מוקד הפריצות האמיתי

 

 

כבר שנים נושא מגזר קטן אחד בנטל הפרדת הפיתוי הנשי מבני האדם  וזה לא קל. צריך דבקות במשימה כדי להצליח ולטהר את כל השטח (בריבונות יהודית) מסממני הנשיות הפורצת כל גדר. כמו המאבק להסרת שלטי חוצות מהם ניבטות נשים יפהפיות, וטמאות לגמרי; יש אקטים של הקרבה ממש, כאשר שומר צניעות שכזה נאלץ לעזוב אולפן טלוויזיה משום שאיזו נקבה פוצחת בשיר כדי להדיח אותו מדבר הישר. תודו שזו הקרבה, לעזוב באמצע שידור, לאחר כל המאמצים שהושקעו כדי להגיע לשם. אלא שהמטרה כל-כך ראויה. כבר במקורות (לא שלנו, אמנם) ידוע ששירת הסירנות הורידה למצולות גברים רבים (אמנם מדובר בגברים יוונים עתיקים, ובכל זאת).
ויש גם גדרות הפרדה שצריך להקים (9 גדרות בכותל) וזה לא קורה מעצמו. וכמה צריך להלחם עם אגד ועם החילוניים המתעקשים לכנס לאוטובוסים בצורה מעורבבת, עד שעולה בידם להפריד את הנשים ולהסיטן אל מאחורי האוטובוס, כך שהגברים לא יעמדו, חלילה, בניסיון (אני מתנצלת על 'יעמדו', ומי שמתעוררות בו אסוציאציות שידע שזה בניגוד ליהדות האמיתית).
והנה תגלית מרעישה: הנשים משתמשות במדרכות! ולא זו בלבד, הן הולכות במדרכות שונות, ברחובות שונים, ואין אפילו צפירת אזהרה. אבל לוחמינו איתרו את הסכנה, ויצאו בקריאה:
 

 

עכשיו, אחרי שהגברים מסוגרים בישיבות והנשים אינן בשדה הראיה שלהם, נראה שהכל בא על מקומו בשלום. אבל דווקא עכשיו גיליתי שלמרות ההשקעה האדירה שלא להתפתות ולא לעשות מעשים מגונים עם נשים, יש מקום ששם זה קורה, ובגדול, ואפילו ללא מחסומים: חדרי המיטות!
מי היה מאמין, אחרי שהחוץ מטוהר, חדרה הסכנה אל הבית פנימה. לכן אני קוראת למשמרות הצניעות: יופרדו הנשים מהגברים בחדרי המיטות. לא תאמינו אילו מעשים מתרחשים שם.

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • טלילה  ביום 2 בפברואר 2010 בשעה 8:49 am

    כדאי להקליד את הטקסט של הפמפלט (או… איך
    קוראים לזה) מתחתיו. קצת קשה לקרוא ככה

  • אורה לב-רון  ביום 2 בפברואר 2010 בשעה 1:26 pm

    להקליד דברי תועבה שכאלו, השם ישמור.
    בכ"א, הם מתלוננים שקשה ללכת ברחובות מרוב נשים ובחורות, וכאן עולה השאלה מי כתב את הטקסט? אולי נשים ובחורות שמעדיפות שלא יהיו כה רבות מהן? אולי גברים שעומדים לבחור את אהבת חייהם ומתקשים מול השפע, ואולי סתם חזירים שוביניסטים?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 6 בפברואר 2010 בשעה 3:50 pm

    בעיני הנורא מכל הוא שיתוף הפעולה של הנשים החרדיות שמגדלות כך את בנותיהן והרי יש להן אופציה לבחור שלא לחיות כך. האם יש משהו עבדותי התבוע בנשים רבות שנכונות לקבל כל תכתיב של גברים.
    גם חילוניים "המכבדים את "ענייני האמונה" ובשם דבר זה מקבלים את השפלת הנשים הדתיות ( גם ערביות) לא היו מעלים בדעתם לקבל את דחיקת המזרחיים מבתי ספר אשכנזים למרות שגם זה מוסבר כעניין של אמונה.

  • אורה לב-רון  ביום 7 בפברואר 2010 בשעה 12:20 pm

    סיבות. אבל לא הצדקה.
    הנשים החרדיות הן הקורבן, והוא אף פעם לא אשם. גם המעמד ה"טמא" בהודו מקבל את המצב הקיים. כדי לשחרר, דרוש כוח מבחוץ. מהשליט או ממישהו חזק ממנו.
    גם כאן. המדינה נתנה אישור לקווי המהדרין. הן צריכות להגן על הנשים (הדתיות ובכלל). המינימום הוא חוק שיוויון המעוגן בחוקה, או לפחות כחוק יסוד. אבל בישראל זה לא קיים..

  • RS  ביום 8 בפברואר 2010 בשעה 7:52 pm

    צריך גם וגם. המדינה לעולם לא יכולה או צריכה לכפות את זה עליהם. המדינה צריכה להחליט מהם החוקים והחוקה שלה, ואם הם בוחרים בקווים פרטיים – זו בחירה שלהם. הבעיה כאן היא ההתגייסות המוחלטת של המדינה לטובתם בלי שום בדל של ביקורת.

    צריך להציב להם אלטרנטיבה, ולקוות שנשים מתוכם תרצינה משהו אחר ותחוללנה את השינוי, וליצור אפשרות לאותן נשים להתקיים באופן שבו הן תחפצנה.

    לכן התקווה אינה רבה שכן ההחלטה התקבלה ללא ביקורת ממשית. זו עדות למצב החילוני העכשווי.

  • אורה לב-רון  ביום 9 בפברואר 2010 בשעה 10:30 am

    וכושים? צריך גם וגם?
    כלומר אם לבנים נאבקים לשחרור הכושים, אז יש לפסול את המאבק, ולתת לכושים לבחור אם להיות מופלים או לא?
    זה לא עניין של חילוניות בלבד. זו שאלה של סוג החוק/ה במדינה. עם או בלי שיוויון.
    זה כמו שאסור אונס בהסכמה.

  • RS  ביום 13 בפברואר 2010 בשעה 3:10 pm

    כי אין לך שחורים שירצו בהפרדה. אין כאן לא בחירה ולא זכות בחירה. אם יש לבנים שרוצים בהפרדה אז טאף לאק, כי הם גזענים. לעומת זאת, אם יש נשים וגברים שרוצים בהפרדה, ושאפשר לראות שהנשים לא מוכרחות מכל מיני בחינות שאינן ממש כניסה לתוך נפשותיהן, אז יש מעט מאוד שניתן ומותר לעשות.

    ברגע שנתת את זכות הבחירה, את לא יכולה מצד אחד לתת כל סוג של בחירה, ומצד שני, את לא יכולה למנוע יצירת מגבלות בצורה רצונית.

    את יודעת בכמה קשרי נישואין חרדיים יש אונס בהסכמה? יש קהילות שלמות שבכלל היו צריכים לשלול את זכות קיומן במדינה דמוקרטית וחילונית בגלל זה. וזה הצד האחר של ההפרדה הצבועה – הכפייה של השותפות על הנשים.

    אם את באמת מאמינה ביכולת של החברה החילונית להוות אלטרנטיבה או יותר נכון – האלטרנטיבה השלטת, אז לא כל דבר את תכפי. הנה, בנושא של חינוך ליבה אני נגד מה שיולי תמיר עשתה. כי כאן כבר מדובר בשליטה של אותם גברים חרדים באוכלוסייה שלהם. כאן אין לך אפשרות לפסול שמדובר בבחירה שנובעת מאמונה. ועם זה תמיד תהיה בעיה.

    עכשיו יש רבניות שהולכות לכותל וחוטפות גידופים והשפלות. הן עושות את זה במאבק קשה. זה אומר שגם בחברה החרדית יש קולות מגוונים, בניגוד לסטיגמה של החילונים. דווקא אצל החילונים כיום אני רואה אחדות דעים וחוסר יכולת לביקורתיות ולפעולה ביקורתית.

    מותר למדינה החילונית לנסות להשפיע, והיא אפילו חייבת – למען האפשרות לחירות. אבל בנוגע לקטע הזה אי אפשר לכפות על חברה חרדית מסוימת שלא לקנות אוטובוסים פרטיים ולהסיע בסידור מסוים. הבעיה היא שכאן המדינה מספקת להם את האוטובוסים, וזה המשך המסורת הרקובה של בן-גוריון.

  • אורה לב-רון  ביום 14 בפברואר 2010 בשעה 3:50 pm

    לא נתנו לנשים ללמוד באוניברסיטה, בחוק, והן בחרו להיות רעיות ואמהות ולהכין ארוחה לבעל.
    חברה שיוויונית היא חברה שלא מסכימה ליצור תנאים בהם קבוצה מסויימת (כגון נשים דתיות, או נערות אתיופיות, או גברים מזרחיים) "יסכימו" לכפיה כלשהי במקום לזכות בשיוויון.
    גם גואל רצון מואשם ב"אחזקה בתנאי עבדות ובעילה אסורה בהסכמה".
    אבל עד חופשית ההסכמה הזו?

  • אורה לב-רון  ביום 14 בפברואר 2010 בשעה 3:52 pm

    גם בדיני עבודה, לא כל דבר שהעובד מסכים לו, מותר. למשל, אסור לשלול פיצויי פיטורין גם אם יש סעיף מפורש בחוזה האישי. זו לא זכותו להסכים לכך, כי ברור מה עומד מאחורי זה.

  • RS  ביום 14 בפברואר 2010 בשעה 7:57 pm

    אם תבוא אלייך אישה חרדית משכילה ותסביר לך שזו האמונה שלה, מה תגידי לה? שאת כופה עליה שלא להיות מופרדת?

    מה הבעיה עם השאלה הזו? שמדובר בקבוצת אוכלוסייה שעושה הכל כדי שחבריה יהיו בורים. ולא סתם היא עושה את זה, היא עושה את זה בשיתוף פעולה מלא ואף בתמיכה מלאה של המדינה.

    כך מצד אחד המדינה לא מציבה אלטרנטיבה חילונית ומשכילה גם למען אותן נשים, ומצד שני מאפשרת את אורח החיים הכולא שלהם שאת מתנגדת לו.

    את מתנגדת למצב שיצרה המדינה בהתעלמות שלה מהבורות המשרישה של החרדים.

    למעשה אי אפשר לטעון נגד מה שאת טוענת, כי הסיכוי למצוא את אותה אישה משכילה שמאמינה בהפרדה שואף לאפס. לכן הבורות קיימת יחסי גומלין הן עם ההתעלמות של המדינה והן עם הרצון של החילונים להיאבק בהפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים. ואז יווצר מצב מלחמתי – או פיצוץ, או המשך. ובסוף את תצטרכי לפקח על זה בכוח.

    לעומת זאת, אם היתה באה אלייך אישה משכילה ומאמינה בהפרדה, גם היו באות נשים אחרות שלא מקבלות את זה, ומזה החרדים הכי מפחדים. מהידע וההשכלה.

    קיימות שתי אופציות וקומבינה אחת.

    אופציה אחת: כפייה אפילו אם מדובר בחברת אוטובוסים פרטית. אני חושב שאת זה הם מחפשים כי זה משרת את הצורך שלהם בהסתגרות.

    אופציה שניה: אלטרנטיבה בלי כפייה. מזה אני חושב שהם מפחדים וגם החילונים מפחדים.

    קומבינה: המדינה מספקת להם את קווי ההפרדה. למה? כי המדינה תופסת שזה משרת אותה בדיוק כפי שבן גוריון רצה שהדת תהיה בשליטתו. ובינתיים החברה האזרחית והציבור הישראלי (אם יש כזה) מתפרקים מהדברים האלה. המדינה חושבת שזו עוד הסחת דעת עבור הציבור המסומם, אבל זה עוד מסמר בארון הקבורה של החברה.

  • אורה לב-רון  ביום 14 בפברואר 2010 בשעה 8:03 pm

    המדינה כאן אחראית לגמרי. כמו בכל האפליות הממוסדות לסוגיהן ולמקומותיהן. ואני נגדן בלי הבדל דת גזע ומין (וכל פטנט אחר).

  • RS  ביום 14 בפברואר 2010 בשעה 8:40 pm

    שזו אפליה ממוסדת עוד בכלל לפני שמגיעים לאפליות אחרות בחברה החרדית. שהחברה החילונית הישראלית והמדינה החילונית הישראלית הן שוביניסטיות, וחוברות למנהיגים חרדיים שוביניסטיים. כולם מדברים באותה שפה.

    זה ממש אלמנטארי עבור המדינה לספק את השוביניזם והדיכוי החרדי. בלי להניד עפעף. זה מראה עד כמה המדינה כאן היא גורם מונוליטי-דכאני וחסר ביקורת, כשהפעולה ה-"טבעית" עבורה זה לספק אוטובוסים לפי "רצונות" החרדים.

    דיכוי חובר לדיכוי בצורה הרקובה ביותר. דיל שנרקם בגיהנום.

  • אורה לב-רון  ביום 14 בפברואר 2010 בשעה 8:51 pm

    וראה תגובת הממשלה (דרך שר התחבורה) לבג"ץ בעניין ההפרדה. ובכלל ההפרדות, החומות והחוקים והסירוב העקשני להכניס חוק שיוויון כלשהו.

  • RS  ביום 14 בפברואר 2010 בשעה 8:54 pm

    את יודעת אולי איפה אני יכול לראות את התגובה?

  • RS  ביום 14 בפברואר 2010 בשעה 9:38 pm

    מצד אחד:
    "יש לאפשר למפעילי התחבורה הציבורית לתלות שלטים 'מכווני התנהגות', שיהיה בהם משום הסבר ובקשה מהנוסעים לשבת בהפרדה בין המינים – תוך
    קביעה כי אין חובה לעשות כן"

    – כלומר שיהיה ברור שזו הסכמה חברתית. המילה "חובה" היא איפה שהוא נועץ את הסכין הפוליטית שלו. תדע שאת חייה בכלא אבל אין חובה לחיות בכלא…

    מצד שני:
    "לא נאפשר רמיסה של זכויות יסוד, ולא נאפשר הפרדה על-פי חוק", אמר השר לחברי הכנסת. "במדינת ישראל לא תתאפשר מציאות של הפרדה בין גברים ונשים".
    הופך את המציאות למשהו שאינו קיים (וכך הכלא נהיה שקוף), והמדינה לא תאפשר בלה בלה בלה.

    וזה מתוך מה שאומר הכותב (וטועה):
    "אלא שהחלטתו לאפשר את אותם "הסדרים וולונטריים", עוקפת למעשה את הצורך בחוק או תקנות – ויוצרת בדיוק את אותה מציאות של הפרדה בין גברים ונשים."
    החלטתו היא האופן הדורסני, הגמלוני והברוטלי שבו הוא נוקט, משום שאין לו צורך להיות מתוחכם ולהסוות את זה. הוא יודע שהוא יכול לעשות ולהגיד מה שבא לו. ככה הוא מסתיר את המציאות הדכאנית עצמה, והכתב נופל בפח הזה.

  • אורה לב-רון  ביום 14 בפברואר 2010 בשעה 9:58 pm

    שלטונות אוהבים את זה. להפריד, ולסכסך את המופרדים זה בזה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: