האסתטיקה של השחיתות

מדובר באחת הסדרות המצליחות בטלוויזיה. לתפקידים הראשיים מלוהקות הדמויות המוכרות לנו מסדרות אחרות: ראש הממשלה, ראש הממשלה בפועל, השר, האוליגרך, איש החזון, המיליונר. השחקנים ידועים, אבל התחבולות האסתטיות שונות: זוכרים את ההתבטאויות החדות-זועמות-מתלהמות-ולוקחות הקרדיט שהפגינו בסדרות כגון "מי אחראי לחודשיים ללא פיגועים" או "מי יודע להלחם בטרור" או "מי מצליח להאשים אחרים"? כאן מדובר בתסריט אחר לחלוטין.
זה מתחיל בטיזר קטן בחדשות, שם נאמר בטון של קריין כי המשטרה פתחה בחקירה, או מבקר המדינה חשף או האגודה לאיכות השלטון הגישה תביעה, וההכרזה היא כמין הבטחה: אמנם קראתי בשם העבירה או העבריין רק בצמצום ובשפתיים חשוקות, אבל מיד, בהתפרש מהדורת החדשות, תגיע ההרחבה המיוחלת. כך מעורר הבמאי המיומן את ציפיות הצופים, כדי להכזיבם מיד בהמשך. בעוד הצופה המיומן מצפה להאשמות מנוסחות חד וחלק, לנחקרים מחווירים או לכל הפחות מוסרים דיווח לקוי, בעוד הצופה עומד הכן כדי להזים חלק מטענות הנחקרים, להפגין את יכולתו בניתוץ העדות המשוחדת, ואולי אפילו בהצלחה כלשהי להבין דבר מתוך דבר כדי לראות את התמונה בשלמותה, מכין לו הבמאי מלכודת.
הכתבה נפתחת ולפתע מתחלפת האסתטיקה של מהדורת החדשות. לא רק שלא נבין דבר מתוך דבר, אלא שלא יראו לנו דבר. האסתטיקה החדשה שומרת על מרחק בין הצופה והחשוד העיקרי. בעבודה משולבת של פסקול וצילום, מתקבלת תוצאה המשיגה אפקט הפוך מן הציפיות.
וכך זה עובד: הפסקול נקי לגמרי מקולו של החשוד. הוא אינו מדבר למצלמה, ורק קול הכתב נישא בוויס אובר לכל אורך הכתבה. . זוכרים את קלינטון "I did not hahe sexsual relations with.."? זה לא קורה. שבועות וחודשים צפינו בכתבות בהן נראה שרון האב, הבן ועוד בן, יוצאים ממכוניות שרד ונכנסים מבעד לשערים, כמו בסרט אילם. כך נחסמה הדרך לצופה חד האוזן לבחון את רטט קולו של גיבור השחיתות, את הרעד הקל בשעת ההכחשה, ואם יש – גם את תחושת האדנות והבוז שהוא מפגין כלפי המערכת החוקרת. זה קורה רק בשחיתויות של דמויות משנה, כמו גורלובסקי וחזן, להם אין מפלט ופס הקול מנציח אותם כמו חרוז קטן בין קטעי קריינות רצף.
הרגע הזה בו מישיר החשוד מבט למצלמה ואומר את דברו, מונע מהצופה גם את המידע החזותי שהוא אמון עליו: הזיעה הקרה המכסה את פני הדובר, המבט הנודד בעצבנות, נטיית הרגליים להמשיך וללכת במעין צעד בריחה, כשהראש עדיין נמשך למיקרופון. כאן מתחבר הפסקול לויז'ואל של השחיתות. השחקן הראשי, זה ששמענו אותו באינספור סדרות אחרות מדבר עד ששבענו והותרנו, משחק תפקיד חדש. מאחר והוטל עליו אלם, ומאחר וטלוויזיה זקוקה לתמונות דינמיות, נראה על המסך רצף של צילומי מעקב אחר החשוד, כשהוא נכנס בבהילות לישיבת ממשלה/קבינט/בית לבן/צוות יועצים. או נפגש עם משפחות שכולות, מניח זר על קברו של רבין/בגין/ז'בוטינסקי/הרצל, וכמובן – סוקר מסדר צבאי! (לא משנה מאיזו מדינה).
התוצאה היא סדרה המשיגה תוצאה מצויינת לשגשוג השחיתות: הנה גיבור מרכזי בישראל, ממהר לפעול לטובת הבטחון, הכלכלה ויחסי החוץ, בלי לשכוח את הסובלים בעם. ומה עושה באותו זמן הטלוויזיה? מחפשת אותו! שערוריה! מעין נזיפה מתגבשת בקצה הצפיה: תנו לו קודם לסדר את העניינים! מי שלא עושה לא טועה! מהי נפילה קטנה לעומת ההישגים הכבירים?
זהו הרגע בו יועצי התדמית יכולים לצאת להפסקה. צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. ומי שאינם צדיקים, לא אחת מלאכתם נעשית בידי יועצי תקשורת.
 מקובל לחשוב שהשיטה עוצבה לטובת הנשיא רייגן, כשמצבו הדרדר עד כדי כך שאי אפשר היה לסמוך על יכולתו של השחקן הותיק לדקלם את הטקסט שהוכתב לו. לכן אסרו עליו יועציו לדבר למיקרופונים, וגם למצלמות הכתבים לא הרשו להתקרב עד כדי קלוז אפ. לעומת זאת נצלו את הידע המקצועי שלו להצטלם: הוא ניצב ונופף לשלום בחיוך רחב, או ישב וחתם על מסמך, או אחז בזרועה של ננסי, רעייתו, סצינות המוכרות לו מתפקידים קודמים. והפופולאריות גאתה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: