היא היתה הפיליפינית שלנו

מדי יום שישי, לקראת הצהרים, נפגשות 5 נשים בבית הקפה הפינתי. הן מקיימות טקס קבוע: ארוחת- בוקר מאוחרת ושיחה. שנים. הכל משתנה, המראה, תנועות הגוף, הקול, אבל הן שם.
השבוע הגיעו רק 4 נשים קשישות, ושתי צעירות פיליפיניות. עדיין ארוחת בוקר, אם כי המלצרית כבר צריכה לספור את העודף לכל אחת בנפרד, ולצעוק את החשבון בקול רם מאוד.

מדי יום שישי, בצהרים, מחוץ לבית-הקפה, על המדרכה, נפגשות 5 נשים בשחור. הן נושאות שלטים נגד הכיבוש וחובשות כובעים נגד השמש. אבל הזמן משפיע עליהן. לאחרונה הן מביאות מהבית גם כסאות מתקפלים, יושבות בשורה, ואוחזות בשלטים.

בעוד שנים אחדות בהחלט אפשר לדמות 4 מפגינות יושבות על כסאות עם שתי פיליפיניות צעירות, ומחזיקות שלטים נגד הכיבוש. עם הזמן, אפשר להגיע ל 4 פיליפיניות ושתי מפגינות בשחור. לא מן הנמנע להעלות על הדעת 5 פיליפיניות בשחור עומדות בפינת הרחוב ואוחזות בשלטים נגד הכיבוש.

ואולי כדאי להיות ריאליסטים. הרי אם המפגינות לא תהיינה עוד, תגורשנה הפיליפיניות מארץ הקודש.
אין צורך בהרבה דימיון כדי לשמוע את סיפורי התרמילאים העתידיים, איך הגיעו לכפר קטן בפיליפינים ומצאו שם 5 נשים מקומיות מקיימות טקס שבועי קבוע: הן עומדות בשורה על המדרכה, אוחזות שלטים בעברית נגד הכיבוש.
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד סרי לוי  On 22 במאי 2009 at 3:44 pm

    "פיליפיני" זה מי שמחזיק באזרחות פיליפינית
    לא שם של מקצוע

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 22 במאי 2009 at 3:54 pm

    התמונה האחרונה מתרחשת בפיליפינים, הן שוב הביתה.

  • אורה לב-רון  On 22 במאי 2009 at 3:55 pm

    גלעד

  • שרון רז  On 22 במאי 2009 at 4:04 pm

    אהבתי את החשיבה, והכתיבה

  • אורה לב-רון  On 22 במאי 2009 at 4:20 pm

    בפיליפינית (אילו הייתי יודעת)

  • שחר  On 22 במאי 2009 at 4:28 pm

    קצר ונוגע ללב

  • אורה לב-רון  On 22 במאי 2009 at 4:41 pm

    לב הכיבוש ולב ההגירה

  • דני בלוך  On 22 במאי 2009 at 6:38 pm

    גלעד – לא יעזור לנו. "פיליפיני/ת" הפך כבר לשם תואר למקצוע. וכבר נשמע הביטוי: "הפיליפינית שלי היא מפולניה" או אנחנו שומרים חדר ל"פיליפיני".

  • אלאלוף  On 22 במאי 2009 at 7:21 pm

    במקום להצמיח מושבה פיליפינית ליד הזיקנה המתפשטת בהמתנה שיפתחו לפניהם שערי שמיים, יואילו לפתוח לבני הגיל השלישי את כל השער לעולם השלישי, עד לפיליפינים.
    משטרת ההגירה מנביטה את הקרקע הפורה לקליטתם שם.

  • אורה לב-רון  On 22 במאי 2009 at 9:05 pm

    היא סטראוטיפ. כמו שדני אומר, אפשר להתכחש לשפה, אבל אפשר גם להכיר במציאות…

  • אורה לב-רון  On 22 במאי 2009 at 9:07 pm

    תודה על המידע

  • יורם  On 30 במאי 2009 at 9:32 am

    אירוניה דקה מן הדקה שמאירה על השעה כולה

  • אורה לב-רון  On 31 במאי 2009 at 6:59 pm

    שהיה היה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: