העובדים הסוציאליים ורטוריקת השוק החופשי

 

שוק חופשי

 

 

העובדים הסוציאליים נאבקים על שכרם של חבריהם שנזרקו לעמותות. אם המדינה תצליח, היא תפריט גם את השאר. נפטרתי ולא שילמתי. לכן המאבק על השכר בעמותות הוא גם על השכר שלהם בעוד זמן קצר

 

שוק מאורגן

כולם מסכימים ששכר העובדים הסוציאליים הגיע לשפל, ושהם יכולים להיות חברים של המטופלים שלהם מבחינה סוציואקונומית. כולם גם מסכימים שבאמת מגיע להם תגמול על עבודתם, למרות שהמדיניות הישראלית מעודדת דווקא תגמול על ניהול, ולאו דווקא על עבודה. כולם גם מוכנים לחתום בפועל על הסכם שאיכשהו מתגמל אותם על העבודה המפרכת. אבל רק בתנאי שלא כולם ייהנו מזה. משרד האוצר מתעקש לקיים מצוות הפרד ומשול גם בעובדים הסוציאליים. הוא מתעקש שישאירו בשטח את חבריהם בעמותות בשכר הרעב המשפיל שלהם. אחרי הכל, מדובר בעובדים שעד לא מכבר היו חלק מהממסד הממשלתי והמוניציפלי, ואנשי האוצר עמלו קשה כדי להפריט אותם משם לכל הרווחות. ועכשיו, לאחר שנוִפנְפו בהצלחה מרשימת מקבלי המשכורות של מוסדות המדינה, פתאום הם מבקשים את שכרם האבוד. אנשי האוצר לא מתבלבלים, הם שולפים מנדנם את אקדח 'השוק החופשי'. לטענתם, העלאת משכורתם העלובה של העו"סים בעמותות, היא 'התערבות בשוק החופשי', מהלך הנחשב למגונה בהרבה מתשלום שכר-רעב או מניצול מנוול רגיל. אלא שלמעשה ההתנגדות הזו עצמה היא התערבות בוטה בשוק החופשי. הרי משרד הרווחה (שהוא למעשה המעסיק של העמותות שמעסיקות את העובדים – להלן 'המעסיק') מעוניין ואף מצהיר בפרהסיה, שהוא מעוניין בשמירה על שיוויון בין העו"סים לקבוצותיהם. שר הרווחה, כחלון, ממש מבקש לשלם לכל העובדים הסוציאליים באשר הם. מי כמוהו יודע שמדובר בקרב בלימה, וכי אם יצליח האוצר לדלדל את המופרטים, תתפשט מגיפת ההפרטה גם לעו"סים שעוד נותרו לו, והם צפויים להתאחד עם חבריהם המקופחים בעמותות. והנה האוצר מתערב במו"מ בין 'המעסיק' לבין העובדים. גם מתערב, גם מפריע, וגם מטרפד. לא מספיק שהוא מאיים בשוטים ובעקרבים של השוק החופשי על עובדי ישראל, הוא גם נושא את השם המשוקץ לשווא. בבחינת מניפולציה בתוך מניפולציה. לא שיש כאן חידוש גדול, הרי כולם מעסיקים יח"צנים בוגרי אורוול האמונים על הדאבל-טוק, אז למה לא לנצל הזדמנות כדי להגיד הכל טוב, ולהתכוון אבל לא לכם?! המדינה (לא רק שלנו) דוגלת בשוק חופשי כרטוריקה שיווקית. אבל בפועל היא רגולטור שמכוון את זרימת ההון: הנחה בחשבון המים לדנקנר (רק מיליונים אחדים), העברת עתודות גז, העברת אוצרות ים המלח, העברת כספי הפנסיה שלנו כהשקעה – הכל לידיים מעטות. התערבות בשכר הבכירים – לא! התערבות בשכר המינימום – כן! התערבות בהוצאות מיליארדים מישראל – לא! התערבות בכניסת עובדים לישראל – כן!

מכאן, שאף אחד לא רוצה שוק חופשי. אבל יש האוהבים לסנגר עליו תוך שהם נהנים מהטבות, ומהגבלות לאחרים.

או: למה הפרטת העובדים הסוציאליים היא שוק חופשי, ושמירתם על כוח המיקוח לא?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On 15 במרץ 2011 at 7:38 pm

    אורה היקרה,המהלכים ברורים.אכן שוק חופשי, בו השועל יכול להכנס ללול התרנגולות מתי שירצה ,ולטרוף כאוות נפשו. הנתינים חייבים להעלות את התודעה שלהם למדיניות הקלקלית האכזרית,ולעקור אותה מהשורש.
    כל עוד הנתינים נאבקים בתוך ומיתוך השיטה, על הפירורים הניתנים להם לאחר בכי ,תחנונים ובקשות,המצב החברתי – כלכלי שלהם לא ישתפר,והעבדות שהונחתה עליהם באמצעות השיטה הקלקלית תחנוק אותם יותר ויותר.
    אפילו אדם סמית ,אבי תורת ה"שוק החופשי" מתהפך בקיברו.

    http://grandhotelabyss.blogspot.com/2009/05/adam-smith-union-man.html

    "In Wealth of Nations, his classic outline of capitalist principles that was published in 1776, Smith made it clear that astronomical profits are a much greater contributor to high prices than rising wages. "In reality," he wrote, "high profits tend much more to raise the price of work, than high wages."

    "Our merchants and master-manufacturers complain much of the bad effects of high wages in raising the price, and thereby lessening the sale of their goods both at home and abroad," Smith wrote. "They say nothing concerning the bad effects of high profits. They are silent with regard to the pernicious effects of their own gains. They complain only of those of other people."

    "The self-interest of laborers, Smith wrote, is "strictly connected with the interest of the society." By contrast, the self-interest of "those who live from profit" is murkier. The rate of profit, Smith noted, is "naturally low in rich, and high in poor countries, and it is always highest in the countries which are going fastest to ruin."

    People of the same trade seldom meet together, even for merriment and
    diversion, but the conversation ends in a CONSPIRACY against the
    public, or in some contrivance to raise prices.

    It is im-possible indeed to prevent such meetings, by any law which
    either could be executed, or would be consistent with liberty and
    jus-tice. But though the law cannot hinder people of the same trade
    from sometimes assembling together, it ought to do nothing to
    facilitate such assemblies; much less to render them necessary.

    The interest of this third order,-בעלי העניין , therefore, has not the
    same connection with the general interest of the society as that of
    the other two. Merchants and master manufacturers are, in this order,
    the two classes of people who commonly employ the largest capitals,
    and who by their wealth draw to themselves the greatest share of the
    public consideration. As during their whole lives they are engaged in
    plans and projects, they have frequently more acuteness of
    understanding than the greater part of country gentlemen. As their
    thoughts, however, are commonly exercised rather about the interest of
    their own particular branch of business, than about that of the
    society, their judgment, even when given with the greatest candour
    (which it has not been upon every occasion) is much more to be
    depended upon with regard to the former of those two objects than with
    regard to the latter. Their superiority over the country gentleman is
    not so much in their knowledge of the public interest, as in their
    having a better knowledge of their own interest than he has of his. It
    is by this superior knowledge of their own interest that they have
    frequently imposed upon his generosity, and persuaded him to give up
    both his own interest and that of the public, from a very simple but
    honest conviction that their interest, and not his, was the interest
    of the public. The interest of the DEALERS, however, in any particular
    branch of trade or manufactures, is always in some respects DIFFERENT
    from, and even OPPOSITE to, that of the public.

    To WIDEN the market, and to NARROW the competition, is always the
    interest of the dealers.

    To widen the market may frequently be agreeable enough to the interest
    of the public. But to narrow the competition, must always be against
    it, and can serve only to enable the DEALERS, by raising their PROFITS
    above what they naturally would be, to levy, for their own benefit, an
    absurd tax upon the rest of their fellow-citizens. The proposal of any
    new law or regulation of commerce which comes from this order ought
    always to be listened to with great precaution, and ought never to be
    adopted till after having been long and carefully examined, not only
    with the most scrupulous, but with the most suspicious attention. It
    comes from an order of men whose INTEREST is never exactly the same
    with that of the public, who have generally an interest to DECEIVE and
    even to OPPRESS the public, and who accordingly have, upon many
    occasions, both DECEIVED and OPPRESSED it.

  • oralevron  On 15 במרץ 2011 at 7:58 pm

    אכן, מתהפך, ותוך כך גובים ממנו מס לחברה קדישא.

  • אזרח.  On 15 במרץ 2011 at 8:40 pm

    תשלום גם על החנייה לבאים לפקוד את קברו.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2222735,00.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: