דם המכבים – פרח או דם-דורות

הלכתי עם חברה לחפש שמן דם המכבים כדי לטפל בכלב הפצוע שלה. בחנות הטבע הקבועה שלנו. המוכר, יליד ארגנטינה לא שמע על זה.
בנחישות ובנחרצות המשכנו לחנות הטבע הענקית שבה יש הכל. נתקלנו שם בצעיר וסברנו בטעות שהוא המוכר, שאלנו אם יש. השאלה הכניסה אותו לטראומה: דם המכבים?! מבטא רוסי קל, ועיניו הסגירו את תמונת הזוועה שריחפה בתודעתו. את מקומן של טיפות הדם הקדוש של ישו שגדשו את ציורי הקדושים הפרבוסלבים, החליפו נהרות הדם של המכבים, נאגרים בנאדות עור ונשמרים בדרך לא דרך עד ימינו, כדי שאפשר יהיה לרקוח ממנו שמן לריפוי כלבים של העם השב למולדתו.

 

 

דם המכבים. פרחים בשדות

ראיתי שמדובר בצעיר שנכנס לקטטוניה פוסט טראומטית, ונידבתי מידע :"נו, דם המכבים,הצמח הזה". מאחר ומדובר בצעיר בעל כושר פיזי ניכר, הוא נחלץ מהקהיון והחל לפלבל בעיניו באופן עצמוני.
אבל ככל שהשתדל להפגין התאוששות, יכולתי לראות את המחזות החולפים נוכח עיניו. היהודים האלו, שאגרו בשקדנות דם של אנשים גיבורים, כדי להעביר את יכולת ההתמודדות לדורות יבואו. מחזה כל-כך דומה למצות פסח שמוסיפים להן דם ילד נוצרי.
רגע, אבל המצות הן עלילת דם. אוי, שוב דם. אמנם עלילה, אבל בכ"ז.
אם כך, דם המכבים הוא עלילת דם עצמית, כמו גול עצמי. כי מה חשב לעצמו ממציא השם? הרי לפרח אדום אפשר לקרוא כלנית, או נורית, או פרג. מישהו בחר לשלב כאן דם וגבורה, לא? מישהו ראה פרח תמים ונפוץ וחמוד, ואמר: למה שלא נשתמש בו לקידום קידוש-הטוב-למות-בעד? הנה המכבים, שנהרגו בשדות, אם אנחנו יכולים!

 

 

דם המכבים, דם הנופלים

 

 

אחרי שכבר היה לנו פרח קטן בעל שם כה דרמטי, לא נותר אלא להצמיד אותו ל"יזכור". זה קרה ב- 1954, אז הוחלט להוסיף את דם המכבים לערכת יום הזכרון לחללי צה"ל.  אחרי שהלך והוברר כי חללי מלחמת השחרור יקבלו תגבור במלחמות הבאות, נחקק ב- 1963, חוק מיוחד לגיבוש טקסיות אבלית מפורטת ומורכבת. כל ילד הולך לבית הספר בחולצה לבנה ומקבל מדבקה עם סמלי הארוע, יזכור ופרח דם המכבים. ולכן לא יכול לקרות לבוגר בי"ס ישראלי שלא ידע מיד מהו "דם המכבים".
כמובן שלא כך היו הדברים מעולם. שנים ארוכות לאחר קבלת ההחלטה הסתפקו ילדי ישראל לבלות את יום הזכרון בצער נוראי על חללי מלחמת העצמאות. שררה תחושה ש"במותם ציוו לנו את החיים". אף פרח קטן לא יכול היה לנחם אותנו, היודעים כי מדובר באנשים שמתו ממש על הר נבו, שראו את הארץ ושילמו על כך בחייהם, כדי שאנחנו נהיה משוחררים מענייני צבא ומלחמה, לא נדע עוד קרבות, ונהיה פטורים מלשרת בצבא. כשייוולד בן, נוכל לספר לו שפעם היו הגברים נלקחים למלחמה בדמי עלומיהם, ושהפרח האדום הממלא את השדות נבחר ליצג את קורבנם. ואנו נתרוצץ בשדות המנומרים פרחים, גם אדומים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סדרות ישראליות  On 17 באוגוסט 2011 at 4:35 pm

    פרח יפה! מזכיר לי את הסדרת הפרחים של מולדתי.. “ברוסניקה" שמו. אם כבר מדובר במבטא רוסי קל 🙂

    • oralevron  On 18 באוגוסט 2011 at 11:49 am

      סְפַּסִיבּוִשׁ, במבטא ישראלי קל

  • סדרות ישראליות  On 29 באוגוסט 2011 at 12:24 pm

    תודה גם לך 🙂 ובהצלחה בבלוג! הוא מאוד מעניין!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: