פיליפ מרלו הוא חתול

לא רק המכורים לחתולים זוכרים היטב את תמונת הפתיחה של "שלום לנצח". החתול מעיר את פיליפ מרלו (אליוט גולד) בשלוש לפנות בוקר. הוא רוצה לאכול. וכדרכם של חתולים, הוא רוצה את זה עכשיו. מרלו קם, מחפש על המדפים, במגירות, בארונות המטבח, ומגלה שאין אפילו פירור. החתול מלווה כל תנועה שלו: הנה הוא על המדף, הנה הוא מציץ למגירה ולארונות, קופץ על המקרר ומשמיע יבבת-דרישה בלתי פוסקת.

 

 

מרלו יודע שאי אפשר לרמות חתול, אבל מנסה. הוא מכין לו עיסת שאריות בצלחת. החתול דוחה אותה בבוז. על אף השעה הבלתי סבירה, מרלו מתלבש ויוצא לחפש במרכול מזון לחתול, כשהוא ממלמל כל הדרך "זה לא יאומן, אני הולך לחפש לו אוכל בשלוש לפנות בוקר".
במרכול מתברר שיש בעיה: ניצבות שם שורות של סוגי מזון לחתולים, אבל לא "קרי ברנד", הסוג האהוב על החתול של מרלו. בעצת המוכר, מרלו לוקח סוג בעל הטעם "הכי דומה".
כשהוא שב הביתה, מרלו משתמש בכישוריו כבלש, כדי להוליך שולל את החתול: הוא נועל אותו מעבר לדלת, ובינתיים, הרחק מעיניו הבוחנות, הוא מעביר את תכולת קופסת השימורים שקנה לקופסה של "קרי ברנד". הוא מכניס את החתול למטבח רק בתום המלאכה. נוכח מבטו של החתול הקפדן מרלו מעמיד פנים כפותח את הקופסה, וממלא את קערת המזון שלו. החתול מתקרב, מרחרח, ומתרחק מיד בזנב זקור. אותו לא יוליכו שולל. הוא רוצה את הדבר האמיתי. החתול של מרלו בורח בעקבות התקרית, ומפנה מקום לאוכלוסיה העויינת. כלבים.
כך, כבר בפתיחה, בונה אלטמן את דמותו של מרלו כחתול של הסרט. חתול בעולם של כלבים. מרלו מתחבא בין השיחים, תוחב את אפו מעבד לחלון, מתאונן בפינוק, תוקף את הפילם נואר בתכונותיו המובהקות: סטיה, קפריזיות, ספונטניות של הדמות והעלילה. הוא דבק במטרתו, הוא רוצה להשיג את הקרי ברנד שלו, ולא יתפשר גם כשכל העולם נובח לעומתו.
והעולם אמנם נובח לכל אורך הסרט, נביחות אזהרה. זה מתחיל עם כניסתו של טרי אל מרלו באישון לילה, על רקע פסקול נביחות, כשהוא מבקש ממרלו להבריח אותו לטיחואנה, בלי לספר לו שהרג את אשתו וגנב את כספי המאפיה. האסיר החולק איתו את תא המעצר מספר לו כיצד חיכה לכלבו.
העולם רוחש כלבים – מזהירה אותנו התמונה הסוקרת את אזור תחנת האוטובוס בטיחואנה. כלבי רחוב מרחרחים לכל עבר, כלבים אחרים עסוקים בהגשמת תשוקותיהם ואינם נרתעים אפילו מן הפרהסיה. המצלמה מתעכבת על הכלבים בהרחבה, כשם שמתעכבים על הגיבור הראשי אשר צועד בתוך קהל. הכלבים, מסמן לנו אלטמן, הם חלק מהסיפור. מרלו פוסע בתוך מציאות שכלבים אורבים בה בכל פינה.
תמרור אזהרה כלבי גדול וברור ממתין בבית איילין, הלקוחה החדשה של מרלו: אשת הסופר רוג'ר וייד, אהובתו של טרי הנמלט. בכל פגישה מתנפל הכלב השחור הגדול בנביחות מאיימות על פיליפ, הנרתע מפניו כמו חתול, אבל יודע לסמר את שערותיו מולו מבלי לברוח. הכלב הזה נשמע רק לגבירתו, וכשבעלה נכנס לים בליל שכרות, אחרי דרמה משפחתית קשה, עומד הכלב הגיבור על החוף ונובח, אבל אינו נכנס להצילו. אחרי הטביעה, הוא מביא בפיו את מקל ההליכה של רוג'ר בארשת של "כלב טוב".
בצאתו לדרך לטיחואנה האזהרה מפורשת יותר: שני כלבים חוסמים את דרכו, כמעט צמודים לפגוש מכוניתו. הוא מנסה להבריח אותם, אבל הם מסרבים לזוז. כמובן שהחתול שלנו פיליפ מלרו אינו שועה לאזהרה. אלטמן טורח לספק לבלשנו גם ניסוח מילולי לאזהרה: במהלך החיפושים מגיע מרלו בלילה חשוך לאתר מגודר. על השער קבוע שלט: "BEWARE OF DOGS". אבל מרלו אינו נזהר. הרי הוא חתול, והוא נאמן לחיפוש שלו, נעול על מטרתו. החברות היא ה"קרי ברנד" שלו. הוא לא יירגע עד שימצא את טרי לנוקס, עד שימצא מה עלה בגורל חברו.
כשהוא מטיח בלנוקס את האשמה כי ניצל אותו, הפליל אותו בעיני המשטרה והמאפיה, טרי אומר לו: "טוב, אבל אתה לוזר".
מרלו משיב: "אכן, אני לוזר,   "I lost my cat"אז הוא נאלץ לירות בטרי. הוא היה כלב.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יעל ישראל  ביום 31 ביולי 2006 בשעה 3:02 pm

    זו אחת הסצינות האהובות עליי בקולנוע. את הסרט עצמו ראיתי בטח חמש פעמים, אבל את סצינה הפתיחה עם החתול – לדעתי אולי עשר דקות תמימות זה אורך – אני רואה בכל פעם שמקרינים את זה ב"יס", מה שאומר שאולי כבר צפיתי בה עשר פעמים. אבל יש עוד נקודה מעניינת בעניין החתול בראשית הסרט, ומה שאומר בזה אלטמן. נכון, מרלו הוא החתול, אבל החתול הוא גם סמל לעולם שמנצל את מרלו, לכל הטיפוסים שמנצלים אותו לאורך הסרט. כי אלטמן משתמש כאן דווקא בדימוי הנצלני שיש לחתול, שעושה למרלו מניפולציות כדי לקבל את רצונו, בדיוק כמו המניפולציות שעושים לו כל הדמויות האחרות בסרט, שמנצלים אותו, בוגדים בו ובסוף זורקים אותו. מהבחינה הזו, למרות היופי והחוכמה הרבה שיש בדימוי של החתול, אלטמן עושה בו דווקא שימוש ציני. בכל מקרה, אין ספק שזה אחת הסצינות היפות והמדהימות לחובבי חתולים. ואני מטורפת על הג'ינג'י הזה.

  • גיל  ביום 31 ביולי 2006 בשעה 7:24 pm

    שיהיה בריא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: