בזבזו בזבזו עמי, לפני שיגמרו לכם המים

 

 

 

אחד הדברים האחרונים שהישראלי יכול לבזבז כיום, הוא המים. ודווקא בו מנסים לשכנע אותנו לקמץ. אפילו נחמיה שטרסלר נרתם לפרוייקט ומעלה נשכחות על שיטות הרחצה שהיו נהוגות בארץ בתקופת הצנע, עת האדם הסביר נהג לסגור את הברז בין פעולה לפעולה במקלחת. נרטבים, סוגרים, מסתבנים, פותחים, נשטפים, סוגרים.
אני מוכרחה להביע התנגדות לשיווק החסכון במים ולעודד את בזבוז המים: הרי אנחנו נתונים בעיצומה של האהדה לשוק החופשי, לשיטת התפוס כפי יכולתך החזירית. והרי לא נותרו משאבים רבים שאדם מן הישוב יכול לבזבז. הרוב בוזבז הישר לכיסיהם של מספר נבחרים, ולנו, העמך לא נותרה גישה אלא לברז הביתי.
 
בתיאור הפלסטי של שטרסלר את אופני ההתקלחות בישראל של שנות החמישים חסר החלק הורוד של התמונה: אנחנו, ישראלים סבירים שכמותנו, היינו מוכנים לסבך לנו את החיים מתוך תחושת סולידריות שעיקרה בטחון כי לא רק האני הרטוב משתדל, אלא כולנו חוסכים למטרה משותפת: טובת הכלל.
 
כן, היינו בורים, שלא לומר חסרי השכלה כלכלית, לא הבנו שמדינה לא יודעת לנהל את החשמל, המים, התחבורה, הנמלים, הקניונים – בקיצור היא לא יודעת לנהל כלום מלבד את ההפרטה. לא הבנו שלא נכון להקשות על עצמך לטובת גוף אמורפי הקרוי הציבור, אלא אסור לחסור שור בחזיריותו.
אף אחד לא אמר לנו שבשעה שאנחנו עוסקים בסגירת הברז וממתינים בגוף מסובן לטפטוף המים, רועדים קצת מקרירות, מישהו מסבן אותנו בגדול ומחלק את ים המלח, ים כנרת, חופי הים התיכון ומאפשרת לבעלי טינופת מיותרת לשפוך אותה לנהרות ולנחלים שזורמים בסופו של דבר לברז שלנו.
הבעיה היא שעד היום טרם נמצאה השיטה שתעביר את המים עצמם לאילי ממון. אבל אל חשש, לא אלמן ישראל. מי שהמציא את תאוריית הכסף המחלחל, בודאי ימצא איך לגרום למים לחלחל. או, בגישה הכלכלית האהודה: להעביר את הצינור של המוביל הארצי לחצרן של מספר משפחות מובילות אף הן, ואלו ימכרו לנו את המים ביוקר.
נראה דימיוני? לא למי שזוכר את עידן התמימות עת סברנו שכספי הפנסיה ספונים לבטח בקרנות, עד שהוברר שהמדינה יכולה להעביר אותם מאיתנו והלאה, ללוח הקזינו של הבל'בית. אז מה הבעיה להפנות לשם גם את צינורות המים?
לכן, טלו קורה מבין עיניכם, ובזבזו כאילו אין מחר. או ליתר דיוק, כאילו אין מחר מים. או לעוד יותר דיוק, כאילו אין מחר מים בשבילכם.