לא מתפכחים מהכיבוש

איך מתאוששים מהתאריך המאיים של 40 שנות כיבוש. רוב שנות חייה של ישראל היא כובשת, רבים כבר שואלים: מה כבשנו? כי הם נולדו אחרי וראו רק את מפת ישראל עם הגבול השלל צבעי ירוק-סגול-כחול ואזורים צבועים וממוספרים. ובעוד השמאל מנסה על לשונו את התאריך 9 ביוני, תחילת הכיבוש, שיחליף את 5 ביוני, פרוץ המלחמה, כבר מתגייסים המתנחלים לדורותיהם וסוגיהם לקמפיין "מתפכחים".

 
האמנם התפכחות? האמנם הפנימו אדוני הארץ כי חטאו ועכשיו הם רוצים שלום עם השמאלנים הידועים לשמצתם והסכם עם הפלסתינים? חלילה! לאחר שהכניעו את מדינת ישראל, ואת אזרחיה וחוקיהם ואת לבנו הדואב, וגזלו את סיכויי ההדברות שלנו ואת תקוותנו לחיות כאן באיזושהיא תבנית של חוק ומשפט וצדק, הם התעוררו מרבצם בקינה: עשו להם התנתקות!
המתנחלים, האנשים שידעו את שרון יותר מאחרים, שגלשו מאחורי גבו המוצק אל מגרשים ונחלות לא להם כדי להקים שם בית ולקבל ממנו משאבים שרק מדינה יכולה להקצות, האנשים הללו נבגדו. כמו תומכי קורליאונה שלפתע הוסגרו למשטרה, כך צרבה בהם האלימות שהופנתה פתאום כלפיהם. אכן, שמאלנים שומרי זכויות אדם היו מתלבטים שנים בשאלה מי יינזק יותר מהפינוי, והאם מותר לעקור אנשים מביתם כדי לתקן עוול שנגרם לאחרים. הם לא היו מעזים לקרוע סתם כך אנשים מביתם ולהשליכם ככלי אין חפץ בו. אבל הם לא היו אריק שרון. ולמה שרון נהג כך? כי היה לו קל יותר להרוס באלימות. ולמה לא בהסכם? כי היה לו קל יותר לא לדבר עם הפלסתינים, שהם, כידוע, ערבים. כדי לזרוק מהבית משפחה (יהודית, ערבית, דרוזית), צריך רק לשלוח חיילים שיבצעו. כדי להגיע להסכם עם הפלשתינים, צריך להדבר איתם. זה לא התאים לשרון.
וגם לאחרים אין עם מי לדבר.
 
 
הקמפיין מציג מציאות של הכאה על חטא. בבחינת התעוררו ערלי הלב ועכשיו הם מבינים את גודל הטעות. בצעד יח"צני מובן, מצטט הקמפיין דווקא אנשים המזוהים עם השמאל, באמירות המצביעות על ההרס שזרע המהלך, ועל התמורה שלא הגיעה בעקבותיו. גם הרעו לאנשינו ("אחינו") וגם אין שקט, יורים קסאמים ולתוספת חן חיזבאללה חגג עלינו הקיץ. מתעורר החשק לצעוק "הוצאתם ציטוט מהקשרו": אכן, הפינוי הוא אסון גדול למפונים, וחד צדדיותו של המהלך היא אסון גדול יותר. ככה נכנס האיש הגדול מחוות השיקמים לעולם הלגו, הזיז בתים, חירב ישובים, ולא שיתף במשחק אף ילד אחר. הכל שלו ושל אבותיו. הנגב, הגדה הכבושה, עזה על ערבייה ויהודיה. בדיוק כמו עיר צעצוע שילד בונה מקוביות ומחר הורס. אלא שהששים אלי הרס הקוביות של אחרים, המומים כשהילד הגדול עושה להם כאשר עשו לאחרים.
כן, היה רע לתפארת, ועכשיו חוד החנית של הכיבוש צוברים אנרגיה להמשיך להשתולל על השברים שנותרו בחנות החרסינה.
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: