הקניון בעזה – חצי ממחיר הדיוטי פרי

 
קלטת רדיו נדירה שמצאתי בארכיון, גילתה לי שלא תמיד היה שקט באזורנו. לקט עדויות ממלחמת מאה השנים הסבירה מה שלא הצליחה מערכת החינוך לעשות: הרקע לסכסוך ההוא, כפי שהוא משתקף מדברי בני התקופה,  היה אותו רקע כמו בסכסוכי ילדים:
"הנה אני יורה טילים, רק כך תבין שאנחנו יותר חזק"
"הנה אני מפיל פצצות, כך אתה תבין שאני יותר חזק"
בפס קול הנמשך על פני אלפי שעות שידור, שמעתי מנהיגים, פרשנים, אנשי אקדמיה, נהגי מוניות וסוחרים בשווקים. מסה אינסופית של שעות שידור, שכולן נשמעו כמו המשך של לופ אחד. ממש כאילו לאורך כל אותן מאה שנות מלחמה התנהלה שיחה אחת שוב ושוב, ובה שני משפטים בלבד (אם כי בואריצאיות, למשל במקום "אני יותר חזק" "לי יש יותר גדול (צבא)"
יש משהו מהפנט בניגון הזה, משהו השואב אותך לסיבוב העקלתון המפתה, וכמו החמור מעיקרון הטעם המספיק, אין לך נתונים להפוך לאוהד של אף אחד מהצדדים. אני מודה כי אילו לא ידעתי שמדובר בתקופה היסטורית רחוקה, הייתי מתקשה להאמין שהם יצאו מטווח פעולת הכוח הצנטריפוגלי העולה מהדיבור הצפוף.
אכן, מי שמגיע היום לרצועת החוף הדרומית של ארץ החלומות הים תיכונית מתקשה לקבל על הדעת את דברי הימים כפי שהם מוצגים במוזיאון המלחמה, אודות תקופת האבן-תחת-טיל-תחת-פצצה, כאשר שלטו כאן גברים אשר ירו, הפציצו וריססו באש חיה מתוך מחשבה שאין מדובר באלימות, אלא בניסוי לינגוויסטי ייחודי: הם סברו שהם מפתחים שפת איתות, שפה המכוונת לסופגי מטחי הירי, ומטרתה לגרום לצד השני להבין עד כמה היורים – צודקים.
למרבה הצער מדובר בשפה שלא נשתמרה, ולכן עד היום אין איש מבין למה פגז טנק על בית מעיד על צדיקות מופלגת, ופצצה באוטובוס מעידה על נצחון רוחני של המפוצץ.
אנחנו, בארץ החלומות, לא נשכח את הסיפור המכונן שלנו: איך גודר שטח ובו מליון וחצי תושבים, ואיך הופיע נער כבן 14 מתוך העיר הנצורה וכינס את משפחתו, שכניו ועד לראשי הציבור, ושכנע אותם לנקוט מהלך ילדותי להחריד: כולם תרמו את שארית כספם, את זהבם ותכשיטיהם ואפילו טבעות הנישואין, והעניים שבעניים  תרמו את מיומנותם המקצועית במלאכת הבנין, עד שמימשו את חזונו של הנער: קניון עצום הוקם על גבול הרצועה, קניון מלא סחורות מרחבי תבל. ושלט גדול מימדים נתלה לכל אורך המבנה: חצי ממחיר הדיוטי פרי.
האפקט היה חזק ומיידי. מליוני ישראלים קדומים זינקו אל גדר ההפרדה, ובפיהם השאגה הקיומית: קניות! תוך דקות הם חצו את קו הגבול ושעטו לעבר מחלקות הקניון, פושטים ופודים מידי אויביהם בקבוקי בושם, בקבוקי יין, נעלי פומה אמיתיות, רהיטים איטלקים וגבינות צרפתיות.
וכך, אומרים ספרי ההיסטוריה, נוסדה חלקת האלוהים התוססת שלנו. כמה חמלה חשתי כלפי אותם יורים-מפוצצים ששאגו בקלטת, שוב ושוב במר יאושם, שנים של צעקות חוזרות, עיוורים מידיעה כי הם כמטחווי כרטיס אשראי מההפי-אנד.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: