4 חודשים 3 שבועות ויומיים

 

 
ראיתי אותו לפני חודשים ארוכים, אבל השבוע, כשהבחנתי שהוא עדיין מוקרן בקולנוע דיזנגוף עלה בדעתי שאולי יש מי שפספס, ולא יכולתי לתת לזה לקרות. אולי משום שבמקום להיות כמונו, צרפתי או בריטי או איטלקי, הוא דווקא סרט רומני, ולכן זר, ולכן עלול להיות מי שלא טרח.
4 חודשים 3 שבועות ויומיים הוא סרט ללא ציפוי. אילו היה בעל-חיים היינו טוענים שאין לו עור. ככה, עם כל החספוס הפנימי של הבשר החשוף הוא עולה על המסך מהפריים הראשון ומתנהל עד האחרון. בלי שכבת מגן חוצצת. וככה, כפי שמגיבים לבשר חשוף, עם המשיכה האפלה והדחייה הכואבת, מגיב הצופה.
הסרט נפתח בפריים תמים מבחינת הקומפוזיציה וההתרחשות: נערה יושבת מקפלת בגדים ומסדרת אותם במזוודה. אז מאין נובע המתח? הלוקיי  שן הוא חדר נזירי, בצילום נקי ומינימליסטי אף הוא. תחושה חזקה של פורמייקה מתנגשת בעור.לסביבה שלה אין אף שמץ של יופי, נינוחות, מרחב נשימה. היא עובדת בשקט גמור ובריכוז החורג בהרבה מצרכי המטלה. נראה שמנחה אותה משהו גדול בהרבה מהסיטואציה.
מה עומד מאחורי האריזה? אלף פתרונות אפשריים מתדפקים על תודעת הצופה. האם היא נאלצת לעזוב בית? אהוב? חברים? האם מגרשים אותה מהדירה? ואיפה זה? אצל ההורים? אצל בן זוג? בעבודה?
או, הנה חברה מסייעת לה, מושיטה פריטים, מזכירה שמא נשמט מזכרונה, מתרוצצת ברקע הגיבורה המרוכזת שלנו. אין ספק, גם היא במתח גדול. אז מה יכול להכניס שתי נערות נאות שכאלו למתח כזה?
החשד מתחיל להתגנב. מתוך מה שלא נאמר התמונה מתבהרת: היא בהריון. לא שהדברים מנוסחים, אבל זה מסתבר בהנחתות אכזריות של דיבור מינימלי, רק החיוני ביותר, וויז'ואל חמור לא פחות. כבר ברגעים הראשונים ברור שיש לשכוח מקונספט ההיריון המערבי העכשווי. כאן אין אשה עם בטן מובלטת כי הריון זה טבעי ויפה, אין מפגשי דיאדה ובגדים קטנים חמודים ברקע. יש הריון שהוא אסון. היא סטודנטית, אם יוודע הדבר היא תעוף מהלימודים חזרה לעוני אי שם בכפר. אין לה כסף, אבל מוכרחים לגייס כי כבר עברו 4 חודשים 3 שבועות ויומיים, ואחר-כך כבר אי אפשר לעשות הפלה.
כאן מתחיל מירוץ מכוער ואכזר נגד הזמן, נגד העוני, החברה וסדריה הקשוחים וחסרי החמלה. לבסוף היא תמצא מושיע. איש שיגאל אותה ממצבה. ורק אז יסתבר לנו עד כמה נטול חמלה יכול המושיע להיות.

הסרט מרענן טוטאלית את המסך מבעיטות בבורגנות הנשענות על שכבת השומן המרפדת ומבטיחה שהרגל הבועטת לא תקבל מכה. כאן אין שומן, יש בטון מזויין.
 
הבמאי מעיד כי בחר לעשות סרט על החלשים בחברה. ולדבריו, העניים הם החלשים ביותר, והנשים. כמה עמוק אפשר להכנס לנבכיו של האורגניזם הנשי, על ביטוייו הגופניים והנפשיים? אם אתה במאי רומני העונה לשם כריסטיאן מונג'יו, כנראה שאפשר לחדור לכל רבדי ההוויה וגילוייה. ובעיקר – תוך תיעוד התחושה שיש כאן פלישה לגוף שהיא פלישה לנפש. שלחלש, וביתר דיוק לחלשה, גם גופו אינו מבצרו, שאפשר לחדור ולחדור ואין טיפת פרטיות ומסתור אפילו בתאי הגוף הפנימיים ביותר.
 
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רננה  On 21 באוגוסט 2008 at 2:11 pm

    ראיתי את הסרט ואני מצטרפת להמלצה שלך

  • אורה לב-רון  On 21 באוגוסט 2008 at 2:17 pm

    הסתפקתי שקראת, אבל אם גם נהנית…

  • טרנדי  On 21 באוגוסט 2008 at 4:12 pm

    סרט מצויין עם בונוס קטן לצופה העברי שבו מתברר מקור המילה "פרייר": כשמבצע ההפלות עורך את המשא ומתן עם הנערות הוא אומר (ברומנית) "מה אני פרייר?"

  • אסתי  On 21 באוגוסט 2008 at 4:33 pm

    לפני כמה וכמה חודשים ואיכשהו לא יצא לי.
    אז תודה תודה על התזכורת שהיא מתאבנת ביותר בפני עצמה.

  • אורה לב-רון  On 21 באוגוסט 2008 at 4:35 pm

    נראה שאני פריירית, כי גם אני שמתי לב, אבל לא הזכרתי. תודה.

  • אורה לב-רון  On 21 באוגוסט 2008 at 4:37 pm

    לדעתי זה הסרט הטוב ביותר המוצג כרגע בארץ. מאוד יותר טוב.
    אבל אני לא משתתפת בהוצאות הרפואיות למשתמשים.

  • רננה  On 21 באוגוסט 2008 at 4:53 pm

    Freier
    בא מגרמנית, טרנדי.
    והמשמעות עד היום היא: ההוא שהולך לזונה.
    כשרואים את הסרט מבינים את המשמעות הזו אחרת, כמובן.
    רוצי, אסתי, רוצי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: