היא היתה הפיליפינית שלנו

מדי יום שישי, לקראת הצהרים, נפגשות 5 נשים בבית הקפה הפינתי. הן מקיימות טקס קבוע: ארוחת- בוקר מאוחרת ושיחה. שנים. הכל משתנה, המראה, תנועות הגוף, הקול, אבל הן שם.
השבוע הגיעו רק 4 נשים קשישות, ושתי צעירות פיליפיניות. עדיין ארוחת בוקר, אם כי המלצרית כבר צריכה לספור את העודף לכל אחת בנפרד, ולצעוק את החשבון בקול רם מאוד.

מדי יום שישי, בצהרים, מחוץ לבית-הקפה, על המדרכה, נפגשות 5 נשים בשחור. הן נושאות שלטים נגד הכיבוש וחובשות כובעים נגד השמש. אבל הזמן משפיע עליהן. לאחרונה הן מביאות מהבית גם כסאות מתקפלים, יושבות בשורה, ואוחזות בשלטים.

בעוד שנים אחדות בהחלט אפשר לדמות 4 מפגינות יושבות על כסאות עם שתי פיליפיניות צעירות, ומחזיקות שלטים נגד הכיבוש. עם הזמן, אפשר להגיע ל 4 פיליפיניות ושתי מפגינות בשחור. לא מן הנמנע להעלות על הדעת 5 פיליפיניות בשחור עומדות בפינת הרחוב ואוחזות בשלטים נגד הכיבוש.

ואולי כדאי להיות ריאליסטים. הרי אם המפגינות לא תהיינה עוד, תגורשנה הפיליפיניות מארץ הקודש.
אין צורך בהרבה דימיון כדי לשמוע את סיפורי התרמילאים העתידיים, איך הגיעו לכפר קטן בפיליפינים ומצאו שם 5 נשים מקומיות מקיימות טקס שבועי קבוע: הן עומדות בשורה על המדרכה, אוחזות שלטים בעברית נגד הכיבוש.
 

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: