דורסים חיים של אחרים באמריקאית

 
לא לכל מקום שולחים האמריקאים טילים חכמים. לפעמים הם שולחים אמנים טפשים. בניסיון האגרסיבי לדרוס הכל כדי להראות מי כאן שולט, אנחנו לא רק מוצפים בסדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע אמריקאי, אלא גם נהנים מהפשע הגדול נגד התרבות, פשע שכבר זכה לכינוי הסימפטי "רי-מייק".
הרעיון פשוט ומקומם: פתאום נודע לאימפריה האמריקאית כי קבוצה של יוצרים מוכשרים בטירוף, אי-שם באיזו ארץ פרימיטיבית הרחוקה שעות טיסה רבות מהבירה הגלובלית, הצליחה ליצור סרט קולנוע מעולה. גם מעניין, גם חדשני, גם טוב, גם מהנה וגם (וזה הכי חשוב) – מצליח. מיד מתכנסת מועצת השלטון הקולנועי העולמי ומטכסת עצה: איך עוצרים את ההצלחה בעודה באיבה. הפתרון: מכסים על הסרט בסרט מתחזה, שיהיה "אותו דבר", אבל משלהם. כלומר: דובר אנגלית, שחקנים אמריקאים, צלמים אמריקאים, תסריטאים אמריקאים, והכי חשוב: מפיקים אמריקאים. מה פירוש אותו דבר: שחקנים אחרים, תסריט אחר, אתרי צילום שונים, במאי אחר ושפת הדיבור אחרת. חוץ מכל אלה – מצא את ההבדלים. זה מה שקרה מיד למחרת האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

ובאמת, למה שהסרט הזר יהיה זר? למה שלא יהיה אמריקאי כמו כל השאר? אני מאחלת להם מכל הלב שהרי-מייק הדורס יהיה כשלון ממש כמו הנסיון המעליב לחקות את "עד כלות הנשימה" האלמותי. אחרי הכל, המון כסף ומפיקים נחושים אינם מתכון להולדת עוד גודאר.
בנקודה זו יש לי בשורה לאדורנו וחברי אסכולת פרנקפורט: כמו שחשבתם, חרושת התרבות אינה שוקטת על שמריה. היא מחפשת יעדים חדשים כל העת. האם באמת נופתע אם יופיע רי-מייק למונה ליזה? או לפירמידות? והאם תשלום סכום גדול ליוצר מקנה לאנשים את הזכות לחמוס מהמין האנושי נכסי תרבות?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מירי פליישר  On 3 במרץ 2007 at 8:02 pm

    בכל אופן חיים של אחרים הוא סרט בלתי נשכח ואחרי שראינו את המקור…
    טוב ייתכן שיש אנשים שרואים רק קיטץ' אמריקאי. מישהו לועס עבורם את האוכל
    הבעיה אם כך היא שיש לסרטים ההוליבודיים קהל – המון רב יותר אבל
    איש לא ייקח מהמקור את איכותו המופלאה

  • עומר  On 3 במרץ 2007 at 9:41 pm

    סביר להניח ששני הסרטים יהיו אורתוגונליים, כלומר – מי שיראה את האחד לא יראה את השני, כך שלא ממש יגרם כאן איזה נזק, כך שלא ממש ברור לי על מה יוצא קצפך (ובעניין הרה מייק לפירמידות – את זה כבר עשו האצטקים וגם וגאס,
    ולעניין המונה ליזה – דושאן כבר עשה זאת קודם וזכה שיגמרו עליו את ההלל).

  • אורה לב-רון  On 3 במרץ 2007 at 9:51 pm

    לא עשה רה-מייק, הוא עשה חידוש. זה ההבדל בית "תעשיית האמנות" לבין אמנות. אשר לסרטים: חבל שכוח המכירה האמריקאי העצום מחבל ביכולת של סרטים מתרבויות אחרות להגיע לקהלים.

  • עומר  On 4 במרץ 2007 at 10:35 am

    יעשה חידוש; בכל אופן, אני משוכנע ש"סרטים מתרבויות אחרות" לא מגיעים לקהלים בשל סיבות שקשורות לקהל או לסרטים עצמם, ללא כל קשר ל"התערבות אמריקאית", כך שהטיעון שלך עדיין לא ברור לי.

  • אורה לב-רון  On 4 במרץ 2007 at 3:45 pm

    האמריקאית דוחקת את אמנות הקולנוע. כמו כיבוש בעזרת המון כוח וכסף. ממש כמו תעשיית הנשק והמטוסים. נכון, הם לא יכולים לעצור כשרונות אמנותיים מלפעול וליצור, אבל יכולים להקשות עליהם להגיע לקהל (אם יש בזה כסף וכוח, אמריקה לוקחת קופון).

  • עומר  On 4 במרץ 2007 at 6:19 pm

    "יכולים להקשות עליהם להגיע לקהל "
    כיצד בדיוק? לדעתי, אין בכך ולא כלום. הקהל שנמשך מראש לקיטש הוליוודי לעולם לא ילך לסרט כנ"ל, ואוהבי "אומנות הקולנוע" יתמידו בסלידתם מהקיטש האמריקאי. אולי תדגימי כיצד בדיוק קורה (ולא בדוגמא היפותטית, אלא במקרים שקרו בתולדות הקולנוע) שסרטים הוליוודיים דחקו את רגליהם של סרטים "אומנותיים"…

  • אורה לב-רון  On 4 במרץ 2007 at 8:47 pm

    אני לא רוצה להכנס לשביל של דוגמא שמוכיחה את הכלל, כמו שאי אפשר לתת דוגמא שתוכיח כי קיימת הטרדה מינית (אולי היא רצתה, אולי היתה פרובוקטיבית). זוית הראיה שלי היא מנגנוני דריסת התרבות, כמו הקונספט של הרי-מייק: הרי לא אומרים "יש כאן סרט כושל, אבל תסריט מצויין, בואו נשקיע תקציב ונשפר", אלא ממש להיפך: אומרים "יש כאן יצירה מצויינת, עם כל המרכיבים, אבל היא לא שלנו. בואו נדפיס עליה משהו שלנו ולא נודע כי בא אל קרבנו". וכאן דוקא יש עוד קונספט כללי שמשרת את המגמה: המוני בתי ספר לקולנוע בארה"ב שכלל אינם מלמדים תולדות הקולנוע מחוץ לגבולות המדינה.

  • עומר  On 5 במרץ 2007 at 10:33 am

    מתפיסה אמריקאית רחבה מאוד. ובכל זאת – מה זה משנה? הרי אותם מליונים שחיים במרכז ארצות הברית לא ילכו לראות סרט בגרמנית, בעוד שלגרסה הוליוודית ילכו גם ילכו. ואותו הדין בקהל במקומות אחרים. אז מה אכפת לך שגם הם יזכו לגרסה "מותאמת במיוחד" של הסרט הזה?!

  • אורה לב-רון  On 5 במרץ 2007 at 11:24 am

    באירן ולא בארה"ב, והם היו משכתבים את התרבות ומציגים לאירנים את "חלף עם הרוח" ברוח תרבותם, ואת הסעודה האחרונה ברוחם – האם היית חושב שזו מעין צנזורה מתוחכמת? והאם לא היית חושב שיש כאן כיסוי על תרבות עולמית ובד בבד הכוונת כוחות היצירה האירניים לעשות אמנות מגוייסת?

  • עומר  On 7 במרץ 2007 at 11:37 am

    אם יוצרים עצמאיים באיראן רוצים לעשות רה-מייק של חלף עם הרוח – שיהיה להם בהצלחה. אין כאן שום כיסוי על תרבות עולמית. יש כאן אולי גם איזו ברכה.
    גם אם הממשל האיראני היה מממן רה-מייק של חלף עם הרוח כשברקע מוזכרת מלחמת איראן עיראק ומציג את העיראקים כבני אדם, גם בכך הייתי רואה ברכה.
    אבל אם הרה-מייק במימון ממשלת איראן היה "הופך את היוצרות" ומציג סיפור "חלף עם הרוח" כאשר הגיבורים הם איראניים ולא עיראקיים, והעיראקים היו מוצגים שם כחיות, אז זו בהחלט תהייה תעמולה ממשלתית.

    לפי מיטב הבנתי, בסיפור הנ"ל מדובר ביוצרים פרטיים שהולכים "לשכפל" את הסרט. כך שאין כאן דמיון לקטגוריה השלישית שהזכרתי, אלא לראשונה, ואין בכך פסול. כל אחד כבר יבחר לאן הוא רוצה ללכת, ללא עזרה מהפוליטרוק (או הפוליטרוקית…) המקומי!

  • אורה לב-רון  On 9 במרץ 2007 at 2:10 pm

    עומר, אתה לא באמת חושב שיש בחירה חופשית בעניין זה. למשל, סטודנט אמריקאי לקולנוע, ילמד לדעת ש"חיים של אחרים" הוא סרט אמריקאי על גרמניה המזרחית. הוא יכיר את הסרט, השחקנים הבמאי, ואם הוא יעסוק בהוראת קולנוע או יהיה מנהל תוכן בערוץ טלוויזיה, הוא עשוי להקרין את הגרסה האמריקאית. לא תהיה לו יכולת בחירה, כי כנראה לא יידע על האופציה. גם לאזרח האמריקאי תהיה הזכות לראות את הגרסה האמריקאית בכל פינה במדינה, אבל כנראה לא יוקרן כלל הסרט הגרמני, ולכן לא יבחר בו גם אם במקרה הוא דובר גרמנית. ועוד לא הזכרנו את כוח השיווק הדורסני ברחבי תבל, המאפשר לכולם לבחור באופן חופשי תרבות אמריקאית.

  • עומר  On 12 במרץ 2007 at 4:41 pm

    לפחות במצב הזה, של תחרות (כן,כן, המילה הגסה הזו…) יש אפשרות לשני הצדדים להוכיח מה הם שווים. הוליווד עיבדה מחדש את "שבעת הסמוראים". עובדה היא שרבים, עד היום, בכל העולם (כולל ארה"ב) מכירים את הגרסה המקורית והמופלאה, ומוקירים גם את ה"קוור". קוראסווה מצידו עיבד את המלך ליר, ושינה את העלילה כך שתתאים למקרה היפני. אני לא ממש משוכנע שיש איזה תלמיד תיאטרון או קולנוע שחושב שאת "המלך ליר" כתב איזה יפני…
    וככלל – רוב הסיכויים הם שסטודנט אמריקאי לקולנוע יזכה להשכלה כללית מעט יותר (ואם לא יזכה לה ממוריו, שגם להם חלק בעניין, הרי שאם הוא מתעניין בקולנוע הוא יוכל להשכיר את הסרט בעצמו). ככלל, רוב בני האדם הם מעט יותר (לא הרבה חלילה…) נבונים ממה שהפוליטרוק הממוצע חושב. ובענייני שיווק – השיווק לא מכריח אף אחד לעשות שום דבר. אם אנשים בוחרים בתרבות אמריקאית, אז כנראה שזה מה שטוב להם. את לא יכולה, ואין לך גם זכות, לנסות ו"לחנך" אנשים. כל אחד בוחר במה שטוב לו. ואם מפריע לך שיצירות האומנות שהרוב בוחר בהן נראות לך כקיטש עלוב, אז זו הבעיה שלך; אני יודע, למשל, ש"חוזה השרטט" הוא סרט נפלא, אבל לא הצלחתי לשכנע רבים בכך; אני יודע שהמוזיקה הפרסית היא אחד מפלאי תבל, אבל משום מה רוב האנשים המשכילים מסביבי (גם בתחום המוזיקלי) דווקא בוחרים להם, ככה בחופשיות, לשמוע מוזיקה מן המערב. כך גם לגבי ה"תרבות האמריקאית" שהזכרת, וגם לגבי המבורגר לעומת "מזון בריאות". אנשים בוחרים במה שהם חושבים שטוב להם. שטיפת מוח? אולי. אני נותן לסובבים אותי מעט יותר קרדיט…

  • אורה לב-רון  On 12 במרץ 2007 at 7:04 pm

    "כל אחד בוחר במה שטוב לו"? מוזר שרבים כ"כ באפריקה בחרו למות ברעב ואיידס, לעומת השווייצרים שרבים מהם בוחרים להיות בנקאים. לצערי עסקתי שנים לא מעטות בפרסום, ואין לי ספק בכוחה של שטיפת המוח להשפיע. גם למפרסמים אין. גם למדינות אין. לכן משקיעים בכך מיליארדים, וזה עובד. הרי לא ממש במקרה רבים כ"כ מסרבים (מסרבים!) לשמוע מוסיקה פרסית. אפשר לתת קרדיט לאנשים, ולדעת שהיותם מושפעים משטיפת מוח הוא חלק מהאורגניזם הזה הקרוי אדם, ממש כשם שהם נדבקים בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, למרות שהם מבינים שלא כדאי…

  • אורה לב-רון  On 12 במרץ 2007 at 7:06 pm

    אני לא מציעה לאסור עליהם לעשות רי מייקים ושאר השחתות, אבל אני מתעקשת למצות את זכותי "לצאת חוצץ"…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: