גבולות גמישים

בימי ביה"ס שלי, אלו שלפני המבול של שטחים חדשים, הטביעו בתודעתנו בשיעורי מולדת את מפת המדינה הקטנה שלנו.
 

 

מפת ימי ביה"ס

 
המפה הזו, אם נשפוט לפי אווירת הלימודים, היא ממש מדאורייתא. משולש הנגב הגדול בתחתית הדף, הטיפוס האיטי והמדורג אל אצבע הגליל ובעיקר אהבנו לצייר את הקו המזרחי ובו עיגול כחול שהוא הכנרת שלנו, מתחת קו ישר מתוח והוא הירדן האדיר הנמשך עד לים המלח. שם בים הנמוך ביותר בעולם התאמנו לצייר את לשון היבשה ולהתווכח האם היא דומה יותר לארנבת או למעין לב שחרבו אותו.
אחר-כך ציירנו את ה- 8 הגדול, שהוא השטח הירדני בינינו לבין הירדן. זה היה קשה, כי לא מדובר בצורה סימטרית.
אבל מחוז החפץ של ישראל שלנו היה העמק, שהוא, כידוע, חלום זוהר ואורה. או בכינויו על המפות עמק יזרעאל. נוסף לצפייה במפות פיסיות ומדיניות, התאמנו שעות על מפות אילמות. הרי מדובר במעוז הלאומי, קווים חקוקים בסלע.
ב- 67 נפלו עלינו שטחים נרחבים, והורידו לטמיון את כל הידע שצברנו. בכל החזיתות. הנגב הפסיק להיות משולש וזכה להשלמה בסיני, המשקפיים הצמודים לירדן נמחקו, ואילו הקו הישר מעל לכנרת צפונה זכה לתוספת בטן הריון. אלא שאז ידענו בודאות שמדובר במצב זמני, מעין שלב סחר בשטחים לטובת קיצוץ משמעותי במצב המלחמה. לכן לא ממש מחקנו את המפה שהשתכנה עמוק בתודעה.
אבל אז החלו להשתנות סדרי בראשית.
ראשית, הים המאורך עם הלשון הלך ונמוג. בלי קשר לקרבות, סכסוכים ואוייבים מבחוץ, נפטרו ילדי ישראל מהצורך לצייר את הלשון המורכבת, ומשנה לשנה גם הים מצטמצם לכדי שלולית מביכה.
והפוליטיקאים שלנו, אלו החושבים שאם הם מחוברים לעטיני ההון אז השכינה שורה עליהם, החלו לתעתע בתלמידי בית-הספר, המבקשים ללמוד את תבנית נוף מולדתם. זוכרים את עמק יזרעאל? הוא הוחלף בחברון. עולים חדשים המגיעים בשנים אלו לישראל נדהמים לשמוע שהעמק הוא חלום, הם לא שמעו עליו. וגם הכנרת עם כל שירי רחל נשמעת להם כמו אגדה. לעומת זאת כולם יודעים שסלע קיומנו נעוץ בשטח הגדה המערבית.
 
 

 

המפה השמנה

 

ומה סבורים מקבלי ההחלטות? תלוי מתי שואלים. למשל שרון הטיס לכאן מנהיגי עולם כדי להראות להם ממרומי ההליקופטר עד כמה השטחים הכבושים הם בעצם משוחררים, ועד כמה חיוני להרחיב את שלמת הבטון והמלט על הגדה. והוא גם היה המאיץ הגדול להעביר אוכלוסיה יהודית מכאן לשם.
עד לרגע בו שינה את דעתו, והחליט להחזיר חלק מאותם יהודים לישראל, והכל באותה רגישות שאפיינה את המהלך מתחילתו. אני לא יודעת האם בשנים ההן שוב שינו את המפות בבית-הספר והסירו מהן את רצועת עזה וצפון השומרון. בכל מקרה, עכשיו מבקשים 40 חברי כנסת לשנות שוב, ולהחזיר חלק מתוך חלק למפה שלנו. כלומר מוותרים על עזה, אבל חומדים את צפון השומרון.
 
במבט לאחור מדובר במהלך של מפה וגבולות דמויי משחק לגו. מוציאים חלק, מוסיפים חלק, מחלקים ומתזזים. העיקר שיהיה אקשן. ותקציבו המדולדל של משרד החינוך מממן הדפסת מפות "עדכניות" לרגע אחד.
 

ישראל לגו

 
תזזית המפות הזו מתרחשת ללא קשר בגורם חיצוני. קחו למשל אתירושלים. תחילה איחדו את העיר המערבית והמזרחית, אחר-כך עלה בדעת מנהיגנו שבעצם אפשר להגדיל אותה. וכך הגדירו שטחים נוספים כירושלים. ישראל בכוחות עצמה משנה את הגדרת גבולותיה המוניציפאליים של העיר. האם כדאי יותר גדול? האם כדאי יותר קטן? לא ברור. מה שבטוח, זכותנו לשנות כל הזמן.
בשלב הבא צריך רק לשכנע שאסור "לחלק את העיר" או בעצם להעביר שטחים שקוראים להם ירושלים. מכאן קצרה הדרך לקרוא בשם ירושלים לכל שטחי מדינת ישראל. בעצם, יכלו חברי הכנסת להציע חוק הכולל את צפון השומרון בשטחה של ירושלים, ומכאן ברור שמותר להתנחל על כל גבעה במקום.

אז מה אפשר ללמוד מתופעת הגבולות הגמישים? ודאי שלא את מפת ישראל. כי אין הורים וילדים שניתקלו בשעורי גיאוגרפיה באותה מפה. אבל אפשר ללמוד שלא כדאי להשקיע בשינון מפות אילמות. וגם – כי תחושת חוסר הודאות אינה נובעת מחוסר שיווי משקל אישי, אלא ממדינה השומטת את השטיח מתחת לרגלי המצטופפים בכיוונים חדשים ובזוויות שהם עלולים לעוף בכוח הצנטריפוגלי.
 
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צבי  On 17 ביוני 2008 at 3:28 pm

    מעבר לאמורפיות שאותה את מתארת בצורה חיה ויפה, צריך לזכור ולהזכיר עובדה פשוטה, הגם שדומני כי מרביתנו אינם מודעים לה –
    מזה שנים חוזרים נציגיה החוקיים של מדינת ישראל ומצהירים בפני בג"צ, שהחזקתנו בשטחים איננה חורגת מגדרי החזקה צבאית של שטח כבוש, החזקה הכפופה לכללי אמנת ז'נוה.
    כך שגם אם יחליטו חברי כנסת גרויי-בלוטות-חמדנות לפעול, ספק אם אפילו חקיקה של הכנסת בנושא תהא תקפה.

  • ענת פרי  On 17 ביוני 2008 at 3:51 pm

    המפה האמיתית היא איפה שהישראלים באמת בוחרים לגור. וכמו בכל העולם גם רוב הישראלים רוצים לגור בערים גדולות, תוססות, מודרניות, שמחות, ובייחוד מרכזיות. ומה שמציירים בכנסת או במקום אחר לא יכול לנצח את החיים האמיתיים.

  • אורה לב-רון  On 17 ביוני 2008 at 4:06 pm

    אז בעצם יוצא מדבריך, שהכנסת מנותקת לא רק מהמציאות, אלא גם מהמצב המשפטי. זו עקביות …

  • אורה לב-רון  On 17 ביוני 2008 at 4:13 pm

    מותר שיהיו שטחים שלנו שלא גרים בהם, למשל שטחים ירוקים, גם אם הם צהובים (נגב)

  • טלי  On 17 ביוני 2008 at 4:19 pm

    המפות בספרי הלימוד מלאות עיוותים ואינטרסים, ומה שמסוכן במיוחד הוא שעמדות פוליטיות מוצגות בקונטקסט "מדעי" של ספרי לימוד ונתפסות כעובדות חד משמעיות וכאמת אובייקטיבית.

    כנראה שגם גיאוגרפיה של עניין של גיאוגרפיה, לא רק פורנוגרפיה….

  • אורה לב-רון  On 17 ביוני 2008 at 4:44 pm

    אולי במקרה זה הגיאוגרפיה היא עניין של פורנוגרפיה 🙂

  • צבי  On 17 ביוני 2008 at 6:41 pm

    כנסת ישראל מודעת היטב לענייניה הנורמטיביים. שאלה אחרת היא, מהו המידע שבו מפמפמים את הצציבור הרחב.
    אך, אורה, אין זו הסוגייה היחידה שבה – בנושאי הליבה של קיומנו – מועברים מסרים סותרים.
    הנה לנו דוגמה נוספת –
    היש לה למדינתנו הקטנטונת חוקה?
    מירב הציבור ישיב בשלילה.
    בית המשפט העליון חוזר וקובע מזה 13 שנים שיש גם יש חוקה למדינתנו [קביעה המבוססת על אדני רעועים, בלשון ההמעטה, אך זהו נושא אחר…].
    ראוי באמת ליתן את הדעת לדואליות [במקרה הטוב, הממעיט] שמתקיימת אצלנו בנושאים חשובים רבים.

  • אורה לב-רון  On 17 ביוני 2008 at 6:57 pm

    לצבי – בעיני עולה דימוי של טיפת שמן על מים. נעה כה וכה בכל אדווה קלה, אין מקום מגודר, צורה מוגדרת או היקף מוגדר.
    אשר לחוקה: לצערי הזדמן לי להשתתף השנה במספר ישיבות של ועדת חוקה חוק ומשפט בעניין החוקה. תסכול ורתיעה הן תיאור מינימסטי לחוויה.

  • גולדלבט משה  On 18 ביוני 2008 at 6:43 am

    שם בבית הספר על הקיר תמונה -איני בטוח שהתמונה היום היא התמונה של האיכר החורש את האדמה-תמונת מחשב נייד נראית לי הגיונית יותר גם בצירוף נגן mp4
    ובאשר למפה -תמיד הייתה המפה גמישה -פתחי אטלס היסטורי . כתושב נהריה שאינה נמצאת כנראה בהגדרת ארץ ישראל ההלכתית וגם מגבולות מדינתנו שעל פי תוכנית החלוקה נפקד מקומה -אני די שמח על הגמישות הזאת

  • אורה לב-רון  On 18 ביוני 2008 at 12:28 pm

    כמובן שהמציאות כולה אינה קבועה והיא בשינוי מתמיד. יחד עם זאת, מנסים ללמד את המפה כקבוע מהטבע, כמו הגרוויטציה. נכון, היה לנו גם אטלס היסטורי, וממנו אמורים היינו להבין שהכל נזיל. אגב, בקרוב יראה אור אטלס חדש של ארץ ישראל ובו יישום ההלכה שמדובר בשטח בין נהר פרת (!) לים. יפה תורה שניתנת לתרגום ללשון התקופה:)

  • עוזי  On 26 בינואר 2010 at 10:34 pm

    או חוסר גבולות?

  • אורה לב-רון  On 27 בינואר 2010 at 11:28 am

    אין גבול

  • רון  On 26 בדצמבר 2010 at 1:09 pm

    כל הכבוד על היוזמה

  • קייט סרפינג  On 26 בדצמבר 2010 at 1:09 pm

    באמת כתבה מעניינת

  • תמ"א 38 חיזוק מבנים  On 30 בינואר 2011 at 11:20 am

    אני רוצה לקרוא עוד

  • הפסקת עישון  On 30 בינואר 2011 at 3:03 pm

    את ממש השראה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: