מיהו ישראלי? כוכבית גזענות

 

כשאריק שרון קרא ליהודי צרפת לעזוב את ארצם ולעבור לישראל, הוא הציג עמדה ציונית המותחת קו ברור בין להיות יהודי בגלות לבין יהודי ישראלי במולדתו. והנה דווקא משרד הפנים של ישראל מתעקש לטשטש את הקו הזה וקובע: ישראלי – יוק! כל יהודי הוא יהודי, וזהו.
האמצעי לממש את חזון "כל ישראל אחים" הוא באמצעות סעיף ה"לאום" – זה שאינו מופיע בתעודת הזהות, אבל מופיע במשרד הפנים ואילו בתעודה נותנים בו סימנים כגון כוכביות ותאריכים עבריים. סעיף הלאום מתפקד, למעשה, כצומת בין שתי שיטות אפרטהייד: הלאומית והדתית.
איך נקבע הלאום של אזרחי ישראל? הכי קובעת הדת: יהודי, בין אם הוא אמריקאי, קזחי, ישראלי או מקדוני, יירשם כבעל לאום יהודי. זהו ציר האפליה הדתית: גם אם אדם זועק שהוא הולנדי, מציג תעודות שהוא הולנדי בן הולנדי וכל זאת בהולנדית שוטפת – פקידת משרד הפנים חושפת את התבוללותה של אמו ומגיירת אותו בטופס אחד. כך נרשם עוד אדם כבן בישראל הלאום היהודי.
אם אינו יהודי, אז קובעת האזרחות: כל אדם יירשם כבן הלאום שאת דרכון מדינתו הוא מחזיק. צרפתי, רומני, סיני, מצרי. כל אדם? לא כל, כדי לא ליצור, חלילה, שוויון. אזרחי ישראל, אם אינם יהודים, זוכים בשלל לאומים חדשים: ערבים, דרוזים (שימו לב: הפרדה בין ערבים על בסיס דת, ובין ערבים לערבים על בסיס אזרחותם).
מסובך? לכן יש כוכביות. במקום לרשום פשוט את הלאום באופן גלוי, מכניסים "סיסמה" כמו בכניסה לאתר באינטרנט, כך שרק יודעי הסיסמה יוכלו לקרוא האם זכית להקרא יהודי, צרפתי או, רחמנא ליצלן, ערבי.
בשיטה הזו הכי גרוע להיות ישראלי מוסלמי, כי אז אתה זוכה לתואר ערבי. זו הנקודה הנמוכה ביותר בסולם הלאומיות של משרד הפנים, נקודת המפגש של האפליה על פי אזרחות באפליה על פי דת.
גם האתיופים לא רווים נחת. בעבר, כאשר סרבו לרשום את חלקם כיהודים, הם נלחמו על כך ונמצאו "פתרונות" (בסגנון "נשפיל אתכם קצת ואחר-כך נראה"). עכשיו, כשהכל חסוי, הם חיים בתחושת חוסר וודאות: האם נוכל להנשא בישראל עם יהודי? האם יותר לנו להקבר עם כולם? האם "המשרד" קבע שאני יהודי?
 
בישראל חיים היום אזרחים בני דתות שונות ואפילו – השבח לאל – חילונים גמורים כמוני. המשותף לכולם – הם ישראלים. אם כי לא אליבא דמדינת ישראל.  לכן הוגשה עתירה לבג"צ להכיר בקיומו של הלאום הישראלי.

בעתירה כתוב בין היתר כי "רשימת הלאומים שנעשה בהם שימוש בסעיף ה"לאום" של ישראלים שונים, ונתקלתי בסירוב תמוה. לכשנחשפה לבסוף הרשימה (לאחר שהעיתונאית גב' מזל מועלם מעיתון "הארץ" ביקשה וקיבלה אותה תוך 24 שעות), נמצאו בה מעל 130 פריטי לאום, ובהם גם "לא רשום", "עברי", "ערבי", "שומרוני", "אשורי", "שגוי הסבה", "בבירור", "טרם נרשם", "בבדיקה", "לא ידוע", "ללא לאום", "לא נקבע", ו"בלתי ידוע".[…]
ההבחנה הדקה מני דק בין "בלתי ידוע" ל"לא ידוע", או בין "בבדיקה", ל"לא נקבע" מעוררת סקרנות בלשנית, אולם מעלה סוגיה חשובה, וגם רלבנטית יותר לעתירתנו: מדוע על משרד הפנים לקבוע את לאומיותו של תושב שאינו ישראלי, מעבר לקביעה, כי אינו ישראלי? […]
 
אין זה אלא אבסורד, שמשרד הפנים אינו מכיר בלאום שהוא עצמו מייצגו כאחת מזרועותיו השלטוניות. אשר על כן אנו נדרשים לעתור לבית המשפט הישראלי (!) על מנת שהמובן מאליו יזכה להכרה רשמית."
במחשבה שנייה, מי אמר שאין לאום ישראלי? אני מכירה זוג צעיר שפנה לרבנות לצורך הרשמה לנישואין. שם התברר כי החתן המיועד אינו יהודי, משום שאימו הביולוגית, זו שנפטרה בלידתו, הייתה אנגליה כשרה. אביו של הפעוט נישא בשנית והצעיר גדל כישראלי חילוני מן המניין. כמו כל ילד סביר, הוא לא ידע שעליו לקבל הכרעות בעניין הלאום.
מאחר ולא התאפשר להם להנשא בארץ, הם עזבו ללימודים בלונדון, שם נישאו והם חלק מהקהילה הישראלית. לא היהודית. הישראלית, אלו שמדברים עברית, מכירים את נתניה ואבו גוש, ומתקשרים לישראל אחרי כל פיגוע. ישראלים, אלו שקוראים ספרות עברית, סופרים לירות שטרלינג בעברית ועולים לשידור בגלי צה"ל כדי להתווכח על השטחים הכבושים ורצח רבין. טוב שיש מקום בעולם בו אפשר להיות ישראלי על פי הגדרתך.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 3 בנובמבר 2006 at 5:43 pm

    מאלף ומלמד. לא ידעתי את כל החידושים הללו וזה באמת מדכא, וכל הכבוד שהתערבת ועשית מעשה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: