מי לא יכול להקים רכבת קלה/תחתית?! האם זהו המגזר הפרטי שאינו בנוי לספק תמורה, אלא רק לקבל כספים, או אולי זהו המגזר הציבורי, ששכח איך מקימים מדינה/תחנות כוח/תחבורה ויודע לעשות רק רגולציה של הזרמת כספים. הויכוח הזה שב ומתלקח כל אימת שמתברר כי שוב לא תהיה רכבת. למה? יש הרבה סיבות.
וכך, בעוד אנו מכלים כוחנו במציאת תירוצים בסוגיית העדר הרכבת, הנה כאן, ממש מתחת לאף, פועל נוער המנהרות. במרוצת השנים האחרונות הם חופרים בחריצות ובנחישות מנהרות. מאות קילומטרים, ויש אומרים אלפים, של מנהרות, מובילות סחורה בין שלוש מדינות. שוב ושוב. מאות, ואולי אלפי, צעירים מתמחים ומתמקצעים בחפירת המנהרות, תחת אש מטוסים ותחת החמסין הבלתי נסבל של יולי-אוגוסט ואולי גם ספטמבר.
נכון, גם במקרה של נוער המנהרות צפה סוגיית האחריות. גם במקרה זה יש המפילים את האחריות על ההנהגה הלאומית, ויש המצביאים על היזמים הפרטיים המעוניינים בנתיבי הברחה. טרם הושגה הכרעה בשאלה האם זה יותר לאומי או יותר כלכלי, אבל דבר אחד ברור – זו מנהרה. אלו גם אלו מסכימים כי יהיה בעל הסמכות אשר יהיה, מדובר בפרוייקט נרחב המתבצע במהירות ראויה לציון.
האם לא ברור מכאן החיבור המתבקש? הצעד הקטן שיחבר את המנהרה הגדולה עם הגעגועים לרכבת? האם צריך לומר זאת במפורש?
אם צריך, אז הבה נאמר ׁ(במפורש, אך בחשש): למה לא יחפרו העזתים רכבת תחתית לתל-אביב? ואז נוכל סוף סוף לממש את החזון הציוני:
הנה באה הרכבת
בואו ילדים לשבת
הקטר כבר מצפצף
לא יסע מי לא ישב
מי יודע. אולי ימים באים ונוכל להגיע עד כדי
בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת
אורה לב-רון משוררת ומחוללת צדק 
תגובות
גדול.
*
נפגש ברכבת הטרנס-עזתית