ראיתי דתי ששמע אשה שרה, ולא קרה לו כלום


אריתה פרנקלין. קול באשה.

 

ההורים ישבו מול הבמה, והתלמידים דקלמו, שרו ועשו תנועות מגוכחות לכבוד יום הזכרון. ההורים היו זחוחים ומפוצצי אגו וראו רק את הטלנט הפרטי שלהם, שנראה להם סוליסט ענק, בלי להבחין בשלושים המשתתפים האחרים שהתרוצצו באותו להט כמו שלו.
ההורים המאוחדים מנטלית מחמת האושר, היו אמהות ואבות, אשכנזים ומזרחיים (שאז היו קרויים ספרדים), צעירים וכמעט קשישים, חילוניים וחובשי כיפה. כולם בארשת התמוגגות, מלבד מי שכעס על שילדו הרך לא קיבל את התפקיד שהוא ראוי לו. מי שהיה שם לא היה מנחש שהאב חובש הכיפה עובר בזה הרגע עבירה חמורה, וכשהבנות מצחקקות ומזייפות על הבמה, הוא עצמו חוזה, באותה שעה ממש, בערווה.
נכון, זה היה לפני שנים, בטרם פרוץ ההתנכלויות לרקדניות וזמרות באירועים ישראליים. להיפך, הארץ מלאה ריקודי-עם חושפי רגליים יחפות וחגיגה לא נחשבה לחגיגית בלי ברכה צפירה או שושנה דמארי או זמירה אחרת.
מראית הפנים הזו גרמה לי לגדול בבורות נוראה. אני מתוודה שכלל לא עלה בי החשד שאני נתונה בעיבורה של הוויית פריצות נוראית, בפרהסיה מושחתת שדינה חמור ורק רב ישורנו. נוכח עיני התמימות נהנו ההורים הדתיים של רבקה יחד עם השכנים הדתיים מקצה הרחוב אפילו מבמות הבידור של יום העצמאות ושילבו מראות זימה כאמור עם ציונות מתפרצת ואמונה פנימית.
גם כשהתחלתי להבין דבר או שניים בענייני ערווה לא הבנתי כמה מזעזעת הפריצות הווקלית תחת כל עץ רענן. נשים הפקירו את ערוותן לרבים כשפצחו בשירה בציבור עם טיול ביה"ס, בימי שישי בתנועות הנוער, ברדיו ואפילו, רחמנא ליצלן, הן נועזו לשיר במקלחת. להגנתי אני טוענת שלא יכולתי לדעת, שכן, הגברים הדתיים שהאזינו לשירה לא הראו סימני עוררות מינית יותר מגברים אחרים, ויותר מגברים נוכח נשים שאינן שרות. אם לדייק, רק אצל אחדים התחולל שינוי פיסיולוגי המעיד על כי האיש עומד בלב הבעיה. רק לעיתים, בצר להם, היו שנאלצו להצמד לגוף נערה באוטובוס כדי להפיג את הערוותיות הנודפת מהשירה שזה עתה ביצעה במקלחת.
אבל בחלוף הזמן התעשתו שומרי הצניעות, והבינו שאין מנוס, יש הכרח להלחם בתופעה הפושה בכל פה שר שירים. צריך למנוע מהנשים לשיר בקול רם במקומות ציבור. ולכן ביקשו מהן לכסות את הערווה בכנסת ולעוף מהמקהלה.
 
נציגי אלוהים עלי אדמות עוסקים כבר שנים בטיהור בית המחוקקים הידוע בכינויו כנסת ישראל. מסתבר כי בשעה שרבים מקריבים את חייהם באוהלה של תורה, אחרים נמנעים ממגע הקדושה ומתגייסים לכנסת. שם הם מחדירים רשימות שאינן מחדירות לתוכן נשים.
למרבה הצער נאלצים גיבורים אלו להסתופף באולמות השיש הכנֶסֶתיים (כנסת, להבדיל מכנסיה) יחד עם נשים יהודיות כשרות ואחרות שאינם מכירים ביהדותן מחשש פרבוסלביות, והללו גם הללו נשים נאות עד מאוד, אבל בעזרת השם ישתבח יעלמו אלו מן ההיכל ורק גברים קדושים ייצגו את הקדוש ברוך הוא, שלדעתם הוא זכר.
והנה מסתבר שהערמומיות הללו מצליחות לפשות בכל מקום. הן מתגייסות אפילו לצבא היהודי היחיד בעולם, ונותנות שם את קולן הטמא. אז מה נותר לחיילים הקדושים לעשות? כמובן, לעזוב את המקום!
אבל אנו לא נחדל להתפלל כי שמו ישתבח יסייע לטוהר המחנה ולהשמת כבוד בת המלך בבית פנימה, ואולי אפילו בצינוק. יש לקוות כי אם ידכאו אותן מספיק, אולי הרצון לשיר יעבור להן מעצמו.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תומר  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 4:02 pm

    אשר נאלץ לשמוע תפילותיהן של נשים. הרי הוא שומע הכול. האם יש באפשרותו לצאת מהעולם בשעה שאישה כלשהי מתפללת או שרה? או לפחות לאטום את אוזניו. אגב, זה מעלה שאלה פילוסופית: האם זה שאלוהים רואה הכול ושומע הכול זה אומר שהו גם חייב לראות ולשמוע הכול? כי אם הוא חייב – זה אומר שאינו כל יכול, ואם אינו חייב, זה אומר שאולי בעצם אינו שומע הכול?..

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=539208

  • אורה לב-רון  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 4:07 pm

    הכל, ומאחר ולא ידוע מה נטיותיה המיניות, אין לדעת מה באוזניה ערווה.

  • אורה לב-רון  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 4:10 pm

    הוא מצפצפת על הפילוסופיה המערבית והדתות המונותאיסטיות, ומטיילת בפנתיאון האלים יחד עם האלים בני כל הדתות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 4:33 pm

    אני באמת לא מבין מה לא תקין כאן. הם לא כופים כלום על אף אחד, אז מה הבעיה. הם לא רוצים לשמוע נשים שרות ויוצאים… הלוואי שבכל התחומים תהיה לצבא כזו התחשבות באמונה של החיילים, תהה זו אשר תהה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 4:36 pm

    ועוד משהו,
    אם יכריחו אותם להישאר, הרי יש כאן כפיה ופגיעה בחופש האמונה וחופש הפרט…
    לא?

  • אורה לב-רון  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 4:40 pm

    ואם כל האשכנזים יצאו כשאנשים ידברו במבטא מזרחי, זה גם בסדר? התחשבות ברגשות הזולת זה לא להחרים אותו. קוראים לזה סובלנות.
    שהמפלגות הדתיות תשלחנה רק נשים לכנסת, ואז הכל בסדר, כי להן אין בעיה שישירו גברים או נשים.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 4:47 pm

    יש עם זה כמה בעיות. קודם כל, העובדה שזה מצביע על הקצנה של החברה הלאומית-דתית לעומת החברה הכללית. מה שבעבר היה לגיטימי ומובן מאליו הופך היום למוקצה. שנית, העובדה שהחיילים מעדיפים לציית לרבנות ולא למפקדים שלהם. שלישית, הפגיעה שנפגעות החיילות עצמן. רביעית, לא בלתי סביר שכשמפקד יצטרך להחליט את מי הוא מזמין להופיע בפני חייליו הוא יחליט להזמין זמר (במקום זמרת או להקה) כדי לחסוך לחיילים שלו "את אי הנעימות", מה שבהגדרה שוב מדיר נשים (או במקרה דנן – חיילות) מהמרחב הציבורי, ולעתים גם פוגע בפרנסתן.
    מספיק בעיות, או שאתה עדין לא מבין למה זה צורם ומפריע?

  • נטלי מסיקה  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 5:00 pm

    בס"ד

    קול כבודה/ סמדר פלק-פרץ

    כנראה שאני נצר לנשים אלמות.
    כנראה שיש בי כוורת מילים רוחשות שאותן לעולם לא אוכל להגות.
    כנראה שנידונתי להימרח מדי יום במתק
    דבשיותן ההיולית, ולהעקץ במחט אלמותן המילולית.
    יבואו, יבואו, צלילים מכונסים, מסורסים, ויבקעו את גרוני המתלעלע
    יבואו, יבואו, גלים תת-רחמיים מלחשים, מתגעשים, ויפרצו את סכר הבושה, עד להתפקע
    יבוא קולי, יבוא קולי, הנעזב, הנעצב, אשר קפא בקוטב הדממה
    ויפרוץ וישטוף ויחלחל לתהומות האדמה כלבה חמה שורפת שוצפת אדומה
    יבוא כולי, יבוא קולי, חזק עצום זקוף איתן ומהדהד קדימה ויחריש את כל
    אותם פיות מלחשים:
    קול כבודה בת מלך פנימה.

    (פורסם במאזניים ע"ג, 11, אב תשנ"ט, 1999)

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 5:25 pm

    טוב בלי לחץ, רק דנים פה…
    אורה,
    אם האשכנזים רוצים לצאת כשספרדים מדברים זו זכותם. אסור לכפות עליהם לא לעשות את זה. זה הבסיס של זכויות הפרט. התחשבות ברגשות הזולת וסובלנות אינם קשורים לכך. במקרה הזה לדוגמה, אם באמת רגשות הזמרת נפגעו, הרי זו חרב פיפיות, כי במקרה הפוך רגשות המאמינים יפגעו.
    אני לא חושב שאת רוצה להיכנס לדיון בעניין הרגשות של מי נפגעים יותר.
    דבר נוסף. מבחינת הדתיים, אם באמת זה כפי שדווח אין כאן בכלל עניין של להיפגע, יש כאן עניין של איסור
    הצבא, צריך וחייב לתאם את פעולותיו כך שאנשים לא יפעלו בניגוד לאמונתם ומצפונם. זה לא התפקיד של הצבא, לאשר או לסתור את האמונות, או כל דבר אחר שקשור במוסר. או במלים אחרות לא הצבא יקבע מה הוא מוסרי.
    לכן הצבא נהג כשורה.

    מה קשור המקרה בצבא לשליחת נשים על ידי המפלגות הדתיות?
    בואי נראה קודם את מרץ עושה משהו בעניין זכויות נשים…

    ושוב, את לא יכולה להגיד לאנשים אחרים במה להאמין ואילו ערכים לאמץ. זכותם לחיות כפי שהם רוצים!

    אני מבין שיש הרבה כעס כאן על הדתיים, אבל לפחות בדיונים אפשר לנסות להיות אובייקטיבים…

    לאנונימי השני תכף אכתוב תשובה… 🙂

  • ההיא ממקודם  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 5:32 pm

    ספיציפית זהבה גלאון פעלה בצורה אינטנסיבית בעניין סחר בבני אדם שהנפגעים העיקריים ממנו הן נפגעות. עונה לך מספיק על הקריטריון "פעולות של מרצ בעניין זכויות נשים"?

  • נעם  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 5:39 pm

    פילוסופיה משמעה – אהבת החכמה. אצלך נראית שהבורות היא המקודשת…

  • איל  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 6:15 pm

    "הצבא, צריך וחייב לתאם את פעולותיו כך שאנשים לא יפעלו בניגוד לאמונתם ומצפונם. זה לא התפקיד של הצבא, לאשר או לסתור את האמונות, או כל דבר אחר שקשור במוסר. או במלים אחרות לא הצבא יקבע מה הוא מוסרי.
    לכן הצבא נהג כשורה.
    "
    דברי אחד האנונימים מקודם.
    האם אתה מקבל גם את זכותו של מי שהצבא 'לא תיאם את פעולותיו כך שלא ייפגע, לסרב לשרת בצבא זה?
    לדוגמה, בחורה שנפגעת מהעובדה שיש חיילים שאינם מסוגלים לשמוע את קולה (שהוא ערווה) – אתה מקבל את זכותה 'להשתמט'?
    או את זכותם של אחרים לסרב לשירות בצבא, כדי לא לקבל פקודות מאנשים בעלי אורח מחשבה כשלך?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 6:24 pm

    כמובן!!!!!!!!!!

  • אורה לב-רון  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 6:33 pm

    תודה שהשמעת את קולך
    ודווקא כאן
    ודווקא כן בשיר

  • אורה לב-רון  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 6:38 pm

    השאלה היא לא אם הצבא אשם, או הדת, או החוצפנים שיצאו בגלל אמונתם.
    הבעיה היא הדרת נשים. גם אצל הדוסים שלנו, גם בנצרות, גם באירן, גם באוניברסיטה, גם בכנסת. ולא משנה לי אם זה בהתאם לאמונתם או לא. ממש כמו שלא משנה לי מה הסיבה שמדירים כל קבוצה שהיא באוכלוסיה.
    אז אתה טוען שיש כאן פגיעה בנשים מול פגיעה באנשים שלא מאפשרים להם לממש את הפגיעה?
    אם נשים מעוררות במידה שאי אפשר לשלוט עליה, אפשר תמיד לנסות סירוס כימי.

  • נטלי מסיקה  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 6:39 pm

    זה לא שיר שלי אלא של סמדר פלק-פרץ שבמקרה שמעתי אותה מקריאה אותו בערב ספרותי בבר-אילן. אהבתי מאד וביקשתי שתשלח לי אותו במייל והנה הוא כאן לפניכם..
    לדעתי הוא מבטא את קלן של רבות וטובות "מהמגזר"
    תודה על פוסט החשוב

  • אורה לב-רון  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 7:00 pm

    על קולך
    ועל קולך
    נעמתן.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 7:08 pm

    קודם כל אני חושב ששנאה לא תפתור שום בעיות. אני חושב שהבסיס לאנושיות בכלל זה לנסות להבין את מי ששונה ממך.
    נראה לי שהמאמר שכתבת, כמו גם התגובה האחרונה, מונעים על ידי שנאה לדתיים ולא בדיוק על ידי ניסיון להבין או לפתור את הבעיה.

    כתבת בתגובה "החוצפנים שיצאו…" למה זה טוב? למה לשפוט אנשים שעשו צעד לפי אמונתם כחוצפנים. אם החבר'ה שלך יעשו לך מסיבת הפתעה עם רקדן סטרפטיז ואת תעזבי את המקום זו תהיה חוצפה?

    גם המשפט האחרון שלך לא ממש עוזר. נגיד שזה נכון, ובאמת הבעיה היא חוסר השליטה של הגבר, מה שבפרוש לא הנקודה שמאחורי האיסורים, אבל נגיד שזה כך, אז את מעדיפה לסרס מישהו כלומר לפגוע בגופו, (כמו שכורתים יד לגנב) רק כדי להמנע מלמנוע הופעה של אישה. כאילו לדעתך זה שקול כנגד זה?
    או שפשוט זה סגנון כתיבה שבא להראות את הסלידה שלך מהעולם הדתי?
    אם כן, זה מקרב אותנו לפתרון? לעולם טוב יותר?

  • תומר  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 7:18 pm

    שאולי יעניין אותך:
    http://www.notes.co.il/tomer/54531.asp

  • טום  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 7:25 pm

    ראיתי מישהו שעישן ולא קרה לו כלום באותו רגע. מסקנה?

  • דתי  ביום 26 במרץ 2009 בשעה 9:17 pm

    לא מוכיח כלום.
    ברור שהמוסר של היום טוב יותר מהמוסר שלפני 100שנה וברור כי המוסר של אז טוב יותר מהמוסר 100 שנים לפניו.
    לגופו של עניין, עם כל התרומה של הליבלריזים לזכויות האדם,כנראה שלא ערך זה הוא שיביא לשמירה על נשים מבעלים מכים סוחרי נשים ואפילו "רק" מטרידים מינית.
    היהדות האורתודוקסית לקחה את הטיפול בנושא "עד הסוף". אל תסתכל על נשים לא צנועות. אל תתייחד איתם במקום אינטימי. אפילו אל תקשיב להם שרות.
    מה יותר טוב למוסר האנושי, הגישה הזאת או הגישה שמבקשת לכפות על אנשים להקשיב לשירת בניגוד לרצונם או מצפונם?
    ההיסטוריה תשפוט

  • אורה לב-רון  ביום 27 במרץ 2009 בשעה 2:38 pm

    ושוב אתם מעבירים את הדיון למוסר. אין כאן מוסר. יש הדרה של נשים. שוב, וכל פעם מסיבה אחרת ובמקום אחר. פעם אהוד ברק אמר שנשים לא מתאימות לקורס טיס כי יש להן מחזור חודשי, ועכשיו יש קצינים שטוענים שלנשים אסור לשיר כי זה מעורר אותן או כי להם אסור לשמוע. פעם היה בארץ חוק שעות עבודה לנשים ולילדים, מתוך תפיסה שנשים כמוהן כילדים, זקוקות להגנה, ולכן הן לא יכולות להשתתף בישיבות הנערכות בשעות מאוחרות וגם לא להתקדם בעבודה באותה מידה.
    הטאליבן דואגים למוסר עוד יותר גבוה, ושומרים על צניעות האשה מאחורי בורקה, ואסור לה ללכת במרחב הציבורי בלא לוויית גבר. אני ממש לא רוצה להתקדם עד כדי כך. מספיק לי לחשוף את הנשים לכל האפשרויות שתבחרנה לשיר, לקרוא, לעשות קריירה או להקים משפחה. כל אחת כראות עיניה, לא כראות עיני קבוצת גברים שלטת (בין אם האם רבנים בין אם קצינים או סתם שוביניסטים מן השורה).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: