טולסטוי, למי שייך מקום העבודה?

מהומת אלוהים מתחוללת בעניין שחרור הצמיתים (וַסָּלִים, מוּז'יקים). טולסטוי, המתפלץ נוכח עוניים המזוויע של המוּז'יקים, מבין שמוכרח לבוא שחרור. הרי אנחנו כבר במאה ה- 19, לא יתכן שבני-אדם יהיו שייכים לבעלי האחוזות.
השחרור ההכרחי הזה, הממשמש ובא, הוא הנושא הבוער על סדר היום ברוסיה. אליבא דכולם מוכרחים לשחרר. אבל אליה וקוץ בה – המוז'יקים הללו "הולכים יחד עם האדמה". ירשת אדמות – ירשת מוז'יקים. אִבּדת אדמות – הלכו המוז'יקים. כשלבעל האדמות חסר מזומן בקופה, הוא מוכר כמה דסיאטינות קרקע(כל אחת כקילומטר רבוע וחצי), או אפילו כפר שלם, על צמיתיו. ממש כשם שבעל הרכב מוכר את הרכב על גלגליו. מי שהרכב שייך לו כחוק, גם הגלגלים שלו. ולכן המכירה היא קומפלט – קרקע+מוז'יקים.
שנים של התלבטות פקדו אותו, את הרוזן לב טולסטוי, בעיקר כשנוכח לדעת שבעלי האחוזות הרוסיים אינם ממהרים לוותר על האדמות ועל הצמיתים. שהרי אם ישוחררו הצמיתים ללא האדמות, ממה יתפרנסו; ואם ישוחררו עם האדמות, מה יהיה על בעלי האחוזות? אינסוף דיונים ומאמרים בעיתונות.האם ישוחררו עם אמצעי היצור הקרוי קרקע, ואם כן כמה?
בצר לו, עד שיבוא הצדק החלוקתי, הוא מקים בית ספר לילדי הצמיתים, מארגן אסיפות בענייני חברה ומרביץ בהם תובנה פוליטית, בעיקר בימים שאינו מרביץ בהם בשבט חובלים (לא במו ידיו, יש לו אחראי שעושה זאת בשבילו. מאבטחים זו לא המצאה אוונגרדית). וזה מותיר בידו זמן לכתוב את מלחמה ושלום ואנה קרנינה.
אבל פיתוי הוא פיתוי. טולסטוי, שנרתם בלהט לטובת שחרור הצמיתים, מכר מדי פעם אחוזות ואף כפרים שלמים על כל עשרות הצמיתים ובני משפחותיהם. הוא הודה, אמנם, שמדובר בסחר בבני אדם, וזה לא תקין, אבל מה לעשות, הוא הפסיד בקלפים ושילם בחיי אחרים.
תדהמה גדולה אחזה בטולסטוי, כשהגיע לצרפת ונוכח לדעת כי הצרפתים שתיעב, אינם מחזיקים צמיתים, וכי האיכרים שהוא פוגש, כולם חופשיים. איך עושים את המעבר, והאם הוא אפשרי? (מה שהיום נקרא: האם אפשר לנתק את החברה מבעל ההון בלי שהכלכלה תחרב).
 
מאז עברנו בבית הספר רפורמה אגררית, מהפיכה צרפתית, מהפיכה רוסית, חופש ושיוויון, אבל מחוץ לכותלי הכיתה מסתבר כי מוסד הצמיתות חי ובועט גם בקפיטליזם החזרזירי העכשווי. נכון, לא כל לב לבייב זוכה לכתוב רומן היסטורי או סיפור קצר וקולע, לעיתים הוא לא זוכה אפילו לכתוב צ'ק לבעלי החוב, אבל יש לו יתרונות אחרים. בעל מניות של המאה ה- 21  רוכש חברה, ויחד אתה הוא מקבל את העובדים, הם המוז'יקים החדשים. עבדים נרצעים באזיקונים אלקטרוניים הקרויים מחשב או סלולרי.
בעל המניות החדש רכש חברת תקשורת? קרא לעובדים להרגיש חלק מהחברה? מיד לאחר הטקס הוא מפטר 160 עובדים. למה? כי הם שלו.
ההישג הגדול של בעלי האחוזות העכשוויים הוא התודעה הכללית שאכן העובדים האלו מגיעים לו. זכותו. ברצותו יפטר, ברצותו ימנה וברצותו יעקב אחריהם במצלמת cctv. אמור מעתה, גם היום מקבל הרוזן את הנכס עם העבדים, אבל בתנאים משופרים (עבורו).
קבלת הדין המלאה הזו היא שהפליאה את טולסטוי יותר מכל. איך, שאל את עצמו הרוזן רב הנכסים, מקבלים הוסלים השדופים, חסרי הכל, הרעבים, היחפים, הנאנסים, המשועבדים, את הדין כאילו הוא מדאורייתא? ואיך, המשיך להתפלא, האיכרים הצרפתיים שידעו טעם חופש, מקבלים את החופש כאילו הוא מדאורייתא?
'אני חושבת שזה פשוט עניין של האביטוס', אמרתי לו, 'אנשים מחליקים בטבעיות לקונפורמיות נחרצת, ובתהליך אלכימי הופכות נסיבותיהם להרגלי לבם'. והצבעתי בפניו על הרעת התנאים של המוז'יקים המודרניים: בזמנך, ליובוצ'קה (כפי שקראה לו הרוזנת טולסטוי, סוניה) האדון יכול היה לקנות את האחוזה, אבל לא היה רשאי לפטר את העובדים. הם היו צמודים לקרקע. אבל עובדי בזק, פרטנר, בנק הפועלים, חיפה כימיקלים או כל חברה אחרת, הם עלה נידף.
לכאורה, אם בחוק אין הצמדה של העובדים למקום העבודה, איך קורה שהקונה מקבל לא רק חברה, אלא גם את כל עובדיה? אם הסחר בבני אדם אסור, הרוכש אמור היה לקבל רק את המכונית, בלי הנהג. רק את הבנק, בלי העובדים. מדובר בכשל לוגי: אם העובדים אינם החברה, והחברה איננה עובדיה, אז איך מוכרים אותם יחד עם החברה? למה רוכש פרטנר, או בזק, או רשות שדות התעופה, אינו מקבל את הרכש שלו ללא העובדים?
ועוד יותר מזה: בעל האחוזה "שלנו" יכול למכור את העובדים לבעל מוז'יקים ומעתה יוודעו בשם 'עובדי קבלן'. ככה הוא מייעל את הרעב שלהם: ברצותו יתן למישהו אחר לעבד את אדמתם, וברצותו יתן למישהו אחר להעביד אותם באדמה זרה.
מוז'יק הָיִיתִי – גַּם- זָקַנְתִּי:
וְלֹא-וְרָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב; וְזַרְעוֹ, מְבַקֶּשׁ-לָחֶם

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שי ס.  On 5 בדצמבר 2009 at 2:03 am

    חותך ונפלא. תודה

  • אזרח.  On 5 בדצמבר 2009 at 7:46 am

    המשועבדים, את הדין כאילו הוא מדאורייתא?
    בגלל תודעת העבד שקובעה בהם לאורך שנים.
    ברגע שעבד מאמין כי לא ימשיך להיות עבד, כבליו נושרים. הוא משחרר את עצמו ומורה את הדרך לאחרים. חירות ועבדות הם מצבים נפשיים.

    מהאטמה גנדי

    ובכלל,כמו שאמר טולסטוי,הכסף מייצג צורה חדשה של עבדות,במקומה של העבדות העתיקה.

    כסף כחוב.
    חוב שהוא העבדות המודרנית.

    http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%9B%D7%A1%D7%A3_%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%91_%28%D7%A1%D7%A8%D7%98%29

    http://www.emetaheret.org.il/2008/11/18/money-as-debt-%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D-%D7%9C%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9B%D7%A1%D7%A3-%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%91/

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=906252&p=0

  • רני  On 5 בדצמבר 2009 at 10:45 am

    לאבי מורי ז"ל היו כמה אמרות. אחת "מי נתן לי לחם לאכול ולאחי נתן חול
    ואחרת כשנקרא או נאמר הפסוק שבסוף הבלוג שעליו אגיב היא מוסיף "ואני ראיתי והרבה

    ובאשר לאזרח, ראשית אמור או כתוב בעצמך את דעתך. אפילו לא טרחתי לפתוח את מי שאינו אתה. כמה אירוני, למה אתה נתלה באחרים בדברך על שחרור תודעתי, השתחרר!! אל תשלח אל האחר ! דבר בעצמך עבור עצמך.

    הסיפור על התודעה שמיצרת חופש הנו אחד התירוצים האכזריים ביותר לעושק ועבדות. חופש, כניגוד של עבדות כפייתית, כפי שאני מכיר, אינו מצב נפשי זה מצב חומרי. האסון של השמאל החדש הנו ההצלחה האדירה של מחזיקי החוטים של המריונטות למכור למריונטות את הסיפור הזה על משכורת רעב ואבטלה מנוונת: אבל חביבי יש לך "חופש פנימי" למרות שהבטן ריקה.

    כרגיל דוגמאות: באשר לכסף, הכסף הוא חסר פניות הכסף גם נותן חופש למי שהכסף בידו ומשעבד את מי שאין לו. למשל יחסי זכר נקבה בחברה אנושית. אשה שיש לה הרבה כסף משלה תמיד יותר חופשית מזו שאין לה, תודעה כאן תודעה שם. שחרור האישה, הבת, האם, הזקנה מעבדות הנו קודם כל וראשית כל שחרור כלכלי אחר כך ניתן להפרד מהזכרים או להתחבר להם לפי בחירת האשה בלבד. ראה גירושים, הפרדויות, רווקויות וחיים מיניים לפי בחירה בחברות סעד בהן מובטח קיומה הכלכלי של האשה לבין חברות בהן הקיום הכלכלי של האשה כאשה לבדה או ביחד לפי בחירת בלבד אינו קיים כלל, לא מזמן ברוב ארצות אירופה. תודעה חופשית תודעה חופשית עכשיו: תחלצי לי את המגפיים, תנקי,תבשלי. תתפשטי, תלקקי, תתכופפי

  • אורה לב-רון  On 5 בדצמבר 2009 at 11:24 am

    תודעה חופשית אכן לא מספיקה. עובדה שאנשים היו צמיתים ברוסיה בשעה שבמדינות אחרות כבר לא היו, התודעה, כמו הפרסום, רק משכפלת את המציאות ומעצימה אותה. רוב האנשים פשוט קונפורמיסטים, והתודעה שלהם משקפת את המצב: הם בעד כיבוש, הם בעד שוק חופשי, הם נגד זכויות עובדים ובעד מיקור חוץ.
    נכון גם שהצמיתות שונה מהמצב העכשווי, כפי שתארתי ברשימה, כי היום חלה הרעה ובעל האחוזה נוהג בעובדים וגם בחברה כפי שנוהגים ברימון: תוכו אכל וקליפתו זרק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: