אם נדמה לכם שאי אפשר לסבול את החום בקיץ, ושאתם מוכנים להרוג תמורת משב רוח קל, מסתבר שזו אבחנה מדוייקת המאוששת מדעית. מחקר של מדענים ב"מרכז לפיקוח ומניעת מחלות" מצא כי מספר מקרי ההתאבדות מגיע לשיאו באביב, ושיא מקרי הרצח מתרחש בין החודשים יולי וספטמבר. מעתה חם רצח אינה רק מטאפורה. הלחות הלוהטת מהבילה את העצבים, ובתוך הביצה המרחפת הקרויה אויר מחפש המוח מפלט, משהו שיחתוך את הבעבוע בטרם נוגש כמרק לא צח בכלל.
או קי. עד כאן נשמע כמו טעון מתקבל על הדעת לקולת העונש: "אדוני השופט, התאדתה לי היכולת להבחין בין טוב לרע, והקורבן בדיוק עברה בסביבה עם השמלה המשגעת הזו כאילו היא רעננה מהמקלחת. מה יכולתי לעשות. הייתי חייב לנסר אותה במברג המרובע שבדיוק הכביד לי על הכיס".
יופי. אז מה עם מתאבדי האביב? מה ההיגיון לבחירת עונת הפריחה דווקא? האם אדם חושב לפי תומו: הנה עונה מקסימה, הפריחה מהממת, מזג האויר מלטפף, הרומנטיקה מוזלפת על כל גבעה רעננה, גם המדרכה רעננה, אך דא עקא שעוד רגע קיץ. ומה קורה בקיץ? בדיוק, חם רצח. אז לפני שאני מחסל במברג את הקורבן ששותה איתי עכשיו מילק שייק, כדאי שאנקוט צעד אחראי ואתאבד לאלתר!
באמת, לא פורסם כלום על הסעיף הזה במחקר. אולי יש מניעים יותר קריאטיביים (כגון עכשיו כ"כ טוב, מכאן אפשר רק להדרדר). אני גם לא יודעת האם דפוס התאבדות-הקיץ תופס רק בארה"ב או שזה הולך גם במזרח התיכון. האם זה רלוונטי גם למתאבדי-פיגועים? אולי זה לחובבי חוף הים שנהרסים מהפשיטה ההמונית של אנשים שדורכים על החול החביב עליהם כאילו אין לו רגשות?
מה? חם.
אורה לב-רון משוררת ומחוללת צדק 
תגובות
95% מהרציחות היו של גברים. ל-א של נשים.
שבעה מקרי רצח בעיר ניו יורק. שישה גברים. אישה אחת בת 59 מקווינס.
ובספטמבר התרחשו יותר מקרי רצח מבכל חודש אחר בשנה שעברה: 52 רציחות. 48 מהקרבנות הם גברים ורק 4 מהן נשים.
השני בתור הוא אוגוסט עם 51 מקרי רצח. 45 גברים ורק 6 נשים.
דברים משובבי נפש.
מאירים את ההווה.
מרחיבים את הלב.
והכל ברינה.
מה נותר אם לא להמתין לאביב הבא.
רוב הנרצחים גברים?
ובקרב הרוצחים/ות?
לא מומלץ להתאבד, מסיבות בטחוניות. בטח לא לפני הגיוס…
נשמע לי הגיוני, להתאבד באביב.
החורף מנחם. בקיץ נקברים בבית. הסתיו מאפשר לרגע לדמיין רצון אמיתי לחיות. אבל האביב, האביב הוא האויב האמיתי של איש העצב. כי הוא מזכיר בצורה פושעת, מקוממת, את ההתעוררות, את הפריחה, את ההתקדמות, את ההתקלפות מהקליפה הישנה, את כל מה שאיש העצב לא מסוגל לחוות.
איש העצב מקנא באביב.
ולהתאבד לתוך מה שאתה מקנא בו נשמע לאיש העצב כמו דבר הגיוני לעשות.
פיזור הרציחות לאורך השנה מושפע מכמות האינטראקציה בין האנשים שעולה בקיץ. יש מחקרים הטוענים שפיזור ההתאבדויות קשור לאורך היום בייחוד במדינות בהן שעות החשיכה ארוכות בחורף. לדוגמא בפינלנד בה שיעור ההתאבדויות מהגבוהים באירופה השכיחות עולה בין ה-21 לדצמבר [היום הקצר בשנה] ל-15 בינואר. גילו ששהות קצרה מידי יום מתחת למנורת שיזוף בחורף עוזר לסובלים מדיכאון ונטיות אובדניות
יש קשר בין סרוטונין לעונות השנה
מסקנה אופרטיבית
מי שמרגיש שרע לו שילך לרופא
מעניין, רק שאי אפשר לנסר במברג מרובע, אני חושב, צריך מסור בשביל לנסר…
החום והלחות בהחלט יכולים להעביר אדם שפוי על דעתו ולהטריפה
וגם: אם אתה מקנא באביב, בעצם אתה מקנא בעצמך באביב, וכדי שעצמך לא יעזוב את האביב – זה הרגע להשאר שם לנצח.
אז אולי כדאי למשרד הבריאות להמליץ על שתי שעות שיזוף באביב. ככה אנשים יינצלו מהתאבדות, ויגיעו לקיץ מוכנים לרצח.
מענין אם מתאבדי האביב היו רוצחים בקיץ? האם הם אנשים בעלי דחף להרוג מישהו, או את עצמם באביב, ואם לא, נתספק במישהו אחר…
תודה על המידע.
באביב ובקיץ, וגם בשאר השנה בקשיש.
מי שהשתגע מספיק כדי להרוג, אולי מסוגל לנסר במברג מרובע ואפילו מתומן.