בית הבובות הפלשתיני יהפוך למחנה הסגר

 
יצאנו מעזה בדיוק כשם שילד יוצא מבית הבובות שלו: למה לשבת בפנים, כשאפשר לפקח מבחוץ? אולי נתלה וילונות בחלונות? אולי נגיף את התריסים וננעל את הדלתות? אולי ננעל כל בובה בחדר נפרד? עם אוכל או בלי? עם חשמל או בלי? אולי נפרק בובה אחת שלא נראית לנו? האם נשתמש ביריעת הים הכחולה שמצורפת למשחק? האם נוסיף סירות לים, או שנשאיר את הבובות כלואות בבית. ובאיזה משחק נבחר? האם בישול במטבח, או מכות לילדים, או הכנת שיעורים או סקס פראי בחדר השינה? אפשר אפילו להחדיר שתי אצבעות פנימה, לשלוף את מי שלא רוצים ולזרוק לקופסת הבובות, או לפח. וכשימאס לנו, אפשר לנהוג כמו בזכרון הותיק בספר הזכרונות: אותי ואותך בחדר סגרו ואת המפתח לים זרקו. אלא שכמובן, במקרה הזה לא אותי ואותך, רק אותך. המפתח אצלי.
לכן, השבוע, לא העברתי דלק לרצועה.  
מי קובע? לא רק אני לבד. קודם הצבא, צה"ל כמו שאנחנו קוראים לו. אחר-כך הוא הסכים להעביר, אבל בעלי ההון סרבו, דור אנרגיה במקרה שלנו. ולא צריך לשכוח את האוהדים: מאות טוקבקיסטים הגיעו מיד מצויידים באבוקות וחזיזים, ושלחו הצעות הומניטריות: להפסיק להם גם את המים! למה רק עכשיו!? וגם חידוש התודעה ההיסטורית: שירגישו מה הרגישה מצרים בתקופת משה. אם כי, יש לציין, שאיש לא הציע שירגישו מה אנחנו הרגשנו בתקופות חשוכות. כי, כידוע, הסבל שלנו מאוד כואב, ושל הזולת תמיד ניתן להשוואה.
ורק מרכיב אחד ניתן להשוואה תמיד: גם מי שנותן עצות איך להרע לאחרים, מצהיר בבוא יום פקודה "לא ידעתי!"

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • פגוש  On 18 באוגוסט 2007 at 3:37 pm

    קשה מאוד. אנחנו לא רואים את הסבל של הזולת, נשים ילדים זקנים ו… אוי ואבוי – יש שם גם גברים! אבל איך אפשר להפסיק את המים רק לגברים? להם מגיע – הם הרי טרוריסטים. טוב… אי אפשר להפסיק רק את החשמל והמים לגברים. אז מה נעשה? למעשה – אין לנו ברירה. כן, זו האמת… שוב לחצו אותנו לפינה. אנחנו למעשה הקורבן כאן בהפסקת החשמל לעזה.

    עזה היא גטו ומחנה השמדה בו פועל טרור ישראלי וטרור פנימי של התושבים. נשגב מבינתי אך הם מצליחים להשאר בחיים. אין לי ספק (אם במחשבה שניה יש לי ספק) שאם הייתי שם, במקומם, הייתי שהיד. אין דרך אחרת, אין אלטרנטיבה.

  • דוד  On 18 באוגוסט 2007 at 4:19 pm

    א

Trackbacks

  • By המבוקש on 18 באוגוסט 2007 at 7:13 pm

    זו לא מכת מצרים מטאפיסית, והחירות הפלסטינית לא נראית באופק. מאידך פרעה לא שקוף, ומשה מתעכב במחסום. זהו מצב פוליטי, של יחסי כוח פוליטיים, של הבחנה ברורה בין אוייב לבין ידיד. והנקמה האגרסיבית, חסר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: