בעלי הדירות שיכורים מהטבות – והזוגות הצעירים?

 שוב יוצאת הממשלה בְּשוּרת הטבות לבעלי דירות וקרקעות. ומי לא מקבל? הזוגות הצעירים הזקוקים לדירה אינם יכולים לרכוש אותה.

זה חלום שאינו ניתן למימוש משכר עבודה, גם לא שכר של שניים, גם לא אם צמים כל החודש לטובת המשכנתא. האוצר דווקא 'בצד שלנו'. הוא משתוקק שלא רק משקיעים זרים ומקומיים ירכשו דירות, אלא גם ישראלים רגילים, כאלו הזקוקים לדירה למטרות מגורים, יוכלו להגיע למטרה האגדית. אבל איך? איך? אין להם מושג. הם מנסים ומנסים, מגייסים את הכלכלנים, מקבלים עצות ומיישמים, אבל זה לא מצליח. אנשי הממשלה והאוצר יוצאים לדרך בכוונות טובות, אבל בידיים קשורות: עבותות החזון של "הממשלה לא יודעת לעשות כלום ולכן צריך תמריצים למישהו הקרוי 'השוק'" מסמאת את גלי המוח ומקפדת את ההיגיון בעודו באיבו. אכן, הם מודים, היו ימים בהם ישראלים רכשו דירה למרות שנמנו על כל מיני עשירונים לא נחשבים. הממשלה בימים ההם, נקטה בשיטות מיושנות והשיגה להם דירות. בשנות החמישים, למשל, בנתה הממשלה שיכונים ברחבי הארץ, לשיכונם של העולים החדשים מכל העולם. הם שילמו משכנתא שהייתה אחוז פעוט מההכנסה החודשית באותה עת. הכנסה שלא נהנתה מפערי שכר מתקדמים כמו היום. שכר העובדים היה נמוך משכר המנהלים, אבל רק פי מספרים חד ספרתיים. ולא היו עובדי קבלן. וכך הם עברו לדירות שיכון חדשות וצנועות, שמהן ניתן היה להתקדם. להוסיף חדר, לסגור מרפסת. כן, כן, המרפסת שביבי אוהב לדבר עליה ועל הביורוקרטיה שהוא רוצה להוריד כדי לאפשר את סגירתה. אלא שלזוגות הצעירים של היום אין בעיה כזו, כי עדיין אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מרפסת, ולכן אינם זקוקים לסגור אותה. בשנות השבעים לא בנו שיכונים, אבל המדינה התקשרה עם חברות בניה שהקימו בניינים שלמים לזוגות צעירים. תנאי הרכישה היו מצויינים: מחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק, ומשכנתא בריבית נמוכה אף היא. ואז נלקחה המדינה בשבי הקונספט של השוק החופשי. או במילים אחרות: הטבות לבעלי הממון והחלפת שמם למשקיעים. ישראלים וזרים בעלי ממון מתקבלים בברכה כשהם רוכשים שורת דירות ומשכירים אותן לישראלים העובדים מתחת לקו העוני, או מעט מעליו. הממשלה מרגישה שהיא חייבת לעשות מעשה. ובהתאם לחזון, ובמקום להתיעץ עם ח"כ לשעבר רן כהן ובחוק הדיור הציבורי שלו, היא מחליטה מדי פעם על הטבות למחזיקי הדירות הרבות. שוב הנחה, שוב פטור, שוב אישורי בניה לדירות לעשירים. אבל מחירי הדירות אדישים לחלוטין לתפיסת העולם המתקדמת של הממשלה, ואף הם מתקדמים. מעלה מעלה בלי הפסקה. הממשלה משתוללת מזעם: איך היא ממטירה עוד ועוד הטבות ותמריצים, וכפויי הטובה הללו ממשיכים בעליית המחירים?! ושוב היא חושבת וחושבת, ומציעה פיצוי כספי לכל מיני מחזיקי קרקעות, אולי בעקיפין, ולפי הקונספט של 'השקה את העשיר כדי שיחלחל לעני' הבעיה תפתר, איכשהוא. אבל בעלי ההון והקרקע כבר שיכורים מהטבות. עכשיו הם יכולים לפרוש את דירותיהם גם מעבר לים. אחרי הכל, הם משכירים כאן המון דירות להמוני ישראלים נטולי דיור, ובכסף הזה הם יכולים להחזיק בתים ברחבי תבל. לא צריך להיות פיסיקאי כדי לדעת שאם רוצים להשקות שיח ורדים, צריך לכוון את המים אליו, ולא לערוגת השכנים ולקוות שיתחלקו איתו במים. אז איך הכלכלנים אינם יודעים מה שידוע לכל? אולי פסיכולוג יוכל לפתור את תסבוכת הדיור. להבין, למשל, מה גורם לאנשים, שיש בהם בעלי דוקטורט בפילוסופיה, להתנכר לשיטה הקומון-סנסית של בניה ציבורית, מוזלת, ייעודית, ומשכנתאות נוחות לקהל היעד? אלא אם כן הדבקות האידאולוגית בכללי השוק החזירי חשובה יותר מהדיור של הישראלים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  On 21 בדצמבר 2010 at 10:21 am

    אאוץ,' נכון

    • oralevron  On 23 בדצמבר 2010 at 12:42 pm

      ביבי וחוקי הג'ונגל לא מתמקדים בדיור דווקא, אלא גם בעבודה ,כפי שציינת, ובכל תחום. ככה מייצרים בהצלחה ציבור עצום חסר כל, המוכן ומזומן לעבוד עבור שלושת העשירים תמורת כל סכום, פעוט ואף פעוטון. מבחינתו, העוני של רבים, הוא הצלחה של מעטים החשובים לו.

  • רס  On 23 בדצמבר 2010 at 4:31 am

    קיימות שתי בעיות על בסיס שני מישורים שונים: שכר דירה ומשכנתא.

    קיימת בעיה במרכז של שכר דירה מאוד גבוה. כאן הפיתרון כבר קיים – רנט קונטרול. פיתרון יעיל להפליא באיזורים אורבניים אם השאיפה למשוך צעירים ואנשי תרבות.

    דירות לא צריכות להיות ציבוריות. זה מתכון מובנה לשחיתות, ומשאב שהציבור לא יכול לשלוט עליו, בטח בפאניקת דירות שכזו. הבעיה היא בשוק אחר לגמרי – שוק העבודה. אין עבודה, והעבודה שקיימת לא מתגמלת (אין כסף). כמו כן, תפיסת חוסר היציבות התעסוקתי מחלחלת למטה (אפרופו תיאוריות החלחול…), ואנשים לא רוצים להתחייב על סמך עבודה כל-כך גמישה שייתכן והיא לא תצטרך אותם. שוק העבודה הניאו-ליברלי והמאבק למניעת התאגדות יוצרים תוצאות ממש לא רק בשוק העבודה וכמובן לא רק בכיס.

    ביבי ושות' יוצרים בועת נדל"ן בשיטה ישראלית ייחודית – בלי אנשים. כל פיתרון שהם מנסים הינו כמו נשיפת אוויר נוסף לבלון. הבועה הזו לא תתנפץ בשוק הנדל"ן, היא תתנפץ בשוק העבודה. היא תתנפץ במשבר של אנשים. יצירה של נסיגה חברתית-לאומית.

    לפחות למרגרט ת'אצר היה אכפת אך ורק מכמה אינדיבידואלים שהרפורמות שלה כוונו כלפיהם, והיא לא נסתה באופן ישיר ומכוון ליירט את חייהם של אנשים רבים כל-כך.

  • הטבות  On 11 ביולי 2011 at 12:12 pm

    אין ספק שלזוגות צעירים בהחלט יהיה קשה לקנות דירה במציאות התל-אביבית יש בעיה קשה לקנות בית בעיית הנדלן שלא רואים לה סוף רק עולה,ולצד זה המשכורות שלא ממש עולות קדימה בהשוואה לקניית בית,כך שזה מאוד מקשה,חבר טוב שלי מרוויח 10 אלף שקל נטו הוא עובד בחברת הייטק,והוא ואישתו החליטו לקנות בית ,הבית כמובן עולה מעל מיליון וכמובן שהמשכנתא גם מאוד גבוהה וכניראה גם מחייבת להמון שנים מהחיים.

    • oralevron  On 11 ביולי 2011 at 12:35 pm

      אנשים מפגינים על קוטג', אבל לא על דירה סתם. רק כתובת אחת – הממשלה. רק דרך אחת – לבנות לצעירים בתנאי הדיור הציבורי (מחיר מפוקח, משכנתאות מפוקחות) ובכלל, לגרום לנבחרים לחשוב שלא יבחרו יותר, אם לא ידאגו לבוחרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: