איך אתם רוצים את הגזענות שלכם?

דיון פתוח בטלוויזיה הישראלית, השבוע
 
נשמע דמיוני? אבל זה בדיוק מה שקרה בשבוע שעבר, ביום שלישי, בתוכנית 'פוליטיקה': סביב השולחן בניצוחו של עודד שחר ישבו גברים גזענים ועורכת דין אחת. הם דנו בשאלה מאיזו סיבה לא צריך לאפשר איחוד משפחות לאזרחי ישראל הערבים. היה מומחה שטען כי הדמוגרפיה מכתיבה אי שוויון ואף גזענות; היה פוליטיקאי עם עבר במשטרה שהעדיף את הסיבה הבטחונית, והיה ד"ר דני רובינשטיין שהסביר למה זה לא דמוקרטי וגם אסון לא קטן מכל הבחינות. אבל הוא היה רק אחד, והדיון התלהט כאילו המטרה היא להיות כובשים אכזריים גם לאזרחי המדינה, וכל שנותר לנו הוא ללבן את הסוגיה ולהחליט שהיא יותר יהודית מדמוקרטית או להיפך.
מול כל אלו היה "הערבי". הוא הדוגמה לנושא הנידון. לכן יש לו סיפור אישי: אשתו ברמאללה, הוא בחיפה, ואסור להם להתאחד. היה רגע מסוכן, כאשר הפוליטיקאי האמון על הפן הבטחוני, זה שהסביר ברהיטות למה אסור להכניס ערבים לקו הירוק (אגב, זה מעניין שהטעונים הללו מגיעים דווקא ממי שאינם מכירים בקו הירוק) ראה לפניו אדם צעיר המתגעגע לאשתו, ואמר לו בטון של כובש נאור לפנות אליו והוא יסייע בעניינו.
אבל הרגע הזה חלף. דווקא "הצעיר המשמש דוגמא" לא נפל בפח, וזעק כי זו לא רק בעיה שלו, אלא של עוד רבים אחרים.
כצופה בעלת עבר טראומתי, ראיתי בעיני רוחי כיצד המומחים לגזענות מתקרבים אל "הערבי" בסרגל וכלי מדידה, ומאפיינים את גולגלתו הטרוריסטית. אבל זה לא קרה. מה שעוד לא קרה הוא שלא שאלו אף אחד מהגזענים מהו סיפור חייו הטראגי שהביא אותו להשקפות מזעזעות כאלו.
וזו הצעתי לעודד שחר והצוות: לא יהודית ולא דמוקרטית. דיון בשאלה: מה נשאר אחרי שהמדינה מוציאה מהכלל ערבים, מגדירה מיהו יהודי ומי לא, מי לא רשאי להנשא ולמי אסור לחגוג בראש חוצות. כמה אזרחים שווי זכויות נותרים?
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א  On 29 בדצמבר 2006 at 8:32 pm

    זה שאנחנו מדינה גזענית, שזכויות האדם הבודדות שנותרו בה נשחקות עד דק בתהליך כירסום מתמיד, זה ידוע.

    אבל אם למרות הכל, זוג "מעורב" שכזה בוחר לוותר על גן העדן של חיים ברמאללה עם כל זכויות הפרט הכרוכות בכך , ובוחר לחיות דווקא תחת השלטון הגזעני שלנו – ברור שיש פה מניע נסתר וחשוד שיש לבדקו, לא ?

  • אורה לב-רון  On 29 בדצמבר 2006 at 9:14 pm

    שיגרום לנו לבחור בחיפה ולא ברמאללה. מי רוצה לחיות תחת כיבוש?

  • רגוע  On 30 בדצמבר 2006 at 4:11 pm

    הגבלת תחום ה"כיבוש" לגבולות 67 היא שקר של השמאל.
    שייח מוניס הוא שטח כבוש בהרבה מקרית ארבע

  • אורה לב-רון  On 30 בדצמבר 2006 at 6:15 pm

    הדיון על מהם גבולות הכיבוש הוא נושא בפני עצמו. מי שחי בשטחים ואינו אזרח ישראלי, חי בתנאי כיבוש, ולא רק באפליה כמו אחיהם הערבים הישראלים. חוסר האפשרות לאיחוד משפחות בישראל הוא אפליה כלפי אזרחים ישראלים. אפשר לדון בלי סוף האם זו בעיה דמוגרפית או בעיה בטחונית, אבל אפשר גם לקרוא לילד בשמו: אפליה.

  • רגוע  On 31 בדצמבר 2006 at 12:43 am

    שרוצים, כולל מוחמד, אבל גם ליהודי ישראלי יהיה קשה לבצע "איחוד משפחות" עם מוסלמית מרמאללה.

    להביא סיפור מרגש על אהבה בלתי ממומשת זה קל ומתבקש, אבל איך לעצור מעבר חוקי של מחבלים למינהם תחת אצטלה של נישואין, ואיך למנוע זליגה איטית והגיונית של אוכלוסיה "כבושה ע"י השלטון הציוני" והפיכתה לאוכלוסיה "מדוכאת תחת השלטון הציוני"?
    אני מוכן בלב שלם לקבל את העובדה שאני חי במדינה שבה קשר נישואין עם בן\בת לאום אויב יצטרך להיות ממומש במקום אחר.
    מה לא עושים בשביל אהבה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: