הפלסטינים יניחו קו צינור נפט נתניה-רפיח

 
לא ניתן להם מדינה. מה פתאום שניתן. מי נותן מדינות? מדינה לוקחים, לא מקבלים. קחו למשל את האזור שלנו, כמה מדינות יש כאן בין הים לנהר? אחת! ועוד שטחים בלתי מוגדרים שהם בריבונות של האחת הזו. ולמה שנחלק? תשאר המדינה, ישארו האנשים, ישארו השטחים, וכך נגיע לשלום: שטח ישראלי גדול, עם המון אנשים, ישראלים, יהודים, פלסטינים, מאות אלפי עובדים זרים. פלורליזם ענק.
 
ולמה שהפלסטינים יתלוננו? כמו שאמר ביבי אתמול בנאום, יהיה כאן שלום כלכלי, אפשר לפרוש צינורות נפט, אפשר להביא משקיעים מכל העולם שיבנו כאן ויפתחו את המקום. וככה כולם ירוויחו. אני כבר רואה בעיני רוחי איך הפלסטינים מתחילים לפעול בערוץ הכלכלי, מקבלים את העצה של ביבי, ובמקום לחפור מנהרות פורשים צינורות נפט בין תל-אביב לנתניה, מביאים משקיע כבד מסעודיה שמקים לנו מתקן להתפלת מים, מעסיקים צעירות ישראליות אחרי צבא בהדרכת מטיילים בעיר העתיקה בירושלים, וצעירים ישראלים באבטחת בניינים גבוהים בעזה , לקח מנוהל 'שכן מפוצץ שכן'.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ינאי  On 15 ביוני 2009 at 12:12 pm

    מנוסח היטב. ממילא מדינות זה כל כך פאסה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 15 ביוני 2009 at 12:38 pm

    הקשבת לנאום?
    אמר מדינה יהודית לצד מדינה פלסתינית מפורזת…

    מה קרה? למה כ"כ חשוב שיהיה במדינת פלסתין טנקים ומטוסים?

  • אורה לב-רון  On 15 ביוני 2009 at 1:46 pm

    תודה ינאי. אם זה פאסה, אז אולי תהיינה כאן כמה מדינות כמוזיאון לתקופה הלאומית העולמית…
    אנונימי יקר
    מי דיבר על נשק. בנאום ביבי הציע פעילות כלכלית במקום המדינית, ונתן דוגמא "אפשר להניח קו צינור נפט"
    אז אני מאמצת את ההצעה. במקום מנהרות, יהיה צינור פלסטיני.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 15 ביוני 2009 at 3:22 pm

    אם כל הכבוד… לא הבנת מה הוא אומר, או שאת מיתממת או נוקטת בדמגוגיה זולה.

    איזכור השלום הכלכלי היה בשני חלקים בנאום.
    בהתחלה, להגיד שאפשר להתחיל כבר עכשיו לפני שהכל נפתר לקדם את איכות החיים של פלסתינים.

    ואז הגיעה ההודעה על תמיכה בחזון סופי של שתי מדינות לשני עמים (מה קרה נרדמת בשלב הזה? עזבת לרגע לשירותים או שפשוט קל יותר להעביר ביקורת אם את מתעלמת מזה?)

    ושוב פעם הוזכר העניין הכלכלי כדי להגיד, שאם הגענו לאן שהגענו (הפרחנו את השממה וכו') ואם אנחנו מסכימים שאפשר לעשות כל הדברים האלה (מה שהוא קרה שלום כלכלי – השקעות ממדינות ערב בפלסתין וכו' להפריח שוב את השממה גם שם) אז אפשר להתגבר על המחלוקות שקיימות ולהגיע לחזון (של שתי מדינות לשני עמים!! אני מזכיר לך כי יש לך נטייה לשכוח).

    אבל כתנאי לכך צריך ששני הצדדים יפנימו ויודו ויחנכו וינהגו בהתאם לחזון – ולשם כך צריך להתנער מהרצון להכחיד אותנו, מה שמתחיל בהכרה שפה יש מדינה יהודית ושהיא כאן להשאר ושזה בסדר. גם אם זה רק כהכרה במצב הקיים (כפי שהוא הכיר בתחילת הנאום בזכויות הפלסתינים, כשאמר שזכותנו על הארץ קודמת לשלהם, אך המציאות היא שהם כאן ואין לנו רצון לשלוט בהם או להכפיף אותם לרצוננו תרבותינו וכו' – זו הכרה בהם. ועכשיו תורם. מה קשה?)

  • אורה לב-רון  On 15 ביוני 2009 at 3:39 pm

    אתה מתעקש על האמירה הזו האומרת: אין כבוד, אבל למה לא להגיד כאילו?
    ממש כמו לא תהיינה שתי מדינות, ולמה לא להגיד כאילו.
    וכאילו, אתה מניח שאני רוצה שתי מדינות.
    בכל מקרה, ביבי דיבר על שלום כלכלי (לא שהעניין המדיני לא חשוב, הוא אמר) , ואפשר לחשוב שהוא מתכוון לאנשים כמוך (אם כי לא אנונימיים) וכמו יורם, אירית, רבקה או מוחמד ראזק, איקסל, שיקימו כאן משק פורח. אבל לא. מיד הוא קרא למשקיעים זרים לבוא ולחמוס, כי מי אנחנו שנקים כאן משהו. בשביל זה המציאו את החברים האמריקאים העשירים.
    ולכן כבר ראיתי בעיני רוחי איך חאלד הצעיר מעזה, יזם בעל תעוזה, מתמודד על המכרז להנחת צינור הנפט. קצת בעייתי, אדם שאינו אזרח של אף מקום יקים כאן מיזמים. לא נראה לך? לא עדיף שנחליט היכן הוא אזרח, לפני המכרז?

  • ניר  On 15 ביוני 2009 at 5:54 pm

    הוא כן אמר שהוא תומך במדינה פלשתינאית. אבל אם תתחילי להקשיב לו, לאן תגיעי? על מה תצטדקני ותתחסדי? עדיף להמציא ביבים נוראים ואכזרים כדי שתוכלי לצאת קדושה הומנית לידם.

  • אורה לב-רון  On 15 ביוני 2009 at 8:04 pm

    זה לא הנושא שלי כאן, ביבי ומדינה פלסטינית.
    אפשר לדבר על זה בזמנו. בכ"א, הוא דיבר על שלום כלכלי והאפשרות להניח צינורות נפט כפרוייקט מלהיב. אתה בעד? האם אתה בעד גם אם הצד השני לשלום הכלכלי הוא שיניח את הצינורות? או בעד שאנחנו? או שלדון אדלסון? או אולי אתה לא בעד?

  • אזרח.  On 15 ביוני 2009 at 8:22 pm

    http://www.haaretz.com/hasite/spages/1078623.html

    http://eyalniv.wordpress.com/2009/02/03/capitalistic_peace/

    “שלום כלכלי” = המשך הכיבוש

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3216983,00.html

    הכלכלה הפלסטינית: איך קונים שלום

    השלום הכלכלי הוא כרגע רק סיסמה, אבל שיפור המצב בשטחים הוא תנאי הכרחי לרגיעה. הדרך צריכה להתחיל בחופש תנועה מורחב.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 15 ביוני 2009 at 8:25 pm

    אם (אם) כל הכבוד

    לא התייחסת למה שאמרתי

    הוא דיבר על שלום – כלכלי – ואמיתי.

    החזון הוא אמר: מדינה פלסתינית מפורזת לצד מדינה יהודית

    למה את מסרבת לשמוע את זה? הרי זה היה מוקלט

    אני אמצא את זה לרגע ביו טיוב


    לדקה ה- 4:00
    ציטוט: " כשהמנהיגים הפלסתינים יגידו זאת [שהפ מכירים בזכות של ישראל להתקיים כמדינה עצמאית של העם היהודי בשטח ההיסטורי הזה] תפתח הדרך לפתרון כל המחלוקות ביננו"

    בדקה ה- 5:00
    פתרון בעיית הפליטים הפלסתינים צריך שתהיה מחוץ לישראל.

    בדקה ה- 6:10
    "מיד אדבר על הכרתינו בזכויותיהם [של הפלסתינים]"
    זכות העם היהודי לארץ איננה מתחילה בשואה אלא …

    בדקה ה- 8:50
    צריך להגיד את האמת כולה
    בארץ הזו שלנו יש פלסתינים שאיננו רוצים לכפות עליהם את דגלנו ותרבותינו
    בחזון שלי יש שתי מדינות צד לצד זה
    ללא שייאיימו זו על זו

    ומה יותר ברור מזה? יש לך בוידאו בדקה ה-8:50 לוידאו שצירפתי את מה שאמרת שלא נאמר

    [מתנצל שהתרגום והציטוטים שלי זה תרגום חזרה לעברית מהתרגום לאנגלית שמופיע בוידאו, אבל ברקע אפשר לשמוע גם את העיברית אם מתאמצים, למקרה ואת לא מאמינה למתרגמת… אולי היא סוכנת של נתניהו… בכל מקרה יש לך כאן את מה שאמרת שאין בשתי שפות. ועדין תכחישי?]

  • אורה לב-רון  On 16 ביוני 2009 at 1:28 pm

    הפעם, שלא כבפעמים קודמות, לא התיחסת לדבריך, כי אתה לא מתיחס לדברי. אני מדברת על צינורות, ואתה על מדינות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 16 ביוני 2009 at 4:03 pm

    התגובות שלי מלכתחילא התייחסו לדבריך, ואלו הדברים שכתבת:
    "לא ניתן להם מדינה. מה פתאום שניתן. […] כמה מדינות יש כאן בין הים לנהר? אחת! ועוד שטחים בלתי מוגדרים שהם בריבונות של האחת הזו. ולמה שנחלק?"

    ואז בתגובתך לדברי: "בנאום ביבי הציע פעילות כלכלית במקום המדינית"

    ובתגובה נוספת: "ממש כמו לא תהיינה שתי מדינות, ולמה לא להגיד כאילו […] ביבי דיבר על שלום כלכלי (לא שהעניין המדיני לא חשוב, הוא אמר)"

    התיזה שאת מציגה זה שביבי בא עם אג'נדה אחת (אחת ולא שתיים) והיא "שלום כלכלי" ולא שלום מדיני.
    וזה הבל, הרי הוא דיבר, והבאתי את הסימוכין לכך על שלום, מדיני וכלכלי. שניהם.

    שלום מדיני לדבריו, מתחיל בהכרה בזכותינו לחיות בשטח ארץ זה, במדינה יהודית. הכרה שמשמעותה זניחת השאיפה להשמידנו או לכחיד את מדינתינו – היהודית. ואחרי ההכרה הזו, "תפתח הדרך לפתרון כל שאר המחלוקות" (כדבריו, שניתן לצפות בהם בוידאו שהפנתי אליו), והוא קורא לכן לפלסתינים (ולערבים בכלל) לפתוח/להמשיך (לא זוכר את המילה המדויקת שבה השתמש נתניהו בנאום, ניתן לבדוק את זה אם חשוב לך) לשם כך במו"מ. מו"מ שהחזון בסופו הוא שתי מדינות לשני עמים, פלסתינית מפורזת לצד יהודית, שחיות בלא לסכן זו את זו.

    הבנתי בדיוק את דבריך, את רוצה לבקר את האג'נדה של השלום הכלכלי. שזו עמדה קצת תמוהה בעיני. ואני מניח שגם בעינייך. כי עובדה שכדי לתמוך במתקפה שלך התבססת על כך שהשלום הכלכלי הוא תחליף לשלום אמיתי. כלומר הפגם בשלום כלכלי זה לא מה שהוא מקדם (איכות חיים, קשרים ופיתוח בלא תלות בהתקדמות מדינית), אלא שהוא משמש תירוץ לא להתקדם לשלום אמיתי – קרי, הסדר מדיני.
    לשם כך את נזקקת לתיזה שנתניהו מציע שלום כלכלי וזהו. וזה לא מה שקורה פה. ואת מסרבת להתייחס לכך. נתניהו מציע שלום אמיתי, שמתחיל בהתמודדות עם שורש אי-ההסכמה, שימנע כל הסדר מדיני בלאו-הכי בשלב כלשהו, וזוהי זניחה פלסתינית של השאיפה להכחיד את מדינת היהודים, לשון אחר, הכרה בקיומנו וזכותינו להקים מדינה יהודית בשטח ארץ זה. השלום הכלכלי הוא אלטרנטיבה זמנית לקיפאון, כיוון שסביר שהפלסתינים לא בשלים לסיים את הסכסוך הזה, ואם את מוצאת בו פגם, תסבירי אותו. עדיף בעינייך קפאון? או שיש לך מה לומר על התניה המדינית? אם עדיף קפאון, אני מעוניין באמת לשמוע איך את מנמקת זאת. אם יש לך מה לומר על התניה המדינית (ההכרה במדינת היהודים בשטח זה וזניחת שאיפת הכחדתה של מדינה זו) להתקדמות במו"מ מדיני, וזה שורש הבעיה שלך עם התיזה של נתניהו, אז למה לתקוף את השלום הכלכלי?

    ואם התרשמת קודם שאני לא מתייחס לדבריך התנצלותי, אני מקווה שזה מבהיר כיצד מה שנאמר על ידי מתייחס לדבריך.

  • אורה לב-רון  On 16 ביוני 2009 at 4:55 pm

    תראה, הצהרות כלליות יש בשפע לכל המנהיגים מכל הצדדים. אבל, אם לצטט את איינשטיין, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. כלומר, אדם מכריז: אני בעד שלום, אני בעד התעלת הימים, אני נגד אפליה. ואז הוא פוצח בפירוט. לפי הפירוט אפשר לראות שני דברים: לאיזו מכל ההצהרות הוא מתיחס (רמז, זו שהוא מפרט)
    למה כוונתו בפועל. אז ביבי הגה את המלים שתי מדינות, אבל לא אמר על זה כלום בפירוט שאחר-כך, להיפך, הוא ערם ערימה גדולה של תנאים, שלפי ההסברים של דובי וייסגלס מבטיחים שהדבר לא יקרה.
    לעומת זאת את השלום הכלכלי הוא פירט עד לרמת הצינורות. ומה שצד את תשומת לבי היא חוסר ההבנה בדבר משמעות ההכרזה. שהרי ברור שביבי והיועצים התכוונו שאנחנו נפרוש צנורות, אנחנו נזמין משקיעים, כך שהשלום הכלכלי הזה לא יהיה של הפלסטינים, אלא שלנו. יתכן, כמובן, שאני טועה, וביבי התכוון דווקא לאפשר לחאלד משעל לפרוש כאן צנרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: