שיטת הפירמידה קורסת שוב – אבל בלי להרתיע את המכורים

 
באלבניה מדינה שלמה השתכנעה שכדאי לקנות דברים שאין כסף לקנותם, כי אחר-כך אפשר למכור להמון אנשים ולגזור קופונים. אחר-כך היא קרסה כלכלית, וכולם צחקו כמה נאיבים האלבנים יכולים להיות: הרי אם אין כסף, לא באמת אפשר לקנות.
באותו זמן, בראש הפירמידה העולמית, המשיכה ארה"ב לעודד צריכה חסרת מעצורים. אנשים אחוזי בולימיה טורפים הכל, ביגוד. מזון, מכוניות, בובות ברבי, מחברות מעוטרות בציורי דיסני, צעיפי משי דקיקים, גרבי אנגורה מחממים, טוסטרים דו תכליתיים, קוצצי ירקות, ואת כל הקטלוגים של כל החברות. וכמובן – דירות. ביוקר.
ומה עם כסף? עובדים כמו עבדים משחר עד שמשחיר השחק, משלמים באשראי, וכשלא מספיק – לוקחים משכנתא. ולכאורה, לא בקלות דעת. מערכת שלמה של רציונליזציות כלכליות נחלצת לטובת הבזבוז הטורף: בנק שמאשר את האשראי, חברת ביטוח שמבטחת את המשכנתא.
רגע, הרי נקודת ההתחלה שלנו איננה אמצעים לכל פועל, אלא רק הוצאות לכל פועל (וגם מובטל). אז מה קורה כשלא עומדים בתשלומים? 
חברת ההשקעות קורסת, חברת הביטוח קורסת, הבורסה קורסת, הצרכנים הפנטיים קורסים, וכולם יחד מעלים זכרונות מ- 1929.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: