רימה לא הכרתי ישירות, אלא דרך אביה, אברהים, שעבד 14 שנה במוסך בכפר-סבא, שם מטופל הרכב שלי. מקצוען ומהיר, אבל לפעמים סתם כך לא הגיע לעבודה. היה סגר, או עוצר, או כתר. והיתה בתו היפה רימה.
 


רימה, ילדת חג מולד

כשהיתה פעוטה, רציתי לשלוח לה צעצוע, אבל אברהים העדיף לא לנסות להעביר דבר במחסומים.דברנו בטלפון בקו כפר-סבא עזה, והיא הבטיחה לבוא לבקר כשאבא יקח אותה. מיום הוולדה ועד היום היו מחסומים וחיילים בינה לבין הרצון לראות את כפר-סבא. ארץ משאת נפש. העולם כפי שהתגבש אצל הילדה היה בנוי הירארכיה נוקשה: אללה, אריק שרון, ראש הממשלה, מתנחלים, חיילים, ישראלים, פלשתינים. אחר-כך חלה רעידת אדמה: שרון ורה"מ הפכו לישות אחת. אחר-כך התרחשה עוד רעידת אדמה: נעלמו המתנחלים. אמרו שישראל אוספת את נוכחותה מעזה ובנוף של רימה יהיו רק פלשתינים. אפשר יהיה ללכת סתם כך, מעיר לעיר ברצועה בלי לעבור חיפושים ובלי לעצור שעות ארוכות בין מקום סתמי אחד למשנהו. אפשר יהיה ללכת בדרכים ללא חשש פן תעורר חשד ותדרש לשכנע חיילים. אפשר יהיה ללכת לים של עזה, לכל החוף, גם זה שהיה גדור למתנחלים בלבד.
והעיקר – חדל הפצצות מהאויר, יריות פגזי תותחים, הבחירות הבהולות לאורך קירות הבתים אל מקום מסתור שאינו מספק הגנה. שקט. חיים.
 

הים של עזה לאחר השחרור

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אז זהו הים של עזה?! יש משהו סוחף בשמחה הזו של בני-אדם הנכנסים בהמוניהם למים,
שוחרר הים! איזו נהירה מרשימה! היכן היו כל הילדים והצעירים הללו? מה עשו? מבעד לאיזה חלון התבוננו בגלשנים של מספר צעירים יהודים שלהם הים. של עזה. התחושה הזו התעצמה כשראיתי את תמונות ילדי הקייטנה בנטיעות. מה שאויר חופשי ושמש עושים לילדים! גם לכם יש ט"ו בשבט? אני נטעתי עצי זית בכפר סלם יחד עם קבוצה, אבל זה היה מעשה מחאה. הילדים בתמונה סתם נהנים לשתול. כמו שאני הייתי בבית-ספר.
 

לא לגמרי הבנתי את התמונה של העבודה בחלקת האדמה המשפחתית. מה מגדלים שם, ומי מבני המשפחה לוקח חלק ונמצא בתמונה. האם יש די פרנסה מחקלאות כזו?הצילומים היו עבורי כמעט אקט פוליטי. אנחנו כל-כך רגילים לדבר על "הפלשתינים" וכנראה שגם אתם על "הכובשים". קצת מוזר לי, אנחנו כה קרובות, וכמו קווים מקבילים – לא נוכל להפגש. בשבוע שעבר הייתי קרובה עוד יותר, באחד הקיבוצים מול הרצועה, הושט היד וגע בה, אבל לא. אני בעידן הכיבוש. ואת אפילו לא הכרת מציאות אחרת.
 
הייתי מאוד רוצה לפגוש שוב את אברהים. יש לי עדיין זכרון מפגישתנו האחרונה בעזה, לאחר הסכמי אוסלו. אבל אני מבינה שכל נסיונותיו לשוב ולהכנס לישראל נבלמים במחסום ארז. הבנתי שלא פעם הוא יוצא לדרך, הפרנסה דוחקת, אבל חוזר כלעומת שבא בגלל ההליכים הנוקשים במחסום ארז. וכך הוא שב הביתה בידים ריקות. שבוי ברצועה.

 

שיחות הטלפון הנדירות בינינו עומדות בפני השעיה. בעוד חודשיים תלדי בן (את כבר יודעת!) ולא תוכלי לצאת למשרד להתקשר. הלוואי ויכולתי להעביר לך מחשב, לשמור על הקו הקצר עזה-כפר-סבא דרך רשת עולמית. אצלנו מחליפים מחשבים בקצב מהיר, ויש לי יותר ממחשב אחד פנוי. אבל איך, איך עוברים את המחסום הזה?

 

 

 

עכשיו, אחרי ששחררנו אתכם, אני עוקבת אחר מטח הפגזים לשטחים ריקים בעזה. האם הם ריקים מרימה? 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיאוגרף  On 8 במאי 2006 at 12:58 am

    אבל רוב הים של של הרצועה היה פתוח לפלסטינאים גם שצה"ל והמתנחלים ישבו ברצועה. שלושה מקטעים קצרים לאורך הרצועה סגורים לפלסטינאים (ולפחות שניים מתוכם ע"פ הסכמי אוסלו וללא קשר למחנחלים)

    מעבר לזה אכן עצוב אבל גם חד צדדי.
    וכולי תקווה שאולי רימה תהיה דור ראשון לשינוי שיחול שם ושהפגזות מטופשות שנובעות מהחלטות מטופשות לא יפגעו בה באף חף מפשע.

  • אורה  On 8 במאי 2006 at 10:24 am

    זה לא קטנוני, כנראה שאתה צודק במספרים. אבל כשאתה לא יכול ללכת חופשי על החוף ובדרך אליו – כנראה שהתחושה היא שהים אינו פתוח. לא באותו מובן. אגב, רק אתמול קראתי ב"הארץ" שמפוני גוש קטיף רוצים לסגור קטע חוף (הפרדת גברים/נשים) בחוף ניצנים. ומשתמשי החוף מתנגדים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: