סיקור בית האח הגדול כמו סיקור משכן הכנסת

 מהו המסר ואיפה הוא גר
 
התקבצו להם טריומוויראט של עיתונאים בגל"צ הבוקר, והלינו על האח הגדול והבובליזציה של התרבות, זו התרבות שרק לא מכבר הלינו שאינה קיימת. איך, איך הגענו למצב שבו שיח ריק שכזה דוחק מלוח השידורים תוכניות כמו זו שלשמה נערך הדיון אצל רזי ברקאי, שובו של ניסים משעל עם תוכנית אירוח לקראת הבחירות. אין להם כוונות לראיין את בובליל (לא האב, לא הבת ולא רוח הקודש) וגם לא את שפרה ונגזרותיה.
דן מרגלית, מראשי המצרים על האח הגדול, הביע אכזבת נכאים: איך זה שכולם מתעניינים באנשים שלא עשו כלום, אבל ממש כלום. וכאן הוא מנה כל מה שתושבי הבית לא עשו: לא היו מדענים, לא אמנים, לא לוחמים, לא מכבי אש, לא ספורטאים. כלום. אז במה אנשים מתעניינים?
או, דן, בדיוק בנקודה זו רציתי לומר לך בשם מרשל מקלוהן שגם הפעם המדיום הוא המסר. ומהו המדיום? בית האח הגדול. כי יש המון בתים בהם יושבים אנשים ולא עושים כלום, אבל רק בבית הזה עשו זאת בטלוויזיה. אלמנטרי, מרגלית.
 
מול גיבורי התרבות של הכנסת
 

לא נעים להודות, אבל זה בדיוק המצב גם בתוכניות הדבֶּרֶת על הכנסת. גם שם מופיעה שורה ארוכה של חברי כנסת ("דיירי" המשכן) שלא עשו כלום. אבל ממש כלום. הם אפילו לא ביקרו שם יותר משביקרו תלמידים בטיול לירושלים. יש בהם כאלו שאפילו איננו יודעים איך הם נראים ואיך קוראים להם. וזה לא הכל, בעונה הבאה (כבר בפברואר הקרוב) יתחלפו חלק מן השחקנים בסדרה בלי שנדע כי באו אל קרבנו אי פעם.
 
לכאורה אפשר לומר "איך את משווה. הרי זהו בית המחוקקים, כאן נקבעת הפוליטיקה של ישראל". אבל האמנם?
כלל לא בטוח שהיא נקבעת כאן, אולי בבית הלבן? אולי בבית של יולי עופר? אולי בבית ראש הממשלה? אלא שבבית הזה, הכנסת, יש אולפן גדול, והמוני עיתונאים מתגודדים בו, וכולם משחרים לסקופ. ככה שאם חבר כנסת ישב במזנון לשתות קפה נטול קפאין, מיד נשמע על כך בצירוף דיונים עם רופא לבירור המשמעות הרפואית של הפרשה. ממש כמו שפרה שישבה לשתות קפה עם עינב וגררה שלל דיונים אשר לאסטרטגיה של המהלך.
 
אז מה המסר בתוכניות שסנגרתם עליהן? גם כאן, כמו ב"אח הגדול", המדיום הוא המסר. וגם כאן המדיום הוא בית. ואתם מסקרים את הזוטות שמתרחשות שם ואת שוכני הבית בעיקר משום שהמקום הוא מעין משכן עם אולפן תקשורת צמוד. והמון כתבים שמחפשים מי אמר למי בטונים גבוהים, מי הצחיק, מי הרגיז ומי התקוטט. הכתבים מגיעים בבוקר לאולפן המצוייד, ויוצאים לשטח, בית האח הגדול הצמוד. יש להניח שמגיעים לשם גם שוכני הבית המבקשים להצטלם. יש להניח גם שאם מישהו רוצה להצניע, יקיים פגישה מחוץ לכנסת. שכן כאן, בשונה מבית האח הגדול, מותר לשחקנים לצאת ואפילו לא לשוב.
 
למעשה, תוכניות הפוליטיקה עוסקות בדיוק בזה, כפי שאמר דן מרגלית, באנשים שלא עושים כלום. ראשי המדינה זוכים לסיקור מפורט של מה שאינם עושים. כמה הגיגים של שרינו על גלעד שליט! הרי אילו היו מחזירים אותו, היו זוכים להתראיין רק בסמוך לאירוע. אבל משאינם עושים דבר אפשר לדוש שוב ושוב בשאלה: האם כדאי לדבר בתקשורת או עדיף לשמור על חשאיות. וגם מחר אפשר לדבר בדיוק על אותו נושא, וגם מקץ מאות ימי שבי. והתקשורת הסולדת מאנשים שאינם עושים כלום, מספקת בחדווה את הבמה לאנשים שאינם עושים דבר, למרות שהם עובדים אצלנו, אם לצטט את אולמרט.
הרי כתבינו לדורותיהם יכולים ללחוץ על הפוליטיקאים בכל פעם שהם מזכירים את שליט ולדרוש במפגיע תשובה: האם החלטת לא לשחרר אסירים ולהשאיר את גלעד בשבי? אבל למה להם, כשאפשר לנהל דיון באפיק ידוע, עם משתתפים ידועים שכידוע, לא עושים דבר, אבל מדברים על זה.
 
החלום הרטוב של מרגלית ומשעל
 
לכאורה, אין ברירה, צריך להתחשב בעניין הנחות הזה הקרוי רייטינג. אבל מה אתם רוצים באמת? אילו ניתן לכם להביא לאולפן את מרואיין חלומותיכם?
החלום הרטוב שלהם, כך הסכימו מרגלית, משעל וברקאי, הוא לראיין את ביבי. זאת לפי הכלל שאינו מאכזב: ביבי לא מסכים, ולכן הוא הנחשק מכולם.
שכן ביבי זה מעניין, שלא כמו שפרה והבובלילים. אותו טרם שמענו, מסתורין גמור, אדם חדש בשמי חיינו. אולי יפתיע ויחדל לדורש מהעניים לצמוח עמוק יותר לעוני, וזאת טרם נגענו באחת השאלות המרתקות בפוליטיקה הישראלית: האם ביבי השתנה? אם לא, אז אולי ברק השתנה? אם לא, אז אולי הם יספיקו להשתנות עד הבחירות? זה לא מעניין? לא!

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  ביום 17 בדצמבר 2008 בשעה 3:50 pm

    בכל זאת יש הבדל- מהבובלילים מצופה לא לעשות כלום. בשביל זה הם שם, בשביל זה מצלמים אותם, בשביל זה משלמים להם.

    מחברי הכנסת מצופה שיעשו, שיחליטו, שיערכו שינויים ושישפיעו עלינו בכל אלה.
    זה שהם לא עושים מספיק או לא עושים את מה שצריך לעשות, זה כבר עניין אחר…

  • אסתי  ביום 17 בדצמבר 2008 בשעה 5:11 pm

    האמירה החכמה והמעניינת היחידה שקראתי עד כה בנושא .

    ואגב, מה שעוד מתאים בול היא האמירה של גרבוז על הכלואים המסכנים שנמצאים שם בלי עיתונים ובלי ספרים כאילו שמהרגע שישוחררו משם יסתערו על חנות הספרים הקרובה כדי להשלים את החסר… וזה תפור בול על יושבי הכנסת שגם הם כנראה לא פתחו ולא יפתחו ספר מעודם ועולמם רחב כרוחב הפס.

  • אסתי  ביום 17 בדצמבר 2008 בשעה 5:12 pm

    נשלח לי בטעות בלי שאשלים את המשפט האחרון שצריך להסתיים במילים – שעולמם רחב כרוחב הפס שהם שמים עלינו.

  • אורה לב-רון  ביום 17 בדצמבר 2008 בשעה 7:03 pm

    אכן, טלי, זה מה שהקפיץ אותי הבוקר בהתאוננות של מרגלית ושות' על השפראים והבובלילים. אולמרט הרי עובד אצלנו, גם לדבריו, והנה הם עובדים אצלנו, מקבלים שכר מלא (פלוס שכר שלא ידענו עליו) ולא עובדים. והנה העיתונאים לא מבחינים בכך, ומלינים על אחרים, שלא חייבים להם כלום, במקום לחשוף את הנבחרים שלא עושים דבר.
    היתכן שגם התקשורת לא ממש עושה את עבודתה? או עבודה בכלל? היתכן שהיא מפרסמת הודעות לעיתונות?

  • אורה לב-רון  ביום 17 בדצמבר 2008 בשעה 7:04 pm

    מאוד אהבתי את האמירה. תודה ביותר אסתי

  • אזרח.  ביום 17 בדצמבר 2008 בשעה 10:35 pm

    כן עושים משהו,הם מזיקים, הורסים ורומסים את המעט הטוב שנשאר.

    http://www.notes.co.il/hani/50402.asp

    האח הגדול ( האמיתי ) מידי

  • אורה לב-רון  ביום 18 בדצמבר 2008 בשעה 8:53 am

    אז בכ"ז יש לי יתרון בהיותי אשה, אני יכולה להיות מקסימום אחות, אף פעם לא אח (גדול או קטן). אבל בפועל אני בת יחידה. פחד מכל האחים הגדולים שבסביבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: