חוקה בלי הסכמתי – ישראלית, יהודיה ואחותה של איטלקיה

 
 
מרתה, צעירה אוקראינית, הגיעה לישראל לששה חודשים. אמרו לה שתקבל כסף ומלון (מרכז קליטה וסל קליטה). אמרו לה שזה קשור איכשהו לאמא שלה. לא ברור לה איך ולמה, אבל טיול בכיף, והיא באה. מכאן המשיכה לאיטליה.
חדווה, צעירה פתח-תקוואית, הגיעה לקפריסין. כאן היא מסורבת גט, ושם היא מבלה עם בן זוגה בתכנונים איך להקים משפחה חדשה, בלי שיתפסו אותה הרבנים ויאסרו עליה להנשא לאהובה.
רייצ'ל, צעירה מזימבבואה, הכירה את הרב אהרון ג. הוא מגייר אותה ונותן לה תעודה, כדי שתוכל לקבל אזרחות ישראלית ולהתפקד לש"ס.
 
בירושלים, בירת מדינת היהודים, נפגשים כמה קובעי מדיניות, אנשים חזקים ומשפיעים, ומגיעים להסכמה: המצב באמת אבסורדי. בואו נסכים עליו ונעגן אותו בחוקה. ממרום מושבנו הבה נתבונן בצעירות שלנו והסתבכותן בכבלי החוקה. ורק זאת נזכור: בשום אופן לא נכניס לחוקה את עקרון השוויון בפני החוק. כי שוויון, כידוע, פירושו שאסור להפלות על רקע דת, גזע, ומין. אז על איזה רקע נפלה?
 
והבנים הירושלמים לחצו ידיים לאות כי הם מסכימים על חלשים. הם מסכימים שזו תהיה מדינת היהודים, ופחות היהודיות, היהודים, ופחות הערבים ותושבים סתם. מדינה יהודית, ואם זה לא מתנגש, אז גם דמוקרטית.
 
ואז, בנקודת ההתנגשות, כתבתי מכתב למכון לדמוקרטיה המקדם את החוקה בהסכמה:
 
שלום רב,
המכון מבקש לקדם את יוזמתו לכינון חוקה בהסכמה, והפעם בהזדמנות של הכוונה לפגוע בזכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים. למה לאפשר לכנסת לחזור ולחוקק את החוקים המפלים שבגץ פסל – אומרים אנשי המכון – כשאנחנו מציעים לעגן את האפליות הללו בחוקה?! ומכאן גם נגזר שמה: חוקה בהסכמה. הסכמה של מי? בראש רשימת המסכימים אפשר למצוא את הפרופסורים, עורכי-הדין והגברים המבוססים החתומים על המודעה. בהמשך המסכימים אפשר למצוא את אלו המסכימים לוותר על זכויותיהם של אחרים. אבל אי אפשר למצוא את אלו אשר על זכויותיהם מסכימים החותמים לוותר, ובראשם: נשים וערבים. בלי להכיר את המסכימים, אני משוכנעת כי אף אחד מהם איננו מסורב אזרחות, או עגונה, או ממזר, או מסורבת גט. והרי בדיוק למען אלו נועדה החוקה: לשמור על זכויותיו של האזרח מפני עריצותו של השלטון. אמור מעתה בהסכמה אבל כמו באונס הנקרא לפעמים יחסים בהסכמה, זה לא כולל את הסכמת הנאנסים. גם מחברי החוקה האמריקאית היו גברים לבנים מהמעמד השליט, אבל הם התעלו מעבר לצורך להגיע להסכמה. למעשה, הם הכירו בעובדה כי הם עצמם חלשים ומפונקים מכדי לוותר על טובות הנאה ושליטה וכי לא יוכלו להסכים לנהל את חייהם על פי החוקה השוויונית שכתבו. אבל הם הבינו כי הבעלות האכזרית על עבדים אינה ראויה להיות מונצחת בחוקה. ולכן השאירו את המצב על כנו, אבל כתבו חוקה שלא בהסכמה עם בעלי העבדים. והנה הגברים הלבנים השליטים בישראל אינם מתעלים, ומתעקשים כי מה שהם יסכימו ביניהם ייחקק לדראון עולם. ומה יהיה עלינו, גיורות, בדואיות, חילוניות, עגונות, ערבים, יהודי שלא כהלכה, גוי נוצרי, בן של עובד זר פיליפיני, אנו שלא הזדמן לנו להיות גבר יהודי – האם נחוקק חוקה משלנו, אלטרנטיבית, האם נקים מערכת משפט משלנו? חוקה בהסכמת כולם חוץ מהמכון הישראלי לדמוקרטיה?
 
והתשובה לא בוששה לבוא:
 
הטקסט של "חוקה בהסמכה" גובש ונוסח במסגרת תהליך שארך כחמש שנים. בתהליך היו שותפים נציגים רבים מפלגים וזרמים המרכיבים את החברה הישראלית ובהם גם נשים וערבים אך גם חרדים ומתנחלים. המסמך שגובש כולל פשרה, לעיתים כואבת, בה כל פלג נותן ומקבל מבלי שתהיה פגיעה ב"ציפור הנפש" שלו. הצעתנו כוללת עיגון של מגילת זכויות אדם ליברלית המעלה את ערך השוויון למרום הסולם הערכי המכתיב ומגביל את החקיקה במדינה, כך שמצבם של אותם גורמים אותם מנית ושל גורמים אחרים ישתפר ביחס למצב הקיים.
 
מדבריך עולה שעדיפה חוקה המדירה את רצונות ושאיפות הפלגים השמרניים והדתיים במדינה, שבין אם נרצה או לא חיים וקיימים כאן. בל נשכח שחוקה שתהיה מבוססת על מימוש האוטופיה שלך (ושלי באופן אישי) תהיה בבחינת אונס עבורם. ההחלטה שהתקבלה במכון הייתה לנסות לכלול בתהליך ובתוצרו ביטוי לכמה שיותר גורמים בחברה הישראלית על כל השסעים, המחלוקות והעוינויות ולא לנסח אוטופיה נעימה ואידיאלית המוסכמת על חלקיק נושא דגל יחיד. התוצר הינו טקסט מפוכח המבין שכדי לחיות כאן יחד על כולנו לוותר על החלום אבל לקבל יותר, הרבה יותר במציאות.
 
בברכה,
דן לוי
חוקה בהסכמה
 
וההתכתבות נמשכת:
 
שלום דן
אני מתקשה לעקוב אחר הלוגיקה של הטיעון: קבוצות שונות יוותרו על משהו ויקבלו משהו. ניקח לדוגמא את קבוצת מסורבות הגט: ברור לי על מה הן מוותרות, אבל מה הן מקבלות?
גם אם יש לכך תשובה, הבעיה המהותית עולה דווקא מתוך דברי הסינגור שלך: מה פירוש לכלול בחוקה ביטוי לכמה שיותר גורמים בחברה הישראלית? הרי זו הצהרה ששוויון אין ולא יהיה (בחוקה!), ושקבוצות רבות מסכימות. ומה עם הקבוצות שבכלל לא מסכימות? ובכלל, ממתי מדובר על שוויון של "קבוצה" ולא של פרט? ממתי יש כאן קבוצה, ומהיכן צץ כמין "ראש קבוצה" המסכים לוותר בשם מה שהוא מעריך כ"הקבוצה שלו?". הנה, אתה, למשל מעריך שאנחנו באותה קבוצה, ונוקט בשמי מהלך שאני מתנגדת לו מהותית.
אבל יותר מכל מקוממת אותי האמירה "על כולנו לוותר על החלום": אכן, הנצחת אי השוויון בחוקה מרחיקה את החלום שנות דור (או או
). אם עד היום המציאות היתה עגומה – תמיד עמד מנגד החלום. ועכשיו אתם מוכרים אותו בנזיד עדשים. לוותר על החלום? למה?

אורה לב-רון
 
 
אורה שלום,
 
אני מזמין אותך לקרוא את הצעת החוקה של המכון הישראלי לדמוקרטיה בהנהגת נשיא ביהמ"ש העליון, מאיר שמגר בלינק http://www.idi.org.il/hebrew/ebooks/CONST/ . הצעת החוקה שאנו מציעים מתבססת על ערך השוויון והופכת אותו למרכיב המרכזי בהצעתנו. להזכירך, היום השוויון איננו כלול כלל בחקיקה ובטח שלא בחוק יסוד היות וכך כיצד ניתן לטעון כי הצעתנו פוגעת בשוויון?
 
את מעדיפה לנצור ולטפח את החלום, גם במחיר של מציאות בעייתית. אנו מעדיפים לשפר בצורה ניכרת ומשמעותית את המציאות. אני די משוכנע שאלו שאת מבקשת לשמש להם לפה אינם מעדיפים חלום טהור וצודק ללא כל ביטוי ממשי במציאות על פני שיפור אמיתי במציאות על חשבון חלק (קטן) מהחלום המובהק.
 
שאלות נוספות שאת צריכה לשאול את עצמך הן: את חלומו של מי חוקת המדינה צריכה להגשים ולבטא, החילוני-ליבראלי, הסוציאליסט, הדתי-לאומי, החרדי, הערבי הליבראל, הערבי הלאומן? האם את מודעת לעובדה כי חלומו של האחד הוא סיוטו של האחר? האם ניתן בכלל לכונן חוקה המשקפת את חלומו של האחד/הקבוצה? באיזה מחיר? ועוד.
  
כל טוב ובהצלחה
דן
 
 
שלום דן
כמובן שאני לגמרי איתך בקביעה כי חלומו של האחד הוא סיוטו של האחר. אבל המסקנות שלי אחרות. אני משוכנעת, למשל, שבעלי העבדים באמריקה ראו כסיוט את ביטול העבדות. מי יעבד את השדות העצומים? מי יחטוב עצים וישאב מים? הם ונשותיהם הענוגות? ולכן כותבי החוקה, שלא נמנו עם העבדים אלא עם בעלי העבדים, לא החילו שיוויון לאלתר. אבל הם לא הנציחו את העוול בחוקה. הרי גם הם יכלו "להתפשר": מותר להחזיק רק 2 עבדים, למשל.
שכן, משאת הנפש איננה החוקה, אלא השיוויון. ואם אי אפשר להשיג אותו, למה לנו להנציח זאת? אתה מדבר על שיפור המציאות, אבל למעשה אתה מעביר גם לדורות הבאים את העיוותים הקיימים.
אפילו אילו הייתי רואה אתך עין בעין את עניין הויתור ההדדי, אינני רואה ויתור כזה בהצעת החוקה. ולמה זה לא קורה? כי בדעתנו לא יעלה אפילו לבקש מהדתיים לוותר נניח רק על כשרות העוף, או להנשא ללא רב, או לנסוע שעה אחת בשבת. ולכן כל ההתפשרות היא מה אנחנו מסכימים שיכפו עלינו ומה לא.
וכל זאת רק בסוגריים, כי גם אילו היה מדובר בויתור הדדי אמיתי, לא נראה לי שיש למישהו סמכות לוותר בשם אחרים. כאילו אמרנו: טוב, בואו נקריב את קבוצת העגונות (שטרם הבנתי מה הן מקבלות בחוקה), או את קבוצת השבטים היהודים שיעלו מכח חוק השבות ואז יתאנו להם ולא יאפשרו להנשא, להקבר וכל השאר. וגם כאן, כמובן, אין ויתור הדדי. למשל, לא נבקש שיהודי שעלה מישיבה בברוקלין יצטרך לעבור מבחן בעברית ובתולדות המדינה כדי להנשא ולהקבר כאן ואפילו כדי להצביע לכנסת.
אשר לסיוטו של האחר, השאלה היא איך מגדירים את האחר. למשל, ילד שנולד למשפחה המונעת ממנו השכלה כי הוריו מסוייטים ממתמטיקה, טלוויזיה, אזרחות וספרות יפה, האם "האחר" הוא ההורה או הילד? כלומר, הסיוט של מי קובע? אני באמת לא רואה איך אפשר לשפר משהו, אם מכניסים חוקים שאינם מקנים שוויון, קל וחומר חוקה כזו.
כך שבעצם הכח הנתון היום בידיים מפלות, ימשיך להיות באותן ידיים. אלא שאז, כמובן, יהיה קשה יותר לשנות, כי יידרש רוב גבוה יותר. וחבל, מאוד חבל, שהצורך לרשום הישג, להציג חוקה, מעוור עיני חכמים.
שביב תקווה נוטעת ההסכמה שירשו לנו לנסוע בשבת (לא באופן חופשי, ודאי תמורת עשרות משרות של פקחים לעניין כשרות הנסיעה שלנו), ובעניין זה גם אני רוצה להפנות אותך ליוזמה שלי, שעניינה פיקוח נפש, ואשמח אם מישהו ירים את הכפפה הזו.
http://www.notes.co.il/ora/24800.asp
אורה לב-רון

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On 30 ביוני 2007 at 8:00 am

    כל מטרת החוקה שמריצים כיום(עלאק ב"הסכמה")היא כדי לקבע את זכיות הייתר של הקבוצות השולטות בחברה.
    אז זורקים קצת זכויות בעלמא ,וכמה פירורים להמון,כדי לקבל את הלגיטימציה הדרושה מהאזרחים.
    רק לראות מי הם מנסחי וכותבי החוקה,ומי המכון המריץ אותה,ולהבין.

    אני אפנה אותך לתגובה שכתבתי בעבר על החוקה ב"הסכמה".(עלאק ב"הסכמה"),ובה התייחסתי לצד אחר המופיע בחוקה,שעליו כמעט לא מדברים.כי… לצערי,כשמדברים על החוקה,חושבים ומדברים אך ורק, כמעט, על זכויות האזרח.אבל לא על הצד הכלכלי שבה.זהו מסך העשן של מנסחי החוקה.

    תגובה 8 ,אזרח.

    http://www.notes.co.il/gross/32494.asp

    אז מריצים את החוקה,ולשם כך משתמשים באנשים שיש להם תדמית של אדם "הגון" ו"נקי".אחד כמו דן מרידור,למשל.שהוא חלק מה"אליטות".מגלגל עיניים סדרתי.

    http://www.haaretz.com/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=697269&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0

    תגובה 35 ,אזרח.

    אבל יש המבינים כמוך,מה החוקה אומרת,וכותבים על כך.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=681659&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0

    בלי נשים, בלי ערבים

    מאת פרנסס רדאי

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=699073&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0

    חוקה לגברים בלבד?

    מאת פרנסס רדאי

  • אורה לב-רון  On 30 ביוני 2007 at 9:57 am

    תודה על הלינקים. טוב שיש קול לאזרחים המודים כי מדובר באונס בהסכמה.

  • ניר  On 30 ביוני 2007 at 8:04 pm

    נראה לי שמשום מה את סבורה שמחברי החוקה האמריקנית אסרו על עבדות, ולא כך. לא היה שום עימות של כותבי החוקה עם בעלי עבדים, להיפך, רבים מכותבי החוקה היו בעלי עבדים בעצמם והוסיפו להחזיק בהם עד מותם.

    העבדות הסתיימה בארה"ב רק בעקבותצ מלחמת האזרחים, לאחריה הוכנס תיקון לחוקה האוסר על עבדות. מחברי החוקה הבינו שבעתיד יהיו שיפורים לחוקה (שעוצבה על פי המציאות הזמנית) ולכן הכניסו בה מנגנון להוספת תיקונים.

  • אורה לב-רון  On 1 ביולי 2007 at 3:28 pm

    למען האמת כתבתי שהם המשיכו להחזיק בעבדים, ואף המשיכו לעשות מעשים מגונים בשפחות. אבל הם לא טעו והשאירו את השוויון כערך בסיסי, ולכן מתבקש לבטל את העבדות.ואכן ביטלוה. ולאור השוויון אפשר לבחון כל חוק ומצב עתידי, ולתקנו. אצלנו, לצערי, השוויון הוצב מתחת לחוקים המפלים.

  • חגי פל"ג  On 11 ביולי 2007 at 2:50 pm

    הצעתם לחוקה "בהסכמה" היא בסה"כ אמירה פשוטה של אוכלוסיות שמחזיקות בכוח חוקי שלא בצדק: אנחנו חזקים ואנחנו מוכנים לוותר על חלק מהכוח שיש לנו כדי לעגן, בצורה שכמעט בלתי ניתן לבטל, את רוב הפריבלגיות שאנחנו מקבלים. זה כמובן קטסטרופה לכל מי שרוצה לראות מדינה דמוקרטית ושיוויונית, עד כמה שניתן, בישראל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: