היפהפיה הנרדמת נשלחת לפסיכיאטר

                       לפסיכים מותר להתעלל ולרצוח, האחרים מתבקשים להתנהג יפה
 
השבוע, כשתקף אותי בולמוס צמא בלתי נשלט ושתיתי כוסות מים זו אחר זו, חשבתי על סוסו של הברון מינכהאוזן, זה שנקטע באמצעו, ולכן הוא לוגם מצד אחד, והכל נשפך באזור המותן כמו בור ללא תחתית.
אבל אז שמעתי שמינכהאוזן ממשיך לחולל מוזרויות, ואשה אחת שהרעיבה את בנה ברמה של מחנה ריכוז אפריקני, זכתה להקרא על שם גיבור האגדות. בעצם, לא ממש כולה נקראת על שמו, אלא רק חלק ממנה, זה החלק שאחראי למעשים המזוויעים. ולא מדובר, חלילה, בניתוח ספרותי של הטקסטים או ההתנהגות, אלא בניתוח פסיכיאטרי. מסתבר שאם אכן היא נמנית על שושלת מינכהאוזן היא לא אשמה במעשים, ואם היא סתם אומללה או מרושעת, אז היא תעמוד לדין.
לאחר ימים אחדים, כנהוג באגדות, צצה עוד דמות, והפעם אב, אומלל שאשתו נפרדה ממנו למרות שלדעתו הוא עדיין אוהב אותה. ונקמה, כידוע, היא חלק מהמטען הרגשי האנושי. נקמה-נקמה היא קריאת קרב קדומה מאוד, עמים שלמים שופכים נהרות של דם בצילה. נכון שהתרבות עושה מאמצים להכניע את הדחפים הטבעיים הללו, ואפילו להפנות את המטענים לכיוונים שטובים לה (תכתוב את זה, תצייר, תצעק על הבמה, תרביץ לכרית, תמציא פצצת אטום), ובד"כ היא מצליחה (למרות שרוב האנשים לא מצליחים לכתוב את החטא ועונשו וגם לא להמציא את האטום), ורוב האנשים מתמרמרים בשל תחושות הנקם, עובדים כמה שעות בגינה או תולשים את שערות ראשם או בועטים בכסא או מקבלים אולקוס, אבל לא יוצאים ורוצחים ברחובה של עיר, ואפילו לא בסימטא צדדית.
והנה האב שלנו, אסף גולדרינג הצעיר, היה מוכה יגון ברמה כזו שהיה מוכרח לספק את הנקם, להכאיב לפרודתו. ומה הכי כואב לה? הילדה. אז איזו ברירה נותרה בידו של אסף? בשקט ובריכוז תכנן וחיסל את בתה של אשתו, שהיא גם בתו.
ואיזו ברירה נותרה לעורכי הדין? יובא פסיכיאטר לאלתר ויקבע איזו אגדת ילדים רלוונטית לענייננו (כלומר, לעניינו של אסף). האם הוא הזאב של כיפה אדומה? האם הוא האמא החורגת של שלגיה? האם הוא פיטר פן הנער הנצחי שלא מבין למה לא אוהבים אותו כבר?
מבקרי ספרות ואף קוראים מן השורה יתמהו: הרי הוא לא אמא ולא חורגת, הרי הוא לא ילד ולא נצחי, הרי הוא לא זאב ולא יער, מה שייך אגדות לרצח אכזרי וממוקד?
אלא שכל אותם מבקרים וקוראים סתם אינם פסיכולוגים, ולכן אינם רואים את הקשר. הם לא רואים את האינטרפרטציה של הסיפור שיכולה להפוך רוצח ילדה לדמות מהאגדות. מעיני רבים מהם נסתר אף הקשר בין האשה (המרעיבה? התולדות אהרון? הירושלמית?) לבין הברון הנכבד.
הברון מינכהאוזן הרי נודע כגוזמאי נוראי, ואילו האם הנדונה הגזימה רק בהתעללות, אבל סיפורי העלילה לא מוגזמים. יחד עם זאת יש בפרשה בהחלט גוזמא אחת גדולה, וזוהי ההחלטה להעביר את שיקול הדעת על יכולת ההבחנה בין טוב ורע לידיים פסיכיאטריות. שהרי באיזה מובן לא יודעים הרוצחים והמתעללים כי עשו מעשה רע? הרי הם מסתירים אותו, מנסים לגלגל אותו על זולתם, מתמידים בו בדרכי מרמה זמן ארוך ככל הנדרש, ומשנתפסו, הם ממלאים בקפדנות אחר הוראות עורכי-הדין. כלומר, הם יודעים להבדיל בין מה שטוב להם למה שרע להם. ורק מה שטוב/רע לאחרים, לחלשים (רצוי פעוטות) נעלם מידיעתם.
עכשיו כולנו עצורי נשימה: האם גם גולדרינג האב יזכה להנצחה באגדת ילדים?
והרבנים הסוחרים בכליות? אולי יש לשחררם מחמת תסמונת מקס ומוריץ? שעשו את הרע בעיני ה' ובעיני כל סביבתם? ומה עם מקס ומוריץ עצמם? אולי יש לתת להם תואר דוקטור לשם כבוד שהצליחו להעלות את מעשי הנבלה למדרגת רב מכר, שהיא המדרגה הנעלה של הספרות העכשווית.
אם אתם זקוקים לרוצח או מתעלל, חפשו רוצח שכיר ברשימת הלוקים בתסמונת היפהפיה הנרדמת או את האחים גרים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שאול  On 26 ביולי 2009 at 10:17 pm

    הפסיכיאטרים לא אחראים לדברי ההבל שכתובים בעחתונים ולא אחראים לרצונם של העתונאים לרצות את העורך. הפסיכיאטרים בד"כ עוזרים לאנשים להשתחרר מסבל שקשור בדיכאון,פותרים בעיה של בחורות עם נטיות מאניות לשכב עם שש או שבעה גברים בלילה ומחלצים חולי סכיזופרניה מהסבל הקשור בפסיכוזה.

    המחוקק הפקיד בידי הפסיכיאטר המחוזי ובידי הועדה הפסיכיאטרית המחוזית את הסמכות לא להחזיק חופשי אדם חולה. החוק גם מינה את הפסיכיאטרים לקבוע כשירות להעמדה לדין או אחריות פלילית.

    הפסיכיאטרים היו שמחים לעסוק בעזרה נטו ולא בעניינים משפטיים.

    בסופו של דבר ההכרעה היא בידי בית המשפט

  • אורה לב-רון  On 26 ביולי 2009 at 11:19 pm

    אם כבר, יש זילות שלהם. עבודת הפסיכיאטר היא נושא נכבד בפני עצמו. אני מתיחסת להיבט המשפטי של אי כשירות לעמוד לדין. בעיני אף אחד וגם כל אחד לא כשיר לעמוד לדין. זה ממש לא נוח וגם לא בריא. אנשים עלולים לקבל התקף לב רק מהרעיון של שהיה בכלא.
    מצד שני (ושמא זהו הצד הראשון) אני מתעקשת שאנשים לא יעברו על החוק (בעיקר על לא תרצח) לא מפני שהם בעלי יכולת להבחין בין טוב לרע, אלא רק כי אסור לעבור על החוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: