אותי לא חינכו לפנות יהודים – אבל למדתי מהחיים

שורת נימוקי מחץ שחוקים משמשים בשיח הישראלי, בעצם, בויכוחים המתלהמים. אחד הכוכבים "אותי לא חינכו ל". לא חינכו לעזוב את הארץ, להשאיר קשישה בלי להעבירה את הכביש, לאכול ביום כיפור, להשתמט משירות צבאי. הנימוק האולטימטיבי הזה שימש השבוע את אביו של אחד החיילים המסרבים לאבטח את הכוח המפנה בחברון.
"את הבן שלי חינכו להיות צלף, את הבן שלי חינכו לשכב במארב – את הבן שלי לא חינכו לגרש את אח שלו" אמר האב בארשת ההולמת, אמירה הפורשת יריעת צדק רחבה שכולה לצידו של הילד הטוב, זה שנהנה מחינוך, הפנים ועכשיו מיישם.
תמימותו של האב נוגעת ללב. לפנינו אדם הסבור שבנו עושה רק מה שחינכו אותו לעשות, ולכן הוא מאמין ביכולתו לנבא את מעשיו.
אני זוכרת את הביוגרפיה של רודולף נורייב, הרקדן המופלא, יליד סיביר. הילד המשונה הזה היה חומק לביתה של גולה פוליטית ושם שמע מוסיקה קלאסית וחולל לצליליה. אביו הרביץ בו דעת – כלומר הפליא בו את מכותיו, כדי שהילד לא יגדל, חלילה להיות רקדן. אותו לא לימדו לרקוד, אלא לחטוב עצים ולשרוד בחיים הסיבריים הקשים.
להפתעת המחנך, עשה החניך את מה שחינכו אותו לא לעשות וחולל קודם ברוסיה ואחר-כך באולמות הנחשבים בעולם.
נחזור לילד שלנו, זה שלא חינכו אותו לפנות את אחיו. יש לי צפירת הרגעה לאב המודאג: ילדים עושים גם דברים שלא חינכו אותם לעשותם. ראה, למשל, את ילדי השמאלנים, אשר מאבטחים את המתנחלים מתוך תחושת תסכול ויאוש עמוק, אלו אשר לא חינכו אותם לתרום לשמירת הכיבוש, לא חינכנו אותם להרוס בתים, לעמוד במחסומים וללוות מתפרעות חברוניות בשעה שהן מתנכלות לשכניהן ובכל זאת הם עושים את כל אלו ושאר מעשים שבשרנו חמרמר לשמעם.
לכן אני אומרת לך, אב מתנחל, אם לא חינכת את ילדך לסיים את הכיבוש, מדובר באזלת יד חינוכית מהמעלה הראשונה. חבל שאין תוכנית ליבה להורים, שתחייב אותם לדעת טוב מרע, להמנע מעשות פשעים ולשאוף לשלום. ויחד עם זאת, אבא של חייל, אני מקווה שהגם שלא חונך לעשות הנכון בעיני אדם, הרי ממש כמו רודולף נורייב לפניו, ידע להתרומם בצעדים נחושים לעבר האופק האזורי.
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On 6 באוגוסט 2007 at 10:38 pm

    מעולה

  • עומר  On 6 באוגוסט 2007 at 10:56 pm

    לכן, תוקם אחת כזו לאלתר, בראשה תעמוד אורה לב רון ושמה יקרא "התאחדות הגולאגים לחינוך מחדש של מורדים בשמאלנות". כרגיל אורה, את עמוד האש בראש מחנה הנאורות…

  • אורה לב-רון  On 6 באוגוסט 2007 at 11:14 pm

    טלי, כרגיל אני אוהבת שמוצא חן בעיניך
    ועומר, גם עמוד האש זה לא עלבון כ"כ גדול (ואפילו באירוניה גמורה)

  • עומר  On 8 באוגוסט 2007 at 7:34 pm

    לרגע חששתי…

  • עומר  On 8 באוגוסט 2007 at 7:36 pm

    חשבתי שבתור "משוררת ופילוסופית" תדעי מה ההבדל בין אירוניה לסרקזם. מסתבר שאת לא…

  • מושה עמישקוף  On 11 באוגוסט 2007 at 9:16 pm

    זו שאלה של תפקידו של הצבא שהוא צבע העם וחובה לכולם (מלבד למשתמטים מכל הספקטרום הפוליטי). צבא צריך להגן על בטחון המדינה ואזרחיה ולא להתמודד עם הפגנות פוליטיות, עקירת מתיישבים וכו'. זה לא תפקידו של הצבא, בשביל זה יש משטרה שתפנה ושתאבטח את מרחב הפעולה.
    הצבא צריך לרדוך אחר מחבלים ולסכל אותם, להתמודד עם טרור מלבנון ואם נצטרך בעתית גם לתקוף באיראן. וכמובן להגן על גדר ההפרדה משום שהיא מתקן ביטחוני.

  • אורה לב-רון  On 12 באוגוסט 2007 at 3:57 pm

    הצבא הוא אחת הזרועות של השלטון. כל החלטה להפעיל אותו היא פוליטית. ממשלה אחת יכולה להחליט לשלוח חיילים לשטחים ללוות ילדי מתנחלים לחוגים, ואחרת יכולה לשלוח אותם לסלק מפגינים מהגדר, או להחליט להחזיר את השטחים ולצאת משם בלי או עם פינוי המתנחלים. בכל מקרה, כל החלטה היא פוליטית.זו לא שאלה של טוב או רע, זו פשוט המציאות: להתנחל, לסלק ערבים, לשחרר אסירים, לירות על לבנון – הכל פוליטי. דעות שונות, אמנם.

Trackbacks

  • By אדרנלין on 7 באוגוסט 2007 at 1:57 pm

    הקלחת כדרכי קלחות רוחשת ומבעבעת כפי שהשיירות כדרכי שיירות עוברות והכלבים ממשיכים לנבוח.
    יש לנו יכולת אין סופית ומופלאה לקטר, להתמרמר, לכעוס, לצעוק ולהפגין נגד תופעות כמו עסקת הטיעון לקצב, הזנחת ניצו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: