השפעת מעיל האופרה על הרי טיין שן

 
אשה במעיל ערב אדום ירדה ממונית המרצדס השחורה בפסגת שימבולק
המושלגת. היא נכנסה למושב הרכבל שהעפיל אל נקודת השיא בהרי הטיין שן בקזחסטן.

 

אחרי שירד שלג שבוע ברציפות, זרחה השמש באלמה אטה. בדיוק ברגע שהגעתי. זה הזמן לעלות להרים, שם שיא הקור. אמנם מגפי הפרווה שלי היו עדיין במזוודה, לצד הגרביים התרמיים, גופיית האנגורה, מחממי הידיים, הצעיף והכובע המיוחדים, אבל לא משנה. העיקר שמזג האויר לטובתי, ובשמש אני יודעת איך לנהוג.
כמו שאני, בלי להחליף בגדים, בנעלי עור וגרביונים ישראלים שמתי פעמי אל הפסגות המושלגות. וכמובן, המעיל – זה המעיל האדום הפריסאי שקניתי בלונדון, ואין מתאים ממנו לבכורות באופרה, המעיל הזה עמד לחנוך קריירה חדשה של טיפוס הרים. אמא שלי היתה הורגת אותי אילו ראתה שיצאתי בלי סוודר דווקא למקום הכי קר שהייתו בו. בהרי טיין שן בקזחסטן.
וכך הופיעה בהרים מונית מרצדס שחורה, עברה מאתר לאתר, ואשה במעיל אדום יוצאת בכל פעם לתור את המקום.
 
על כסא-רכבל קל ופתוח גיליתי שקור הררי מושלג לא רק מצטלם נהדר, אלא שהקור הזה מקבל חיים משל עצמו וחודר בנחישות לכל תא. פתאום אפשר לחוש שיש לך פרודות בגב שלא חשדת בקיומן מעולם. שם, על הפסגה הגבוהה מכולן, חיכה לי המלאך הקזחי הראשון, עטף אותי במעיל בעובי 4 שמיכות פוך עם קפושון עצום ופתח שרשרת של פגישות ישראל-קזחסטן.
 
זוג קזחים צעירים בחופשת סקי, ניגשו לבדוק מאין באתי ומה כוונותי. הכל נראה להם מוזר. הצעירה בקשה לראות ולגעת בכל דבר:
יש לך דרכון? הראיתי לה. וואוו, אף פעם לא ראיתי אותיות כאלו.
מאיפה הטבעת? כאן אין כאלו!
תמכרי לי אותה?
לא.
בכמה כן תמכרי? כמו ברנרד שאו, היא מאמינה שהכל עניין של מחיר.
לבסוף הפציע אופיה הקזחי האמיתי והיא הזמינה אותי לארוחת ערב בביתה.
ככה זה, פוגשים קזחי, והאנושיות מתגברת על הכל.
 
המעיל האדום עובד גם באוטובוס ברחובות אלמה אטה. בבוקר המחרת הלכתי לבקר בפארק פנפילוב וכנסיית העץ הגדולה, ומשם למוזיאון הלאומי. נכנסתי לאוטובוס. כולם קמו והציעו לי את מקום הישיבה שלהם. זקנים, גברים, נשים וילדים. כאן פגשתי את דוברת האנגלית השניה שלי.
 
כבר מזמן שמתי לב שבכל מקום בעולם בו לא מדברים אנגלית, יש נערה שכן דוברת, וכולם נעזרים בה. זה קרה בספרד, באיזו עיירה נידחת שהגעתי אליה בלילה, נכנסתי לאכול משהו בפיצריה מקומית, ואף אחד לא הצליח לומר לי דבר. ואז שלח בעל המקום לקרוא למריה. כשהגיעה, תרגמה והסבירה באנגלית שוטפת. היא נראתה כמו התלמידה הטובה בכתה, שעכשיו יכולה לעזור לחבריה שלא השקיעו בלימודים ופתחו עסקים קטנים.
 
בקזחסטן כולם דוברים רוסית ומרביתם גם קזחית. יש מאה לאומים באלמה אטה, העיר הקוסמופוליטית, אבל שלוש קבוצות: קזחים, רוסים, ואסייתים מלוכסני עיניים (סין, קירגיזיה, וייטנאם……). האם אוכל לזהות במבט אחד מי מבין יושבי האוטובוס יודע אנגלית? שאלתי את עצמי כשנכנסתי לאוטובוס המלא.
זו ודאי תהיה בחורה, והיא תהיה מלוכסנת עיניים. אשה, כי היא פחות הגמונית מגבר, ומלוכסנת, כי היא השלישית בהגמוניה המקומית. בול. הצעירה שבחרתי הסבירה לי שאני באוטובוס בכיוון ההפוך.
 
 
לא שמעו עלינו ולא על מלחמת העולם שלנו
 
– אבא שלי ברח לכאן במלחמה, אני אומרת לקזחים.
– ברח?
– מהמלחמה
– מלחמה? רבולוציה?
– לא, מלחמת העולם השניה.
אנשים מכתתים את מוחם, חופרים בנבכי שיעורי ההיסטוריה. לא, לא ידוע להם.
כמה יומרני לחשוב שחורבן העולם שלנו הוא עולמי. מה אנחנו יודעים על ההיסטוריה הקזחית?
בסוף מישהו יודע.
– מלחמת 1941? אומר לי בחדווה צעיר, כנראה הצטיין בלימודי ההיסטוריה.
– כן, אבא שלי הסתתר באלמה אטה. הוא מופתע. לא ידוע לו על אנשים שברחו או נמלטו או הסתתרו. כן ידוע לו שזה קשור לגרמנים ולרוסים.
שלווה גדולה נושרת מאי הידיעה. אז יתכן שבכל זאת לא הכל עלינו? הלקח הזה מתחזק משיחות ההכרות "מאיפה את".
–          ישראל? אף גרגר הכרות לא מנצנץ בעיניים.
–          ירושלים, אני מנסה את הקלף המנצח.
–          ירושלים?
 
הם לא יודעים אנגלית, אני מבינה מעט רוסית, מספיק כדי לומר "אני לא מדברת רוסית אבל מבינה טיפה".
– ישראל אני מנסה שוב, אם כי בחשש מסויים, כי הוזהרתי שמדובר במדינה מוסלמית, וגם הנוצרים שבהם הרי הם גויים, כידוע.
 
פתאום בחורה באוטובוס שהתנכרה לישראל וירושלים בירת הנצח, נדלקה בגדול כשאמרתי תל-אביב. עיר נהדרת, חבר שלה נשוי לישראלית ולא מפסיק לספר על המקום הנפלא. הציונות של תל-אביב עובדת!
 
בחור קירגיזי אחד שפגשתי באתר מדאו האגדי יצר חיבור תודעתי מעניין:
ישראל – פקיסטן! קבע.
פקיסטן?
כן, פקיסטן-ערבים; ישראל-ערבים.
ההשמצה הפרועה הזו, כאילו יש כאן ערבים וכאילו ישראל שלהם, עוררה מרבצה את חברתו שוחרת הטבעות. היא התבוננה בי בריכוז:
–          עברֵי?
–          שפירושו ברוסית יהודיה.
אז כך המציאו אבותינו העולים ממזרח אירופה את הסתדרות העובדים העבריים, אגודת הסופרים העבריים ואת העברית עצמה. כל זאת, לפני שהשתלטו עלינו היהודים. שלום שורשים עבריים. מישהו שלא שמע על ישראל וירושלים שמר עליהם בשבילי.
 
 
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נגה  ביום 3 בדצמבר 2007 בשעה 3:02 pm

    הצילום יפיפה, הוא שלך? את צילמת?

  • שלומית  ביום 3 בדצמבר 2007 בשעה 3:14 pm

    כמה מעניין.
    המשיכי לחוות מקצה העולם ולשתף אותנו.
    יופי של פוסט

  • אורה לב-רון  ביום 3 בדצמבר 2007 בשעה 4:09 pm

    לנוגה – לא אני צילמתי, צילמו אותי.
    שלומית – תודה. לתת לי משימות מהנות שכאלו…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: