לא צריך להיות רובין הוד כדי להעביר שני שקלים

 
מה אפשר לעשות נוכח ניצול עובדי קבלן, העמדת קופאיות יום שלם על הרגליים ברשתות שיווק, קו העוני, ויחס מחפיר לעובדים זרים? בדרך כלל רק למחות, להלין ולנסות להתנהג טוב יותר בעצמך. והנה פתח למשהו טוב ומפתיע שאפשר לתקן על הדרך:
 
כשמגיע החשבון בבתי-קפה ומסעדות, לא אחת מופיעה השורה 2 ₪ דמי אבטחה לכל סועד. כידוע, דמי אבטחה אלו הינם תשלום רשות (לא מחוייבים לשלם). אבל מי יעשה עניין מסכום שכזה?
אלא ששני השקלים שלנו אינם מגיעים אל המאבטח שיושב בכניסה למסעדה. הוא משתכר שכר מינימום (במקרה הטוב). אז לאן הולך הכסף? הוא מצטבר בקופת המסעדה, כמו כספים שונים המוצאים דרכם לכיס המעסיקים למרות שיצאו עם כתובת העובד.

וכאן נכנסת לתמונה היוזמה הפרטית, במקרה זה של דר' צופיה מלר: מבקשים מהמלצר\ית להוריד מהחשבון את דמי האבטחה, ונותנים  את מספר השקלים האלו ישירות לידי המאבטח, ובתמורה זוכים למבט מאיר ולהרגשה הטובה המתלווה כבונוס למעשה הנכון.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמית  On 21 ביוני 2007 at 8:24 pm

    אני תמיד מבקש להוריד את דמי האבטחה.
    אני לא אתן אותן למאבטח. אני לא רוצה שהוא יהיה שם בכלל ויחטט לי בתיק וישאל אותי אם יש לי נשק ("לא… אבל יש לי חשק…").
    למעשה אם אפשרי, אני מוכן לשלם לו שני שקלים ובתנאי שהוא לא יהיה שם כשאני נכנס ויוצא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: