בזבזו בזבזו עמי, לפני שיגמרו לכם המים

 

 

 

אחד הדברים האחרונים שהישראלי יכול לבזבז כיום, הוא המים. ודווקא בו מנסים לשכנע אותנו לקמץ. אפילו נחמיה שטרסלר נרתם לפרוייקט ומעלה נשכחות על שיטות הרחצה שהיו נהוגות בארץ בתקופת הצנע, עת האדם הסביר נהג לסגור את הברז בין פעולה לפעולה במקלחת. נרטבים, סוגרים, מסתבנים, פותחים, נשטפים, סוגרים.
אני מוכרחה להביע התנגדות לשיווק החסכון במים ולעודד את בזבוז המים: הרי אנחנו נתונים בעיצומה של האהדה לשוק החופשי, לשיטת התפוס כפי יכולתך החזירית. והרי לא נותרו משאבים רבים שאדם מן הישוב יכול לבזבז. הרוב בוזבז הישר לכיסיהם של מספר נבחרים, ולנו, העמך לא נותרה גישה אלא לברז הביתי.
 
בתיאור הפלסטי של שטרסלר את אופני ההתקלחות בישראל של שנות החמישים חסר החלק הורוד של התמונה: אנחנו, ישראלים סבירים שכמותנו, היינו מוכנים לסבך לנו את החיים מתוך תחושת סולידריות שעיקרה בטחון כי לא רק האני הרטוב משתדל, אלא כולנו חוסכים למטרה משותפת: טובת הכלל.
 
כן, היינו בורים, שלא לומר חסרי השכלה כלכלית, לא הבנו שמדינה לא יודעת לנהל את החשמל, המים, התחבורה, הנמלים, הקניונים – בקיצור היא לא יודעת לנהל כלום מלבד את ההפרטה. לא הבנו שלא נכון להקשות על עצמך לטובת גוף אמורפי הקרוי הציבור, אלא אסור לחסור שור בחזיריותו.
אף אחד לא אמר לנו שבשעה שאנחנו עוסקים בסגירת הברז וממתינים בגוף מסובן לטפטוף המים, רועדים קצת מקרירות, מישהו מסבן אותנו בגדול ומחלק את ים המלח, ים כנרת, חופי הים התיכון ומאפשרת לבעלי טינופת מיותרת לשפוך אותה לנהרות ולנחלים שזורמים בסופו של דבר לברז שלנו.
הבעיה היא שעד היום טרם נמצאה השיטה שתעביר את המים עצמם לאילי ממון. אבל אל חשש, לא אלמן ישראל. מי שהמציא את תאוריית הכסף המחלחל, בודאי ימצא איך לגרום למים לחלחל. או, בגישה הכלכלית האהודה: להעביר את הצינור של המוביל הארצי לחצרן של מספר משפחות מובילות אף הן, ואלו ימכרו לנו את המים ביוקר.
נראה דימיוני? לא למי שזוכר את עידן התמימות עת סברנו שכספי הפנסיה ספונים לבטח בקרנות, עד שהוברר שהמדינה יכולה להעביר אותם מאיתנו והלאה, ללוח הקזינו של הבל'בית. אז מה הבעיה להפנות לשם גם את צינורות המים?
לכן, טלו קורה מבין עיניכם, ובזבזו כאילו אין מחר. או ליתר דיוק, כאילו אין מחר מים. או לעוד יותר דיוק, כאילו אין מחר מים בשבילכם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  ביום 25 באפריל 2009 בשעה 11:04 pm

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/961144.html

    ישראל אינה ארץ שחונה, טוען קלמנס מסרשמיד, הידרו-גיאולוג מגרמניה המנפץ כמה מיתוסים ומרגיז ישראלים ופלסטינים כאחד. בירושלים יורדים יותר משקעים מאשר בברלין, וברמאללה יותר מאשר בפאריס. הבעיה היא הבזבוז. למשל כשמשתמשים במים להשקיית פרחים ומייצאים אותם לאירופה

    בקרוב,בקרוב מאוד,יעבירו את את הצינור של המוביל הארצי לחצרן של מספר משפחות מובילות אף הן, ואלו ימכרו לנו את המים ביוקר.אורי יוגב,היועץ הקלקלי של ביבי שקרניהו עובד על הנושא.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=939312

    ""העיקרון הוא לראות בתעשיית המים עסק, ולא רק אמצעי לאספקת מים למדינת ישראל", מדגיש יוגב. "אני עוסק בזה כי לא היתה מודעות להזדמנויות הבינלאומיות שבתחום, ובישראל, מרוב עיסוק במים לחקלאים ובקו המים בכנרת, לא ידעו מה ההזדמנות הנדירה שיש לנו".

    http://www.meshanim.com/h.doc

    מלחמת מים: לא תמכרו את המים שלנו!

    http://www.dovblog.org/blog/9

    חוק תאגידי מים וביוב התשס”א – 2001, מנחה רשויות מקומיות להקים חברה ולהעביר אליה את ניהול שירותי המים והביוב שלהן וכן את הזכויות על הנכסים המשמשים את הרשות לשירותים אלה. מטרתו של תהליך זה היא לגרום למשק מים עירוני סגור, בו יועברו הרווחים מאגרות המים להשקעות במערכות מים וביוב. כיום, נמצאות רשויות מקומיות רבות תחת ביקורת מאחר שהן עושות שימוש ברווחיהן משירותי מים וביוב עבור צרכים מוניציפאליים אחרים, במקום להשקיע בתחזוקה, שיפור השירות וחיסכון במים.

    בשלב שני, החוק מאפשר להעביר את החברה העירונית לבעלות פרטית.

  • טלילה  ביום 26 באפריל 2009 בשעה 12:03 pm

    כל עוד המדינה מאפשרת לחבריה הקבלנים להרוס מבנים באמצעות צינור מים (כן, כן, לא זוכרת איפה ראיתי את הידיעה הזאת אבל זה פורסם לאחרונה) אני לא מתגייסת למען הכינרת (שהיא בכלל לא הנושאת בנטל העיקרית, היא רק הפוטוגנית ומכמירת-הלב הקולקטיבי שבין מאגרי המים המתדלדלים)
    לא שאני יודעת איך לבזבז מים – גם בלי הקמפיין האגרסיבי מעולם לא הייתי אחת מאלה שמסתבנים עם טוש פתוח. אבל אני כן מאוד אוהבת אמבטיות, ואין כמו צלילה באמבטיה להרגעה מצווחות הפטריוטים-מטעם.

  • אורה לב-רון  ביום 26 באפריל 2009 בשעה 2:20 pm

    על איסוף המידע והשיתוף.

  • אורה לב-רון  ביום 26 באפריל 2009 בשעה 2:22 pm

    כן אם המדינה אומרת לי שהיא משפריצה מים בכל הכיוונים אבל מבקשת שאני אשאר יבשה אז אני מלקקת מעט מים לפני שאתיבש סופית.

  • אורה לב-רון  ביום 26 באפריל 2009 בשעה 2:26 pm

    אם אין כנרת, שיהיה טל. הכמרת הלב לא כל-כך עובדת כשמראים לנו סלבס באיפור של יובש, ומי לא יודע שאחרי שתי דקות מורידים להם את היובש בהמון מים וקרמים, והם שבים להיות רעננים כמו אחרי מקלחת צוננת.
    ואשר לצינור: זכור לי צינור בשכונת ילדותי, שכל הילדים הצטופפו מולו כדי לזכות בקילוח מרענן בחמסין.
    אז בסדר, אל תתנו לי חלק בבנק לאומי, אבל אני בהחלט רוצה להשתתף בחגיגות המים.

  • צביקה  ביום 28 באפריל 2009 בשעה 7:38 pm

    קטע מצוין.
    אגב, תוכנית ההתפלה, אם תתוקצב ותיושם ע"י כל ממשלות ישראל, תגיע לסיומה רק ב-2040. עד אז נצטרך לחסוך. כי ככה אמרו לנו בר רפאלי ודריק שארפ.
    למה להשקיע כסף בייצור מים לשתיה כשאפשר לשלם למשרד יחסי ציבור וסלברטאים?
    חג שמח.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 28 באפריל 2009 בשעה 9:29 pm

    את מי המעינות שמוכרים לנו בבקבוקים…

  • מודי תולשששש  ביום 30 באפריל 2009 בשעה 6:55 am

    וכמו שאמרו הגששים "רק תצלול יותר מהר"

  • אורה לב-רון  ביום 30 באפריל 2009 בשעה 10:56 pm

    בקרוב אפשר לצלול בלי לטבוע…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: