טוביה ריבנר והקול הצלול בַּמבטא הישראלי

החרב
 
הַקוֹל הַצָלוּל בָּעֶרֶב.
הַחֶרֶב בְּיָדוֹ
חוֹרֶתֶת לְאַט
בָּאֲפֵלָה הַמוּאֶרֶת
תָּוֵי פָּנִים אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.
מִתְהַפֶּכֶת בַּבָּשָׂר הַחַי.
 
פעם, בשנות השבעים המוקדמות, שמעתי את טוביה ריבנר קורא את שירו "החרב". הקריאה הותירה בי קריעה חדה: חוד החרב החורצת את כאב האהבה, חוד הדיוק המסמן את חסכנות האמצעים השיריים הפועלים לעומק ביעילות של מפעל אמריקאי נצלני, חוד התער של הקול הצלול, הישראלי, של השירה החדשה. עוצמת הדיבור הישראלי הכפול, של הקול השירי ושל הקול הישראלי התנשאה ברורה ומובחנת על רקע הרחש הסביבתי של קולות דיבור של עולים חדשים ממספר מדינות עצום, יותר מכפי שנכנס בשיעורי גיאוגרפיה, שלל מִבטאים המשתדלים להדחס לתוך מבטא ישראלי בהתהוות. המורים ללשון כיוונו את הדיבור שלנו כדי להפטר מסממני הגיה שהגיעו מהבית, מכל מיני סוגי בית, והנה ריבנר, גם משורר ענק, גם שבר לנו את הלב בחרב האהבה, וגם סימן את המקום הנקי, המדוייק של השירה ושל ההגיה הישראלית.
לאחרונה שמעתי את טוביה ריבנר קורא שיר מספרו החדש. זה היה בערב שירה שנערך במלאת 120 ספרים להוצאת קשב לשירה הניסית ולכבוד העורך ומחולל הניסים המשורר רפי וייכרט. ריבנר עלה על הבמה והחל לקרוא שיר. פתאום שמעתי אדם בעל מבטא זר מובהק, פולני, קורא להפליא את השיר. איך זה קרה? היהפוך ישראלי מקומי למהגר? היתכן כי מישהו שמט מתחת רגלי המשורר את המבטא הישראלי? האם נערכה לו הזרה משונה שכזו?
חטיפתו של ריבנר מקבוצת המבטאים הישראלים והצנחתו בשדה המבטאים הזרים של המהגרים התרחשה אצלי רק בזכות הנתק של עשרות השנים. בפועל קרה כנראה ההפך מזה לריבנר, שהשיל מעליו במרוצת הזמן מאפייני הגיה זרים. בפועל התרחש כנגדו תהליך חברתי מתמיד שאחראי למילוי משבצת חסרה ברשת המבטאים, משבצת שתחילה לא ידענו שהיא ריקה. לא ידענו, כי הסתירו לנו. לא האמנו שדווקא אנחנו, שנולדנו אי שם במזרח התיכון, זכינו במבטא ישראלי סתם כך, מן ההפקר. הרעיון של בלשנות דסקריפטיבית לא עלה בדעתנו: לומר לישראלי ילידי – אתה בעל מבטא עברי! זה לא צודק. הרי גדודי הורים מהגרים עמלו כה קשה כדי לזכות בתואר הדיבור העברי הרהוט. הרי מנגנונים מורכבים ניסו להדביר את מבטאי ההגירה המגוונים בארץ.
אבל מה בעצם טרחו להדביר ומה להאדיר? המורה ללשון בבית הספר – למדנית משכילה ששלטה בכל כללי השפה ובעושר לשוני מעורר השתאות, ספגה את העברית במתכונתה הפולנית-רוסית ודקדקה בקלה כבחמורה – ניסתה לכוון אותנו לזנוח את הואריאציות שלנו לטובת דיבור עברי מלוטש. ליטוש פולני. כמו הצירה המפורסם, שלשוננו סרבה לצרף לו את היוד, ולמורת רוחו של סגל ההוראה נותר כמין סגול. שני האהודים (ברק ואולמרט) נותרו תלמידים ממושמעים של השיטה, ודבקים בצירה הגלותי לטובת חקייניהם. אֶ אֶ אֵי– כן, הם תלמידים מצטיינים של הפיכת הישראלי לפולני למתחילים. מנהל בית הספר אף פרסם את "ביעור הקוצים מכרם לשוננו", ואנחנו, הקוצים הקטנים, התעקשנו על איזשהו מבטא שלא ניתן לו שם באותו זמן, ולימים נודע כישראלי.
בקורס לקריינים ברדיו נהגו לנכש את העשבים השוטים של הגלות מן הדיבור. כגון אזהרה חמורה להשמר מלומר ג' במקום כ' דגושה (כגון גְבַר במקום כְּבָר). ה"סטיה" הזו היא מזרחית לגמרי. אזהרה כזו לא נמסרה בנוגע לסטיות הפולניות והרוסיות.
אז נכון שמאז כבר נכנסו הרוסית של הבימה והפולנית של הדודות לקאנון המלוגלגים הישראלי, אבל כל הידיעה הזו לא מנעה את אבחת החרב התודעתית כששמעתי את טוביה ריבנר. אותו דובר (נפלא, נפלא), אותה מאזינה, שלושים שנה אחרי, ופתאום כאילו הועתק ממקומו השמור בתודעתי, למשבצת שהיתה ריקה: מבטא זר חדש, של עברית כל-כך מלוטשת ושלמה, והנה היא לאה.
הקשב הפרטי הקטן שלי בתוך האירוע של "קשב" ארגן נוכח אוזני את קוראי השירים בערב במפת שייכות אחרת של המבטא: ישראלים, ומהגרים, מכל מיני תפוצות. מובן מאליו? מסתבר שגם המובן מאליו אפשרי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  On 24 בנובמבר 2008 at 2:26 pm

    אינה דומה להגייה המקובלת של יהודי אשכנז יותר משהיא דומה להגייה של יהודי המזרח. אם נזכיר היבט יסודי אחד – מקום הטעם.

  • דודי  On 24 בנובמבר 2008 at 2:32 pm

    דומה לזה שאפשר לשמוע כיום מפי חרדים המורגלים באידיש. ההבדלים בינו לבין המבטא העברי נוסח קול ישראל רבים מאד – לא פחות מאשר עברית-קול-ישראל שונה מן המבטא הצפון-אפריקאי המסורתי.

  • אורה לב-רון  On 24 בנובמבר 2008 at 2:36 pm

    בעבר היו יוצאי תפוצות מאוד מסויימות, וקבעו תקן כדרך הגייתם שלהם (אמנם, של המשובחים שבהם). וכך גם אנו, ילידי הארץ באותה תקופה, נזקקנו ל"תיקון" כדי לעמוד בתקן.

  • דודי  On 24 בנובמבר 2008 at 3:11 pm

    קובעי התקן לא קבעו כתקן שום צורת דיבור חיה כלשהי, לא אשכנזית ולא ספרדית. יהודי אשכנז, כשדיברו עברית, לא דיברו בדרך ההגייה העברית התקנית. לא ברור מה כוונתך ב"משובחים". הדבר בולט במיוחד, כאמור, בהטעמה: האשכנזים (כולם) דיברו בהטעמה מילעלית, וגם השירה העברית שכתבו אשכנזים עד שלב די מאוחר נכתבה עבור הטעמה זו.

  • אורה לב-רון  On 24 בנובמבר 2008 at 3:38 pm

    איש איש דיבר בהגייתו שהביא מבית הוריו.
    ובלי כל קשר להכרעה, המורים שהנחילו את השפה היו ברובם יוצאי עמים מסויימים ולא אחרים, וגם להם היה מבטא מבית אבא. וכך גם לראשי השלטון. מאחר והדוגמא האישית יש לה השפעה גדולה ואנו כילדים סברנו שכך היא העברית – היום, כששומעים הקלטות מהתקופה, או דוברים מאז, נדמה לרגע כאילו הם השתנו, ולא השפה שהורגלנו בינתיים לשמוע. שמעת לאחרונה לאה גולדברג קוראת? עברית נהדרת שכזו, ולפתע זרה.

  • דודי  On 24 בנובמבר 2008 at 4:36 pm

    בבית הוריהם של אותם מורים, או של אותם מחדשי השפה שקבעו את התקן, לא דיברו עברית כמו זו שדיברה לאה גולדברג, או כמו התקן שקבעו מחדשי השפה. אם ההורים דיברו בכלל עברית, היא נשמעה כמו שפתם של חרדים דוברי אידיש – מילעלית, עם מעין סמ"ך במקום תי"ו (שאבס). ולא רק ההורים – גם הסופרים עצמם דיברו בהגייה אשכנזית, מילעלית, עד שלב מסוים וסיגלו עצמם להטעמה הספרדית.

    העברית אכן השתנתה בכל מיני כיוונים, וגם בעבר העברית התקנית המהודרת הייתה נחלת מעטים מהציבור, אם כי היה לה מעמד שונה. (ברדיו למשל כולם השתדלו לדבר כך).

  • נ'  On 24 בנובמבר 2008 at 5:06 pm

    דווקא ההוגים הגייה מלעלית, יוצאי אשכנז (ביאליק, למשל) הכריעו כי העברית הדבורה המקובלת תהיה בהטעמה המזרחית כלומר במלרע.

  • אורה לב-רון  On 24 בנובמבר 2008 at 8:41 pm

    הם שהכריעו. אבל אני קלטתי לפתע את עוצמת הדוגמא האישית. זו שאינה נובעת מהכרעה דווקא, אלא היא טבעית ומגיעה יחד עם הביוגרפיה, ואותה הצליחו להנחיל כ"ישראלית" לאורך תקופה מסויימת וזה התפוגג לאורך תקופה אחרת. ולי הזדמן לחיות בקו התפר. קצת מהתקופה הראשונה, קצת מהשניה ובעיקר – במהלך המעבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: