הטוקבקיסט לא ידע שהוא כותב סוגה

האמירה "אי אפשר לומר זאת בשתי מלים" מופרכת יומיום באלפי טוקבקים. גם משרד החינוך הבחין במהפכה הלשונית ומיהר לאמץ את הטקסט הזעיר לתוכנית הלימודים

 

איגרת מידע נ"ב למורה
ידיעת הלשון, הבעה והבנת הנקרא
משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית 151 עמ' 

איגרת נוגעת ללב שולחת המזכירות הפדגוגית למורים ללשון. כמו אצבעו של הילד ההולנדי התחובה בסכר, מציבה האיגרת את " ואהבת לרעך כמוך" בחזית השסעים האלימה של החברה הישראלית.
ניתוח מדוקדק ומקיף של הפסוק נוכח הכיתה עשוי להצמיח תיקון, כך אפשר לחוש מקריאה ברשימתה של זינה רגב. אכן, חיים ומוות ביד הלשון, ולכן היא נרתמת להוות משקל נגד לשיסוי הכלל (או הציבור) בערבים, בשמאלנים, בדתיים, בחילוניים, במזרחיים, בהומואים, באתיופים, בחד-הוריות.
שלוש מילים במשפט, וכל אחת זוכה לפירוש. אחרי שאין מתעכבים על "ואהבת", בבחינת כולנו יודעים מהי אהבה, בלי פלפולי בארת, אפלטון או טולסטוי, מציגים שני פירושים לרע, ואז מטילים את הכובד על "כמוך": גם האחר נברא בצלם, ויש בו מעלות וחסרונות ויש לו חובות וזכויות כמו שיש לך." מפרט הכתוב, ומוסיף ניחוח ניו אייג'י: "אינך יכול לאהוב את זולתך, אם אינך אוהב את עצמך על כל מעלותיך וחסרונותיך; אינך יכול להבין את זולתך, אם אינך מבין את עצמך."
אחרי שכונן השיוויון בחלוקת האהבה, באה ההמלצה "בדיון שלאחר הניתוח התחבירי של המשפט יש טעם להביא פרשנויות של חכמים". והאגרת מציגה את דברי רבי עקיבא, הלל הזקן, אבן עזרא, רמב"ן ואחרים.
ומה אין? מיהו הזולת הזה (הישות הידועה בזמננו כ"אחר"). שהרי אם כבר טרח משרד החינוך ליצר את ההזדמנות הזו בה יושבים התלמידים עם המורה ללשון ודנים בשאלה איך לנהוג באחרים שהם כמוך, למה להשאיר את המסגרת האסוציאטיבית והקונוטטיבית של הטקסטים הקדומים על רבניהם, חכמיהם וגדולי העת העתיקה, זו המחייה נוכח עיניהם הקמות של הצעירים את החיווי, החיטי, האמורי והיבוסי, כשממש כמטחווי גיוס צבאי ממתינים להם ערבים במחנות פליטים ובערים כבושות? למה להחיות עניים הנזקקים ללקט בפאת השדה, ולשכוח את בג"צ "המינימום הדרוש לחיים בכבוד" והצמצומים במשק? אכן, "ואהבת לרעך כמוך", אבל ברחל בתך הקטנה: ערבי, עני, אתיופי. כנראה ש"הרחק עדותך" הוא כלל תקף גם בשיעורי לשון, וכי מי שמוכן לתת מפתו לחיווי עני, עלול לקצוף מרה על העלאת קצבאות ילדים חרדים, ומכאן, תלמידים יקרים, אנו לומדים את חשיבותן של הקונוטציות.
 
"ואהבת לרעך כמוך" הוא מקרה פרטי של המאמר הפותח והעיקרי באגרת "הטקסט הזעיר": שלט רחוב, כותרת עיתון, פתגם, כתובת על מצבה, סטיקר.
מעולם לא הקדים כל-כך משרד החינוך את זמן השפה. ומאחר ורפאל ניר מרחיב ומציג במאמרו את התנאים כדי שרצף מילולי יוכר בתורת טקסט זעיר (עליו לכלול מבע בן משפט אחד במבנה התשתית; עליו להיות אוטונומי מבחינה סמנטית) ומדגים בשפע של טקסטים זעירים ומשעשעים, על סימני ההיכר שלהם גם בתחום הפורמט וההיצג, ומפרט את מבנה המידע שלהם, בחרתי לבחון לאור המלצתו דווקא סוגה שאינה מוזכרת במאמר, אבל נכללת במובהק בקטגוריה: טוקבק. אלפי ישראלים עשויים לגלות שלמעשה הם מדברים בסוגה של טקסט זעיר כשהם זועקים "בוגד!" "שילכו לעבוד" או "פרץ הביתה".
בתגובה לכתבה ב- ynet השבוע "איחוי הקרע בין האיסלאם למערב עובר בירושלים", הופיע הטוקבק חחחחחח אירופאים תמימים . הבה נבחן אותו לפי הגדרותיה של האיגרת למורה:
בטקסט הזעיר חסרה בד"כ התמה (מידע נתון, מוכר), אבל ניתן להפיק אותה לפי ההקשר הנסיבתי. במקרה שלנו: הערבים האלו אין איתם שלום, לא יעזור בית דין בהאג.
ואילו הרמה (מידע חדש) מוטחת בחדות ובקיצור: שתי רמות בטוקבק שלנו "האירופאים אינם יודעים את הרמה" כלומר, הם סבורים שעם הערבים ניתן לנקוט מהלכים ממש כמו עם אומות נאורות. והרמה השניה: "אנו צוחקים עליהם בכל פה כי אנחנו יודעים את זה בעיניים עצומות."
מאחר שברירת המחדל במבנה המידע של המשפט העברי היא הסדר תמה-רמה, הרי חריגה ממנו מבליטה אותו. כך בטוקבק שלנו, הועבר ה"חחחחחח" לראש המשפט, ולכן הדגיש את עליונותנו כלועגים על פני עצם אי הבנתם של האירופאים כיצד העולם מתנהל.
אם המורים יצליחו לשמור בשיעורים את רוח האיגרת, צפויים כמה שיעורי לשון משמחים. שנאמר "הייתי מראה לך מיהו הילד הכי מבודח בכיתה"
 
כותרת המשנה של האגרת "ידיעת הלשון, הבעה והבנת הנקרא" החזירה אותי לפרדוקס לימוד הקריאה במערכת החינוך בישראל: קריאה לחוד והבנתה לחוד? במאמר המשובב "סוגות בזוגות" מנתחת רחל רוזנר טקסטים כדי לתת למורה כלים לעורר אצל התלמיד רגישות לטקסט. אבל כיום, אחרי שהפילוסופיה של הלשון דוהרת לדקדק בהגדרת הפונקציות שממלאת הלשון בקימום המציאות, עדיין סבורים במשרד החינוך שתלמיד המבין לאשורו דיאלוג סוקרטי מדובר בכיכר העיר יכשל בהבנתו אם יקרא אותו בספר? ומה עם שיעורי הקריאה בכתה א'? האם ילד יכול ללמוד לקרוא אם אינו מבין מה פירוש "רמה קמה?" היכן, לדעת המשרד, מתרחש הפיצול הזה בין קריאה ודיבור ילידי בשפה מחד, לבין הבנת הנקרא מאידך? מי שיבין את הכתובת על הסלע 'ברוך ג'מילי' ויצליח לקרוא ללא הבנה את המשפט "אבנים שחקו מים" אינו לוקה בהבנת הנקרא, אלא בהבנה.
 
אלא שדי בהתבוננות חטופה בטוקבקים כדי להעכיר את השמחה. השליטה בטקסטים זעירים מאוצר הפתגם העברי מגוייסת להוצאה מהכלל של "ואהבת לרעך כמוך". כך, למשל,  עניי עירך קודמים נשען על הרמה של "השמאלנים עוזרים לערבים". "ואהבת לרעך כמוך," אבל תעזבו אותנו מערבים וצרות אחרות. האהבה תנצח גם אותם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: