הגדר שלנו בברלין

                                                     שיבה מברלין
 
שלנו יותר גדולה. יותר גבוהה, יותר ארוכה, יותר רחבה.
השבוע ראיתי לראשונה את חומת ברלין. אחרי החדשות על בילעין וקטעי החומה בירושלים, היא נראתה לי צעצוע, ולא רק משום שהיא מכוסה גרפיטי.
כשראיתי אותה חשתי אכזבה עמוקה: היא עלובה מכדי לשחזר את צמרמורת האימה שחשתי נוכח חומת ברלין כשכיכבה בסרטי הקולונע של עידן המלחמה הקרה. על המסך נראה האיש שלנו הולך חנוט במעילו, אינו מעז לנשום ברווחה, גבו אל המזרח ופעמיו אל המערב, מרוכז ודרוך אל רגע חציית החומה. בנקודת הבדיקה הוא קפוא נוכח המבטים הבוחנים של הגרמנים ה"רעים", מחכה להנחתת החותמת שתאפשר לו להגיע אל הגרמנים ה"טובים". עוד רגע עוצר נשימה, והחומה הענקית, החוצה את העולם לשני גושים, מאחוריו. הוא הגיע למקום מבטחים.
ואני אומרת לכם ששלנו יותר גדולה.
 
כמו שהבטיחו לי, כי גיליתי לכולם שאני נרתעת, ברלין עיר עליזה. הרבה ארכיטקטורה, הרבה אמנות, מוסיקה, בתי-קפה, רכבות (טוב, לא נדבר על רכבות בהקשר הזה), והרבה שומרי חוק וסדר. למעשה, כל האזרחים שומרים חוק וסדר כל הזמן. כל חוק. וכשהם מתהלכים בעיר המתחדשת בהיקף של 3 מיליארדי דולר חוב, הם חולפים על פני אנדרטות שנועדו לזכור ולא לשכוח. לזכור ולהזכיר את כל החוקים שלהם נשמעו:
מכאן הובילו את היהודים והבהמות (ויש אנדרטה)
כאן שרפו ספרים מספרית האוניברסיטה כאן הרגו את ההומוסקסואלים
כאן ריכזו והמיתו את המפגרים
כאן ירו הפשיסטים בקומוניסטים לפני המלחמה
כאן חיסלו הקומוניסטים גרמנים שניסו לברוח מערבה
האחרון נורה שבועיים לפני נפילת החומה. ב- 1989. בתקופת  גרמניה האחרת. לא נאמר אחרת ממה.
 
הגרמנים אוהבים כלבים. אין ספק בכך. אחר-הצהרים נמלאים שבילי הפארקים בכלבים ובעליהם. גם המדרכות גדושות הולך רגל וכלבו. אפילו בבתי הקפה מושיבים את הכלב בכסא ליד מלווהו.
"שמת לב" שאלה אותי ג., המומחית לבעלי חיים "שיש כאן רק כלבים גזעיים?"
 
איפה האנדרטה לכלבים המעורבים?
 
מכל רחבי העולם מנסים גרפיטאים לרשום מסר של שלום. בכל השפות הגרפיות שבעולם. וגם זה:

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ברלינאית  On 27 באוקטובר 2006 at 11:59 am

    כיוון שכלבים לא מסתובבים משוטטים כמעט. ראית כלב משוטט בלי בעלים בברלין? אין חיה כזו. הם לא עוברים את החורף ברחובות וכלבים משוטטים נתפסים.חלק מהכלבים שנתפסו ניתנים להומלסים ואנשים אחרים שבשולי החברה, כמו ניאו נאצים ואנשים מהסצינה הימנית הקיצונית. הם מקבלים כסף כדי לגדל את הכלב ובתקווה לתת להם הזדמנות להיות אחראיים ולדאוג למישהו. ראית אותם מקבצים נדבות ברחובות עם כלב לידם?
    וחוץ מזה הגרמנים לא ממלאים כל חוק. הם אמנם אוהבים כללים וחוקים אבל זו גם הדעה הקדומה של הישראלים עליהם. ראית ערימות קקי של כלבים? ברלין הרי לא נקיה כמו בית מרקחת בדיוק…רוכבי אופניים רבים עוברים באדום אם הכביש פנוי (לא מומלץ לישראלים שבאים לביקור, ולא מכירים את החוקים השונים במקצת).
    ויש גם הפגנה כל יום שישי ראשון בחודש נגד החומה והגדר בפלסטין, כהזדהות עם המפגינים בבלעין (מה שאת ראית מהחומה בברלין זה רק שאריות שלא דומות למה שהיה שם).

  • אורה לב-רון  On 27 באוקטובר 2006 at 6:09 pm

    לא רק עכשיו, תמיד היו אנשים שלא צייתו לחוקים כאלו. אבל כמה?

  • ברלינאית  On 28 באוקטובר 2006 at 2:57 pm

    תחשבי כמה אנשים מצייתים היום לחוקים בישראל. הלואי והיה אפשר למצוא הבדלים תרבותיים משמעותיים. מילגרם עשה את הניסוי המפורסם שלו אחרי מלחמת העולם השניה, עם תיאוריה דומה לתיאוריה הישראלית המקובלת. שהגרמנים צייתנים. הניסוי הזה עם מתן השוקים החשמליים נערך בצורה חוזרת בהרבה מדינות ותרבויות שונות. נמצא שכולם מצייתים באותן רמות.
    ונתון מהמציאות: בגרמניה של מלחמת העולם השניה, כשסרבנות הביאה להוצאה להורג, שלא כמו בישראל של היום, היו הרבה הרבה יותר סרבני מלחמה (ששילמו בחייהם על כך ולא בישיבה בבתי קפה בתל אביב לרוב, הרי מעטים מגיעים לכלא בישראל בשל כך) ממה שיש בישראל של היום.
    כך שהלואי שאפשר היה למצוא פתרונות כל כך ברורים לשאלת הצייתנות. זה תלוי כנראה בהרבה גורמים אישיותיים ותלויי סיטואציה ולא רק תרבותיים.
    החדשות הטובות: כולנו בני אדם…

  • רוני טי  On 28 באוקטובר 2006 at 4:11 pm

    רק 3 הערות:
    1. גם בארץ אין כלבים שמשוטטים ברחובות. בכל זאת יש המון כלבים שאינם גזעיים, נדמה לי שיותר מכלבים גזעיים.
    2. אני לא יודעת כמה אנשים מצייתים לחוק בגרמניה. אני מניחה שיש כאלו שלא. אבל אני מנסה לחשוב על ישראלי אחד שאני מכירה שהוא שומר חוק, ואני לא מצליחה למצוא. וזה לא שאני מסתובבת בחברת עבריינים. אבל ישראלי שממש מציית לכל החוקים? זה חדש לי. מההתרשמות שלי, זה ממש לא ככה בגרמניה.
    3. ולגבי הניסוי של מילגרם. הניסוי ערך השוואה בין גרמנים לאמריקאים, לא כל מיני תרבויות. וקצרה היריעה מלספור את הבעיות בניסוי.

  • ברלינאית  On 28 באוקטובר 2006 at 6:20 pm

    בתור מי שחיה עד לא מזמן בארץ וגידלה כמה כלבים לא גזעיים בעצמה שנאספו ברחוב, אני לא מכירה את מה שאת מספרת. האם אגודות צער בעלי חיים למיניהן לא מלאות עד אפס מקום? לגרמניה, לעומת זאת, מייבאים חתולי רחוב מספרד ומוסרים אותם (תמורת חמישים יורו, כל הסיפור) לאנשים שמציעים להם שם בית חם. בארץ אנשים שרוצים כלב יכולים ללכת לצער בעלי חיים ולקחת מאלו שיש. בגרמניה, הם הולכים לחנות וקונים. ובחנות יש רק גזעיים. האבחנה של אורה נכונה, וגרמניה היא אחת המדינות עם אחוז ילודה נמוך ואחוז אחזקת כלבים גבוה. יש כאן הרבה זוגות עם שני כלבים ואף ילד.
    אין גם אף גרמני אחד ששומר על כל החוקים.יכול להיות שזה גם בגלל שזה בלתי אפשרי (את לא יכולה לכרות כאן עץ בגינה הפרטית שלך, בלי להביא שמאי עצים קודם, בחיי…). בכל מקרה, אין לנו מספרים על זה, ככה שאנחנו יכולות להמשיך לדון רק לפי מי שאת מכירה ומי שאני מכירה…
    בענין ניסוי מלגרם, הוא נערך בעוד ארצות ולא כלל השוואה ככל הידוע לי. באמריקה הוא נעשה קודם ולא במקביל. גם אם נוותר עליו כבסיס לדיון.יש לך הוכחה שיש תרבות שבה לא היו צייתנים? הרי זוועות נעשו ברוסיה, ספרד, דרום אמריקה, סין וכמעט בכל פינה בעולם. יש לך איזו הוכחה שתרבות מסויימת נתונה יותר להתרחשויות כאלו? לא מזמן קראתי שיותר ממאה שבעים מליון (!!) אנשים נרצחו במסגרת רצח עם. הגרמנים אחראיים למרבה הזוועה למיעוט קטן מהם…זה שאנחנו יהודיות (אני מניחה שגם את) שם את הגרמנים בפוקוס מסיבות מובנות, אבל זה לא בהכרח מתאר נכון את המציאות.

  • רוני טי  On 28 באוקטובר 2006 at 7:52 pm

    כמובן שזה שאנחנו יהודיות משפיע על נקודת המבט. אין ספק שנעשו דברים מזעזעים ברחבי העולם וממש לא רק על ידי גרמנים. יחד עם זאת, יש הבדלים בין תרבויות, אני מקווה שבנקודה זו אנחנו מסכימות, ואפשר לראות את ההבדלים האלו גם באופי של הפשעים נגד האנושות. יש הבדל בין שני שבטים באפריקה ששונאים אחד את השני וטובחים אחד בשני ללא הכרה מתוך שנאה, לבין כל מיני דברים שעשו גרמנים, לא רק בשואה, וזה בלי לנסות ולקבוע איזה סוג נורא יותר.

  • ברלינאית  On 28 באוקטובר 2006 at 8:50 pm

    בודאי שיש הבדלים תרבותיים. כל ההתכתבות שלי עם אורה ואיתך היא לא כדי לכסות על ההבדלים הללו, אלא לנסות לצאת מהדעות הקדומות שלנו כיהודיות כי הן חוסמות לנו הרבה אפשרויות. הרי כל הקטע עם הכלבים הוא לא רק כי יש ענין בבעלי חיים. אורה רצתה להגיד שתיאורית הגזע מחלחלת עד לרמת חיות הבית. בזה היא לא שונה מאף בן אדם שבדרך כלל התצפיות שלו מאשרות את הדעות הקדומות שלו. וכמו שהיא כתבה, לא כל הדעות הקדומות שלה התאמתו.
    לישראלים וליהודים קשה בברלין, מסיבות שלא צריך לפרט. אני מקוה, אורה, שבפעם הבאה תראי שבברלין יש יותר זוגות מעורבים וילדים מעורבים מאשר במקומות אחרים. כל ילד רביעי בברלין נולד להורה אחד שהוא לא גרמני. ילדים מעורבבים זה נורמה ונישואים בין דתות שונות הם לא דבר חריג. בישראל עם כל הכור היתוך והמיזוג גלויות, יש אולי מאה אנשים שלהורים שלהם יש דת שונה (לא כולל מתגיירים לצורך נישואין). חלק מהטרנדיות של הנישואים המעורבים זה השלכה של העבר הנאצי (יש משהו מרגיע אם אבא שלך היה נאצי גלוי או סמוי בעובדה שלילד שלך יש עיניים מלוכסנות…)

  • אורה לב-רון  On 28 באוקטובר 2006 at 11:27 pm

    למה את סבורה שלא הבחנתי בדברים נוספים? גם הבחנתי וגם אכתוב עליהם, כנראה. מוזר בעיני שכתיבה על מרכיב מסויים מעוררת מיד דרישה ל"איזון" כאילו אני בית משפט או רשות השידור. ראיתי משהו, וכתבתי עליו. בדיוק כמו שרואים מוטיב ביצירה ואפשר לכתוב עליה בלי לנתח את היצירה כולה. וכן, הוא בהחלט מתאים לדעות הקודמות, לא הקדומות שלי על גרמנים.
    אשר לנישואין מעורבים: בהחלט משובב נפש לראותם בברלין. אצלנו, אגב, אין דרך להנשא לבני דתות שונות, בגלל הכפיה הדתית.

  • ברלינאית  On 29 באוקטובר 2006 at 10:19 am

    אין לי כל דרישה לאיזון, ואני האמת בכלל לא יודעת ולא מבינה מה זה ה"איזון " הזה. ברלין היא לא שלי, אין לי בה מניות וגם לא במקומות אחרים.
    רק בענין הדעות הקדומות: דעות קדומות זה לא דבר שלילי ולא צריך לעשות ממנו "דעות מוקדמות" זה אותו דבר להגיד דעות קדומות ומוקדמות.הן בכל מקרה עוזרות לנו לארגן את העולם ולהתנהג בו. אם היית חושבת לפני שאת חוצה את הכביש בברלין: יש כאן משהו נוסע עם 4 גלגלים, אבל אולי יש לי רק דעה קדומה וזה לא אוטו, זה היה יכול להיגמר רע.
    לכולנו יש דעות קדומות כי כולנו בני אדם. כדאי רק להיות מודעים לכך ולשאול האם הן תואמות את המציאות או לא.
    העבר הנאצי נוכח בברלין בכל פינה (גם במקומות שאת לא רואה, כי את עוד תיירת או לא מבינה מספיק את התרבות ושאר סיבות..) והנישואים המעורבים הם חלק ממנו.
    בתור נשואה מעורבת הבעיה בישראל אינה הכפיה הדתית. ליהודים חשוב להינשא ביניהם. אף אחד לא מכריח אף יהודי ויהודיה למול את בנו,וכולם עושים את זה (אם לא סופרים עשרה שלא). היום יותר אנשים נישאים בנשואים אזרחיים, ובתור אחת שעשתה את זה פעם, עשיתי את זה גם מתוך מחאה לכפיה הדתית. לו הייתי יכולה לבחור, לא בטוחה מה הייתי עושה. הבעיה היא בכל מקרה הגירושים…

  • אורה לב-רון  On 29 באוקטובר 2006 at 6:13 pm

    אין דבר כזה. ישראלים יהודים שרוצים נישואין אזרחיים – נוסעים לחפש מקום בחו"ל לעשות זאת. שני ישראלים בני דתות שונות אינם יכולים להנשא בישראל כלל, אלא אם אחד מהם משנה את דתו.
    אשר לדעה קדומה ומוקדמת: קדומה היא זו שאינה מבוססת על המציאות, אלא הגעת אתה ממקום אחר. מוקדמת זו הדעה שגיבשת מתוך המציאות, ואת בוחנת לאורה עובדות חדשות. למשל, אם את יודעת מנסיון שהשמש זורחת כל בוקר ומקיצה בבוקר חדש מתוך הנחה שגם היום היא תזרח – זה לא לוגי, אבל זה מבוסס על נסיון ולכן זו אינה דעה מוקדמת.
    אגב, זה משותף לברלין ות"א, השמש זורחת בבוקר.

  • ברלינאית  On 31 באוקטובר 2006 at 12:19 am

    אכן אי אפשר להינשא בישראל בנישואים אזרחיים ולכן אנשים עושים את זה בקפריסין, למשל. ועושים את זה הרבה יותר ממה שעשו פעם. זה עברתי על בשרי, כיוון שבן הזוג שלי ואני לא מאותה הדת הפורמלית.
    בענין הדעה הקדומה והמוקדמת. הלכתי לספר לבדוק, ואני מתרגמת מתוך ספר בפסיכולוגיה חברתית שנכתב על ידי אהרונסון.
    דעה קדומה: גישה עויינת או שלילית ביחס לאנשים מקבוצה מסויימת, שמבוססת רק על חברותם בקבוצה זו.

    אז כנראה ששתינו טעינו. אני בכך שלא ייחסתי למושג את משמעותו השלילית ואת בכך שאמרת שהוא לא מבוסס על המציאות (אני משוכנעת שיש גזענים רבים שפגשו פעם יהודי רמאי, שחור אנס או אישה שנוהגת רע…).
    לעומתה סטריאוטיפ, הוא הכללה לגבי קבוצת אנשים, שעל פיה מייחסים לחברי הקבוצה תכונות זהות, בלי להתייחס לוריאציות בין חבריה.
    כשדיברתי אני על דעות קדומות התכוונתי לזה, ולא לדעות הקדומות השליליות. אז איתך הסליחה וההתנצלות. כלומר, לכך שיש לך דעה שהגרמנים הם כאלו וכאלו ואותה איששת על המציאות והכללת על מי שראית. התצפיות שלנו בעולם הן קצת יותר מורכבות לרוב משמש זורחת או לא. כשעושים שיפוט לגבי מי מציית לחוק ומי צייתן באופן כללי,יש מקום להרבה יותר גוונים.
    וחוץ מזה את הרווחת משהו מבחינת מזג אויר, בדיוק בימים האחרונים נגמר הקיץ האינדיאני כאן והשמש אמנם זורחת מדי פעם, אבל לא להרבה זמן כמו בתל אביב וגם פחות חם למרבה הצער. זה היה אוקטובר חריג בחומו (שזה רמז שלא כדאי להכליל לגבי אוקטוברים אחרים. רק הצבעים תמיד מקסימים כאלו, אבל יותר קר לרוב)….

  • אורה לב-רון  On 31 באוקטובר 2006 at 7:47 pm

    קר? רק אני לא זוכה לראות חורף, כי תמיד אני מגיעה בדיוק כשהשמש זורחת (או שיש לה דעה קדומה עלי והיא זורחת כשאני בחו"ל…).
    קניתי בסינמטק (כיכר פוטסדם) את הסרט היימאט (חלק ראשון, 16.5 שעות) שמתאר בצורה מהפנטת את התנהלות החיים במשפחה אחת, אז אבל גם אחר-כך. ראיתי אותו בתל-אביב לפני שנים, ורצתי לקנות אותו שעה אחרי שנחתתי. אם יצא לך לראות, אשמח לשמוע מה דעתך.

  • ברלינאית  On 1 בנובמבר 2006 at 12:14 am

    אנסה לראות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: