פרס ליבוביץ והתגשמות נבואתו

השיקוי הנרקוטי של אלוהים לצידנו וצה"ל מאחורינו בכובשנו את ציון וסביבותיה

 

                                          פרס ישעיהו ליבוביץ, והתגשמות נבואתו

 

ביום שני, 30.12.2009 חולקו בפעם הראשונה פרסי "יש גבול" ע"ש פרופ' ישעיהו ליבוביץ. קומץ הנאספים עשו כמיטב יכולתם להפיח בנוכחים תחושה כי עוד לא אבדה תקוותנו, וכי אי-פעם נמלט מן הכיבוש, ובא לציון גואל. כך, למשל, חישב ד"ר יהודה מלצר כי נתקיימה תקוותו של ליבוביץ לאלף סרבני שמאל. אפשר להבין שאלף סרבני שטחים הקמים כאיש אחד, הם כוח בעל השפעה. אלא שמלצר ספר את טפוף הסרבנים על פני עשרות שנות כיבוש, טפטוף שעוד עשוי למלא חבית לאורך עוד מאות שנים כאלו.

בסרטונים שהוקרנו נשמע בברור קולו המיוחד של לייבוביץ, ואחזה בי הצינה כשהבנתי שנבואתו התגשמה, אבל לא תקוותו. יהיו אלף סרבנים, ואולי יותר, וכנראה מאורגנים, וכנראה לא משלנו, אלא משיכורי כוח הכיבוש.

 

כך היתה נבואתו של ליבוביץ:

בעיצומה של פעולת "הר הבית בידינו", כשכולנו חיכינו ששה ימים להשלמת הכיבוש ושנים אחדות להתאושש ולגבש דעה, כשאפילו גוש אמונים עוד לא חלם שאפשר להתיישב על שטחים כבושים, פרופ' ליבוביץ הודיע בדיוק מצמרר של מנתח גאון, שאם לא נסתלק (כלשונו) מהשטחים, תיווצר מציאות שתחליף את המדינה היהודית כפי שהיתה לנו עד אז, והיא תהפוך למדינה רב לאומית. שכן, גם אם הערבים לא יהפכו לרוב, הם יהיו 40%. כמובן שאי אפשר לבלבל את לייבוביץ עם פסאודו עובדות, כגון חלוקת הערבים ל"ישראלים ופלסטינים" ל"פלסטינים ועזתים" "ערבים ובדואים" "ערבים ודרוזים". בפועל מדובר במדינה רב לאומית, שמשקיעה כוח יצירה גדול בסיסמאות שמחלקות את האחר לתת קבוצות. זוהי חלוקה סיזיפית במובן הפשוט של המושג: רק השלמת חלוקה מוצלחת, וכבר מדרדרת האבן מראש ההר, ומתברר (במפתיע) שגם הדרוזים ערבים. רק שחררת מהכלא את אייבי נתן שנפגש אם אש"ף בניגוד לחוק, וכבר שונה החוק כי אש"ף הולבן והחמאס תפס את מקום השטן.

 

צבא ההפרדה לישראל

 

אם לא נסתלק מהשטחים זה ישנה אותנו, זה ישנה אותנו לבלי עצור: זה ישנה את המשטר, וישנה את האדם. כך ניבא לייבוביץ. המשטר יהפוך להיות עסוק רק בשמירה על קיומו, מה שלימים ייקרא בטחון. הכל יהיה או בטחון או לא כלום. כמו אימפריות גדולות מדי לכוחותיהן, הכל יגוייס לצבא. במקום כבישים, רכבות, מעונות יום, תרופות לקשישים, מעבדות מחקר אוניברסיטאיות, בתי-חולים בפריפריה, יום לימודים ארוך, במקום כל אלו יועברו הכספים לתקציב הביטחון. המדינה היא הצבא, הצבא הוא המדינה, ראשי הצבא הם ראשי המדינה, והכוחות היצירתיים מופנים לחלוקה מחדש (מתמדת, בלתי פוסקת) של הערבים.

 

אז לאן הגענו? למדינה שהיא בטחון וצבא, וגם תושביה ביטחון וצבא. איך מגייסים בארץ תרומות או אהדה לטובת משהו: אומרים שהוא חשוב לביטחון. למשל, הקבורה מחוץ לגדר. מתי נזעק "הציבור" על קבורה כזו? כשמדובר בחייל. מתי נזעק הציבור על מועדון שאינו מכניס אתיופים? כשמדובר בחיילים. מתי נזעקת העיתונות על אדם שלא זכה לטיפול רפואי? כשמדובר בחייל.

המפעל ההנדסי-ארכיטקטוני הגדול ביותר של ישראל הכובשת הוא גדר ההפרדה. מדינה שהקימה את המוביל הארצי ותחנת החשמל בתנאים של צנע וקושי, משקיעה היום את משאביה הרוחניים והכלכליים בחישוף השטח ובנית גדר שתפריד (הישג המיושם גם ברחבת הכותל (תשעה גדרות הפרדה), גם בבתי ספר המפרידים בין אתיופים למזרחיים רגילים ובין בנים לבנות, ואפילו באוטובוסים.

אם מתבוננים על מפת הישראלים, יש כאן שתי קבוצות אתניות, האחת שולטת ובעלת אזרחות, האחרת נכבשת ונטולת אזרחות. הכובש משתתף בצבא, אבל במרחב הזה גם קבוצות אזרחים מתפקדות ככובשים בפועל: הם מקימים ישובים בתוך השטח הכבוש, קובעים מדיניות, לא חל עליהם הדין והם מתבריינים כאוות נפשם.

למשל, אם פסק בית המשפט שהשדה של פלשתיני לא יופקע, מיד קמים עליו גדודי המתנחלים ועוקרים עצי זית. כי הם אוהבים את ארץ ישראל, אבל שונאים את תושביה, והשנאה הזו חלה גם על עצים. יש עץ ערבי (מות יומת) ויש עץ יהודי (אל נא תעקור נטוע).

אנשים תופסים גבעה לא להם ובונים בה ישוב? לא יפה, לכאורה, אבל הבה נסלול לשם כביש, נקים בית-כנסת, נעביר חשמל ומים, נשלם משכורות לראש המועצה, למזכירה, לנהג, לקב"צ, לקמב"צ ולגננת. אחר-כך נטפל בזה (קריצה קריצה).

 

הסרבנות

 

ועוד בנבואתו של ליבוביץ: הסרבנות. כולם יודעים על הסרבנות משמאל ועל אמירתו "אם יהיו אלף סרבנים…" ולא יסף. אבל הוא גם ניבא את הסרבנות מימין. ליבוביץ הבין כבר אז שמלבד אנשי הקונצנזוס, אלו שקרא להם אייכמנים בגלל הדבקות בביצוע כל פקודה חוקית (חוקית!) יש גם ההומניסטים (הקרויים אצלנו שמאל הזוי) ויש פנטים דתיים (הקרויים אצלנו אנשי ארץ ישראל השלמה).

שתי קבוצות אלו לא יבצעו כל פקודה גם אם היא חוקית. ההומניסטים לא יבצעו פקודות הנוגדות את זכויות האדם, כי הן שמות את האדם במרכז. אנשי א"י לא יבצעו פקודות הנוגדות את אמונתם כי הם שמים את אלוהים במרכז.

כאדם דתי הבין ליבוביץ את הטעות הדתית של המתנחלים שלמי א"י: הם מעבירים את הקדושה לא"י, ואינם מבינים שקדושה ניתן ליחס רק לאלוהים. מתוך כך הם עובדי אבנים, קברים וכתלים, וחוטאים לאמונה הדתית. וזאת תוך כדי איבוד צלם אנוש, כי הם פוגעים בזכויות האדם לטובת האבנים הללו.

לא סוד שליבוביץ ייחל לסרבנות מאסיבית מהשמאל, אבל זה לא קרה. נכון, במצטבר יש אלף סרבנים, אבל לא בבת אחת, אלא על פני עשרות שנות כיבוש. לעומת זאת סרבנות מאורגנת וסלקטיבית קיימת בצד הלא הומניסטי. הצד שיכור הכיבוש לא יוותר על נוכחות בצבא, חוד החנית של הכיבוש, אבל רק כדי לפעול להעמקת נעיצת החנית, לא כדי לרפא את הפצע.

לייבוביץ ייחד לסרבנות מאורגנת של אלף חיילי שמאל, כדי לשמור על צלם המדינה היהודית. אם זה לא יקרה,הצבא, כמו המדינה, יהפכו להיות מה שהכרנו במדינות קולוניאליסטיות אחרות. ואכן, גלשנו לאיטנו לחיק סטאטוס הכובש.

השיקוי הנרקוטי של אלוהים לצידנו וצה"ל מאחורינו בכובשנו את ציון וסביבותיה, מחלחל ללב ומחזק את היד בכל מעשה עוול. וכך, כפי שחזה ליבוביץ, שתויים והזויים, אנחנו חיים במדינה רב לאומית וטוענים שהיא יהודית, דוהרים קדימה בתוך טנק ומרגישים בפרארי, ושוב, ממש כמו בראשית הדרך, מה שהחל בנקודת המוצא של "לא להכיר ב" "עם הפלשתיני" "באש"ף" ועבר להפרדה קפדנית בין מנהיגים ערבים ש"לא רוצים" לבין מי ש"לא יכולים" עד לרגע זה שבו ישראל מחפשת בפינצטה את מי כדאי לשחרר מהכלא שלנו כדי שיעשה איתנו הסכם.

או, בקיצור, אנחנו לא מכירים במציאות. וכמי שיודע שהחיים והמוות ביד הלשון, אנחנו שוקדים יום יום על המצאת הדאבל-טוק. שפה שתגיד לנו שלקרוא צריך רק בין השורות, כי כל דבר הוא בעצם, משהו אחר. וכמו שחזה ליבוביץ, אם לא יקום השמאל ההומניסטי ויקבע את פני המדינה, היא תהיה למה שהינה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • השכנה המשועממת  On 1 בדצמבר 2009 at 1:08 pm

    לייבוביץ רק שכח להתנבא שכוחות "השלום" יסחרו בנשים ויסרסרו בבני אדם "למען השלום", אז זה החצי השני שחסר בהתחסדות העונתית.

  • אורה לב-רון  On 1 בדצמבר 2009 at 1:18 pm

    ליבוביץ לא דיבר על שלום. הוא טען ששלום לא אפשרי, כי יש כאן שני צדדים שרוצים אותו דבר (את כל הארץ). אבל חתר להגיע להסדר. אחרת תאבד לנו הארץ .

  • השכנה המשועממת  On 1 בדצמבר 2009 at 1:22 pm

    סגנון החשיבה שלך מאד מזכיר את גולדה מאיר.

  • אורה לב-רון  On 1 בדצמבר 2009 at 1:28 pm

    קשה להתמודד עם טענות, קל יותר לזרוק השמצות.

  • הרב תרבותי שליט"א  On 1 בדצמבר 2009 at 2:06 pm

    והגם ליבוביץ' בנביאים?
    אולי מה שעשה היה ניתוח מושכל?
    נראה שהטרמינולוגיה המשיחית חלחלה גם אלייך..

  • אורה לב-רון  On 1 בדצמבר 2009 at 2:34 pm

    וכי מהי נבואה? אם לא ניתוח מושכל?
    וגם את ירמיהו כינו שמאלני סהרורי, במונחים של דורו.

  • הרב תרבותי שליט  On 1 בדצמבר 2009 at 2:49 pm

    אבל מהי באמת הנבואה? האם רק ניתוח מושכל? רבים וטובים לפנינו התחבטו בסוגייה
    ולענייננו: איך את חושבת היה ליבוביץ' עצמו מקבל את תיאורו כ"נביא"?

  • אדאג מוזרח  On 1 בדצמבר 2009 at 2:51 pm

    מצטער מראש אם אצטייר כנטפקן אבל האמירה על ליבוביץ שבעצם ימי המלחמה חזה את הנולד היא, מעבר להיותה חסרת משמעות במידה רבה (בפרט לאור אי הנכונות לבדוק אילו עוד מ"נבואותיו" נתגשמו), אלא גם סתם לא נכונה.

    ליבוביץ, כמו רבים וטובים (וגם רבים ורעים ובינוניים) השתתף כמו גדול בנחשול המשיחיות ששטף את הארץ ביום השביעי ואני זוכר מאמר שלו ב"הארץ" שבו הוא מסביר בבהירות למה החזרה למקומות הקדושים היא מה שחסר למדינת ישראל כדי להגשים את חזון אחרית הימים היהודית או משהו כזה.
    את ההתנערות שלו מהשטחים הוא פרסם רק בתחילת 1969 אם אני זוכר נכון או אולי בסוף 1968 ובכל מקרה, זמן מה לאחר שכולנו הספקנו לטייל בעיר העתיקה ולשתות תמרהינדי. אין בכך כמובן כדי לקרוא תיגר על תוכן דבריו (שגם הם מוגזמים משהו לדעתי) או כדי לטעון טענות שעניינן: הכיבוש משחית – כן או לא.

    ובכלל, הנטיה של חלק מהכותבים, בפרט אלו שלא ממוקמים בסמוך מדי לקונסנזוס, לקשט את טענותיהם בערבסקות ואלמנטים סופרלטיביים מאין כמוהם מחלישה בעיני את אמירותיהם ולא מחזקת.

  • דרור  On 1 בדצמבר 2009 at 3:09 pm

    והמעצמות יכפו על ישראל והפלשתינאים לחלק את הארץ. מעניין כמה רחוק היום הזה מאיתנו. לתפיסתי המאפיינים הפאשיסטים ועבודת האלילים שתיארת אכן משקפים במידת מה את המציאות הישראלית, אך לשמחתי הרבה המציאות הישראלית היא רק חלק מהמציאות העולמית. בשנים הקרובות הנרטיב הישראלי-המיליטנטי, פאשיסטי, משיחי הולך לעבור זעזוע משמעותי כתגובה להקמתה של מדינה פלשתינאית
    במהרה בימינו
    אמן

  • אורה לב-רון  On 1 בדצמבר 2009 at 3:10 pm

    ליבוביץ, וכל השמאל, הופכים מרגע לרגע לאפיזודה חולפת, או לפחות מצטמקת במובהק.
    הרשימה שכאן לא "נעזרה" בליבוביץ, אלא נכתבה בעקבות צילומי קטעים שראיתי אתמול, ואני מקווה שדייקתי במועדים, לפחות בקירוב.

  • אורה לב-רון  On 1 בדצמבר 2009 at 3:14 pm

    נכון, הוא האמין בטעות שלמישהו יהיה אכפת עד כדי כפיה עלינו. אולי יש מן הכפיה בלחץ האמריקאי ואולי בחרמות של האקדמיה הבריטית. אבל נראה שלאף אחד לא חשוב עד הסוף מה קורה כאן.
    לצערי, אני לא שותפה לשמחה. כי העיקר מבחינתי אינו המדינה הפלשתינית כן או לא, אלא היכולת של ישראל להתעשת. וזה לא קורה. הנה, רק היום נציגי המימסד (ראשי ישובים) קראו את הצווים שהגישו להם נציגי הממסד (הפקחים). ומה יקרה להם. כלום, עולם כמנהגו.

  • מבין מאד  On 1 בדצמבר 2009 at 3:20 pm

    במקום לנתח ולהציע תסריטי אימה

    תציגו פתרון ישים – לא סיסמאות ובלי המילה "אבל"

    דבר פשוט – פתרון ישים

    שיהיה מקובל על שכננו וגם יהיה מקובל על ציברנו

    פתרון שיתחייס לכל הבעיות שישנם ולא רק לבעית הכיבוש

    נ.ב. בבקשה להציג פתרון מבוסס על מציאות ולא על אוטופיה

  • אורה לב-רון  On 1 בדצמבר 2009 at 3:30 pm

    הבעיה היא שאי אפשר למצוא פתרון מקובל על הציבור הישראלי. נראה לי מאוחר מדי. אנים השתכנעו שהזמן פועל לטובתנו, או אלוהים, או משהו, ושאם כלום לא קורה, זה לא קורה לטובתנו.
    חוסר הנכונות הזה לפעולה, וחוסר המעש כבר הביאו בהצלחה להתפוררות אימפריות גדולות יותר אפילו מאיתנו (האבסבורגית, למשל), ואם במקרה יקום מנהיג וינסה לעשות מעשה (כלשהו) יש סיכוי סביר שיירצח (אופס, זה קרה).
    אבל אל חשש, כמו שאומרים אחינו הדתיים, עם ישראל חי, וגם לאחר עוד חורבן תוך כמה אלפי שנים קטנות נתאושש ונעמוד על אדמתנו.

  • דרור  On 1 בדצמבר 2009 at 3:48 pm

    כלומר, איזה ערכים יעצבו את דמות האדם בחברה הישראלית
    הניתוח שהצעתי אינו מתייחס להיום וגם לא למחר, אלא לתקופה של כמה שנים.
    במהלכם ישתנו סדרי העדיפויות וגם האמונות של תושבי ארץ ישראל
    במיוחד אלה המאמינים במשיח, וגם אלה המאמינים שהמדינה היא ערך עליון

  • אורה לב-רון  On 1 בדצמבר 2009 at 4:00 pm

    אתמול, כשראיתי את תצלומי לייבוביץ מדבר לפני עשרות שנים, נזכרתי כמה מוחשית נראתה אז ההכרעה, וכמה הבינו כולם, מימין ומשמאל, שצריך להחליט עכשיו, ומה שייעשה בפועל הוא שיקבע. מאז חלפו ארבעים שנה, והרבה נעשה. פוליטית יש מרכז ענק (הקונפורמיסטים) יש ימין גדול ושמאל מדלדל. וכמובן שאי אפשר לומר שהשנים שחלפו לא שינו את המצב. גם לא להחליט היא החלטה. במקרה זה: החלטה להשאר עם הכיבוש.

  • השכנה המשועממת  On 1 בדצמבר 2009 at 7:01 pm

    לייבוביץ כיבוש כבר לא עובד. השמאל לא מדלדל, הבלוף מדלדל.
    אם לייבוביץ היה יודע מי נושא את שמו, הוא היה מתהפך בקבר ומתנבא על הסמול סוחר האדם והנשק במקום על הכיבוש.
    הפסטיבל נגמר, לא נורא, החשבונות כבר מלאים.

    הפוסט הזה מאד ניינטיז. או, כמו שאמרתי, גולדה מאיר.

  • אזרח.  On 1 בדצמבר 2009 at 7:40 pm

    המצב בו אנו נמצאים.
    ליבוביץ:""הלא מראש אמרתי לכם זאת".

    http://tpeople.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=67

    http://tpeople.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=28

    http://www.flix.co.il/tapuz//showVideo.asp?m=936219

    חברה ומדינה לאחר 67

    http://www.tapuz.co.il/flix/showVideo.asp?m=906694

  • אורה לב-רון  On 1 בדצמבר 2009 at 8:15 pm

    גם מראש וגם בדיעבד, מרעיש לשמוע את ליבוביץ. תודה על הלינקים.

  • גרי רשף  On 1 בדצמבר 2009 at 9:14 pm

    ..אלא רק לעבודת אלוהים (=קיום מצוות).

  • נתן  On 2 בדצמבר 2009 at 3:34 am

    במיוחד: "איך מגייסים בארץ תרומות או אהדה לטובת משהו: אומרים שהוא חשוב לביטחון. למשל, הקבורה מחוץ לגדר. מתי נזעק "הציבור" על קבורה כזו? כשמדובר בחייל. מתי נזעק הציבור על מועדון שאינו מכניס אתיופים? כשמדובר בחיילים. מתי נזעקת העיתונות על אדם שלא זכה לטיפול רפואי? כשמדובר בחייל.".

    את צריכה לכתוב יותר.

    ואגב: ה"שכנה המשועממת" היא כמובן איריס יער-אדלבאום, שסגנונה זועק למרחוק, כולל ההסתתרות האנונימית מאחורי ניק מגוחך. שכנה משעממת, כמה כבר אפשר לקשקש על סחר בנשים של השמאל בלי להביא בדל ראיה לכך? נו, ספרי לנו כבר איפה מסתתר בית הזונות הסודי של אורי אבנרי, כמה נערות ליווי בחודש מבריח גדעון לוי. ספרי ספרי, ונדעה את ה"סמול" המשוקץ הזה שלך.

  • אורה לב-רון  On 2 בדצמבר 2009 at 11:15 am

    תודה . בדיוק כרגע מדברת ברדיו במבי שלג, על שלילת זכויות העובדים בישראל. לשאלה מתי החל התהליך היא מציינת החלטת ממשלה מ- 1970 לפגוע בזכויות העובדים הפלסתינים ומשם התפשטה שפעת החזירים הזו ולא עצרה. גם זה בנבואה של ליבוביץ: הכיבוש שואב את כל המשאבים. רק הביטחון חשוב (אין זכויות לעובדים, אבל יש זכויות לדובר צה"ל נחמן שי, שאמר לנו שלוש שנים לשתות מים, ומקבל פנסיה לכל חייו).

  • י.ג.  On 3 בדצמבר 2009 at 3:01 am

    אחרי הרצל קם לייבוביץ. נביא יחיד בדורו. כל כך נביא שאלו המתקשים להתמודד עם נבואותיו שקרמו בנתיים עור וגידים רק משמיצים או לכל היותר אומרים "אילוליי הערבים/השמאלנים/העולם היו עושים ככה וככה…" ומיני טענות סרק שכאלו.

    גם בנושאי דת ומדינה הכתובת הייתה על הקיר. אם בן גוריון היה פועל לפי חזון הרצל ומשאיר את הרבנים בתחומי בית הכנסת, לא היינו מגיעים למצב בו כל כך הרבה כופרים בתחפושת קובעים את סדר יומה של המדינה.

    תודה על הרשימה הכל כך חשובה.

  • אורה לב-רון  On 3 בדצמבר 2009 at 12:12 pm

    כנראה הרצל זכה משום שלא זכה לראות את התנהלות המדינה, ולכן קיבל עיר, רחוב בכל ישוב, גימנסיה, ותמונה המתנוססת בכל אתר.
    ואילו ליבוביץ לא נמלא איש אומץ לקרוא על שמו אפילו סמטה, או משעול, או קתדרא באוניברסיטה.
    תודה לך.

  • עובדיה שבת  On 24 בינואר 2010 at 4:50 pm

    טעה בפתרון.

    זה נכון שאינני יכולים להיות כובשים על ערביי השטחים, כמו למשל שאנחנו כובשים על ערביי ישראל, אבל גם אין סיכוי שתקום מדינה פלסטינים בחצי של החצי של ארץ ישראל המערבית. הפלסטינים, במידה ויידרשו להקים מדינה ביו"ש ובעזה לא יצליחו במשימה בשל השטח הקטן והרכב האוכלוסיה הבעייתי. תקום, אם תקום, מדינה שאינה יכולה להחזיק את עצמה.
    לכן הפתרון הוא רק שתי מדינות לשני עמים, ולא שלוש או ארבע מדינות. צריך שירדן תהיה פלסטין ובירתה עמאן וארץ ישראל המערבית תהיה ישראל ובירתה ירושלים. כל הערבים הגרים משני גדות הירדן יהיו אזרחי ירדן ויצביעו לפרלמנט בעמאן וכל היהודים יהיו אזרחי ישראל ויצביעו לכנסת בירושלים. באופן הזה לא יוזזו אנשים פרטיים מבתיהם אבל יחד עם זאת יינתן הביטוי ההולם לשני העמים לקיים את חזונם, כל אחד במדינה משלו.
    לאחר שעסקתי שנים רבות בבעייה ומהכרותי את ערביי השטחים יש אפשרות להניע אותם או לכפות על ירדן (למשל להפוך לדמוקרטיה שתיתן ביטוי מלא ל-75% מאזרחיה הפלסטינים) או להניח למאוויים העצמיים של הפלסטינים להשיג זאת. בכל מקרה, נכון ללכת על פתרון זה שישיג מהפיכה שלמה במזרח התיכון ועם זאת ייצב וייעצב את הזכויות של שני העמים.

  • אורה לב-רון  On 25 בינואר 2010 at 10:58 am

    הי עובדיה
    אתה מתחיל את ההצעה שלך ב"צריך". אפשר להתווכח אם צריך ומה, אבל בדרך מומלץ להכיר במציאות. מה שהיה אפשרי אוי בתקופתו של ליבוביץ (שתי מדינות) לא אפשרי היום. היום כל השטח בריבונות ישראלית ואוכלוסיה מעורבבת בכל השטח. בפועל מתקיימת כעת מדינה אחת (ישראל) באפרטהייד (כלפי אלה בגלל שאינם יהודים ואלו בגלל שאינם אזרחים).

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: