הרגולטור של הפצצות

עוד מעט יפלו פצצות על אשדוד, אולי אפילו על באר-שבע –

ראשי הצבא והמדינה מחליפים דעות.

זה לא בפוקוס שלהם, אחרי הכל יש באחריותם שורה של עניינים בוערים:

יש ועידת הנשיא, יש ביקור בוש, יש להכריע בשאלה מי יזכה להצטלם עם גדולי עולם, וגם בנושאים יותר הרי גורל: מי יזכה ליצוג עורכי הדין מהשורה הראשונה. כי אמנם זו שורה ארוכה ארוכה, אבל שורת הנזקקים להם ארוכה ממנה.

אחרי ההצלחה הגדולה במדיניות ההתנתקות מקונספט הרווחה, התנתקות שאפשרה למדינה לצאת מהעיסוק בצדדים הלא נעימים של החיים, כמו בריאות (כשבעצם מדובר בחולי), רווחה (כשמדובר בעזרה סוציאלית ואפילו רעב סתם), חינוך (כשמדובר בהכשרה למילוט מאנאלפבתיות), בטחון פנים (כשמדובר באלימות בכל אתר), אחרי שהמדינה הצליחה להפעיל (או להפיל על ) אזרחים באבטחה, הוראה בהתנדבות, חלוקת מזון בשנוררות והתגייסות לתפקיד עובדי קבלן, נותרה האין לנו ארץ אחרת בתפקיד שכולם כל-כך אוהבים: רגולציה. פירוש הרגולציה הוא להיות מנהל העבודה של אנשים שנאלצים גם לעבוד וגם לשבור את הראש איך משיגים חומר ולבנים.

עכשיו, אחרי ההצלחה העצומה שנחל עד כה, כאשר הרגולטור מצליח לנווט ולתמרן את העוני מערוץ לערוץ

ובין לבין ממהר לרוץ

לחגוג עם התורמים,

הוא מספח תחום חדש.

עד כה הוא ריגלֵץ חלק מהנתינים להתגייסות בסגנון טוב למות בעד, וחלק אחר, נכבד ומטופל בילדים, לגור באזורי בשר תותחים. מי שסבור כי מדובר בחוסר ניהול והתנהלות מקרית אינו רואה את התמונה. יש כאן קו ניהולי ברור: השירות בחטיבת הטוב למות הוא לקדנציה של שלוש שנים בלבד. עברת – ניצלת! השירות בקבוצת הבשר תותחים, אמור להמשך זמן קצר מאוד, שנאמר "לא נוכל לסבול ירי על שדרות". ואכן, אחרי שבע שנים ואלפי טילים, פצמ"רים ונפגעים מסוגים שונים, מרחיבים את המיזם. גם בערוץ זה אין הרגולטור זונח את עמו. בשיתוף פעולה וגילוי לב לא מצוי, מתוכננת הרחבת החוגים הלוקחים חלק בפעילות. אחרי ניסוי כלים באשקלון, מצא הרגולטור כי זה עובד, ולכן אפשר להרחיב את הפרוייקט

לישובים נוספים בישראל, שאינם ירושלים (שם עובד הרגולטור) או תל-אביב (שם גרים מרבית הרגולטורים ומבלים).

חשיפת המהלך בתקשורת היא צעד "יפה מאוד" מצד הרגולטור, בבחינת: יפציצו אתכם, תזכרו אני אמרתי. מי שיודע שזה לא מתפקידו להתערב בחיים הפרטיים של האזרחים ולהחליט ביתו של מי יופצץ ומי יאבד את אוסף התמונות שלו וצילומי הילדות ומי יפצע קל/קשה/אנוש או יקפח את חייו, או יכנס לטראומה, למרות שהרגולטור לא רוצה לחדור לפרטיות, הוא שולח אזהרה מאי-שם במלון פאר, במסיבת מרעיו וכד'.

בנקודה זו יש להזכיר כי לא טוב שהרגולטור יקח את הנושא לטיפולו, כי כבר הוכח, כפי שהוא עצמו מודה, שניהול איננו הצד החזק שלו, אלא רק רגולציה (כלומר, חלוקת פקודות, כפי שהוכשרו לעשות בצבא).

שוו בנפשכם מה היה קורה אילו הרגולטור היה מחליט לנהל את המשברון הקטנטן הזה עם החמאס. זה עשוי היה להוביל לרגיעה, לשובו הלא יאומן של גלעד שליט הביתה, ובהמשך אפילו למיני הסכמי שביתת נשק או אפילו שלום, רחמנא ליצלן.