א' והנטיות של העיתונות – התפנית בסיקור א', מאז בית הנשיא ועד אורטל בן דיין

א'. אודרי הפבורן

האם א' ניהלה רומן עם גבר נשוי? איש לא הציג כך את פרשת קצב. הנשיא שלנו קצב זכה לסיקור עיתונאי מטורף היקף. היה בכך תשלום שתיקה על שנים שעיתונאים ידעו על מעלליו ולא פרסמו. רגע לפני מינויו לנשיא באה א' ממשרד התחבורה בדברים עם עיתונאים אחדים. זה היה הרגע לצפירת אזהרה: אנס בפתח בית הנשיא! אבל כלב השמירה של הדמוקרטיה כשכש בזנבו, והתיישב בצייתנות למרגלות השלטון: מישהי מספרת, אבל אין תלונה במשטרה, אין מסמך, אין אפילו וידאו של המעשים. אחרי הכל הוא מועמד לנשיאות והיא סתם א'. אז איך אפשר לפרסם? מי ישמור על כלב השמירה וזנבו? מה, הם יכולים לתלות יהבם בכמה עורכי דין מהשורה הראשונה? ומה עם יחסי עיתון-שלטון?

משנפרץ הסכר הגיעו איתו גם פרסומי ההשמצות על המתלוננות. לפתע אפשר לפרט מה אומרים האשמים ובאי כוחם, גם ללא מסמכים. הרי המתלוננות מכלות את כוחן במאבק העיקרי, המאבק באנס, ומן הסתם אין להן אנרגיה וגם לא משאבים לבזבז כדי לבחון את הפגיעה בכל פרסום.

ובכלל, כל הבנות הללו העונות לשם א'. אולי הן הוזות, אולי מתלבשות שלא כהלכה, ובכלל, זה לא אנחנו אומרים, הצד השני הכפיש ואנחנו רק מפרסמים, שלא כמו כשא' אומרת ואנחנו נמנעים מלפרסם.

העצם הגדולה שקיבלה העיתונות מהקצב, השביעה את רעבונה לתקופת מה, ועכשיו אפשר לשוב ולבחון האם כבר מותר לומר על א' העכשווית שניהלה רומן עם גבר נשוי? אולי עכשיו כבר מותר לחזור לטרמינולוגיה המכפישה הקבועה הנדרשת למונחים קליטים כמו 'זונה' ו'נעלבת'?

 

א מבית הנשיא. גילוי וכיסוי בתקשורת

נראה שכן. אורטל בן דיין, מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, שאמנם אפשר לכנותה א', אבל התייצבה בשמה המלא ועם גרסה ממוסמכת של פרשת יחסים עם בעל מרות, ג', מרצה שלה באוניברסיטה, זכתה לפרץ של גידופים נוסח ערכי המשפחה הישנים ואף הוכרזה כ'זונה'.

כי די, לתקשורת נמאס להיות שוב במה לאישה שהייתה אובייקט ליחסי ניצול ושוב לעמוד לצידה. למה לא לגוון? למה לא לשוב לחיק החם של ההרגלים הישנים? למה לא להכפיש את א' החדשה? למה לא להציג את המעשה כ'רומן' (למרות שעל פי החוק זהו ניצול יחסי מרות) ?

כאן, שלא כמו במקרה של א' מבית הנשיא, חשבה התקשורת, מתאים לשלוף מהמחסן את התיאור "ניהלה רומן עם גבר נשוי" למרות ש ג' לא היה נשוי בעת האירועים, אלא פרוד למעלה משנה, ולמרות שאין זה רומן שכן החוק אוסר על ניצול יחסי מרות, ומכאן ברור שלפי רוח החוק לא היא זו שניהלה את ההתרחשות.

 

כידוע, לא מוכרחים להיות נשיא כדי להיות בעל מרות. ג' לא היה נשיא, אלא מרצה באוניברסיטה, בעל יכולת להרים ולהפיל סטודנטית שלו. ג' בחר לקרב ואז להכפיש או בלשון פחות נקייה "ללכלך" עליה במסדרונות המוסד, באוזני מוריה וחבריה ללימודים, להצר את צעדיה, להפוך את המשך לימודיה למאיימים ובלתי נסבלים. שנתיים (!) תמימות המשיך ד"ר ארן בהטרדה ו"בהפצת מידע אינטימי על אדם ספציפי".

האוניברסיטה בחרה לעטוף את הפוגע ולאתרגו. כפי שעולה מרשימתה של אורית קמיר תחת הכותרת הקלות הבלתי נסבלת של ההחלטות בענייניהם של אייל בן ארי וגדעון ארן באוניברסיטה העברית  ביטלה האוניברסיטה החלטה משמעתית חזקה של טריבונל משמעתי לטובת הסכם גישור פשרני וחיוור, שבו "הוא הודה שהוא קיים יחסים אינטימיים עם תלמידה שהוא לימד; הוא הודה שהוא שוחח עם אנשים אחרים במחלקה שלו, לרבות מרצים אחרים שלימדו את המתלוננת אף הם, על יחסיו עם המתלוננת; הוא הודה ששיחות אלה התנהלו לא רק במהלך הקשר אלא גם בשנתיים שלאחר סיומו; הוא הודה שעשה זאת בהתעלם מבקשותיה של המתלוננת לחדול מכך; הוא הודה שלאחר סיום הקשר עם המתלוננת הוא המשיך לנהוג בה ולהתבטא כלפיה "בדרכים לא ראויות שגרמו לפגיעה בה"; הוא הודה שהוא התבטא באוזניה ובאוזני אחרים באופן שפגע בשמה הטוב וגרם לה לחוש מאוימת, לאחר ששמע שהיא עומדת לפרסם רשימה על הקשר שהיה ביניהם ומתוך ניסיון למנוע זאת […] למרות שהובהר מעל לכל ספק, אפילו לדעת המוסד, שהנילון נהג באופן לא הולם – הוא יצא ללא פגע כלל. "

אחרי שהותר להכפיש, לאיים, לפגוע וכל זאת בריש גלי, ולא לשלם כל מחיר, הצטרפו עיתונאים אחדים, טוקבקיסטים ואפילו האוניברסיטה עצמה להשלכת בליסטראות על הקורבן, החל בהפרת החוק הבוטה של הנציבה למניעת הטרדה מינית באוניברסיטה העברית, כפי שהיא עצמה כותבת ברשימתה ב'העוקץ'

שחיזקו את דבריהם ואף הסבירו אותם תוך הכפשה בכינוי 'נעלבת' (הפלא ופלא, גם הכפישו, גם השמיצו ובמקום להודות להם היא נמצאה, לדעתם נפגעת).

מכאן ועד לעליהום של גדודי טוקבקיסטים הדרך קצרה כמו הבל נשימתו של פר חמום.

 

תעלומת ה"למי אתה קורא זונה"  ולמי "קורבן הטרדה" נאלצת להפעיל את שיטת 'מצא את ההבדלים'. נראה כי ההבדל המהותי אינו זה שבין א' מבית הנשיא לבין אורטל בן דיין. ההבדל הוא בין קצב לבין גדעון. כדאי לבחון כמה עיתונאים חשובים קרובים בתודעתם למלייה של קצב, וכמה קרובים נפשית לאנשי אקדמיה. מיהם חבריהם ואנשי משפחתם של שני הנאשמים, ועם איזו קבוצה חשים עיתונאים בבית.

האם עירית לינור היתה מעלה בדעתה, בהכרה או שלא בהכרה, לכנות את א' ממשרד התיירות זונה? בשום אופן לא!

האם יאיר לפיד היה מגן על אמירה כזו וטוען שראשית אין מדובר בקביעת עובדה (עסקה בזנות) אלא בקריאת גינוי סתמית, ושנית כי אין מדובר בקריאת גינוי ספציפית, אלא באופן הגינויים הסדרתיים של לינור? מעניינת גם החזרה שלו על טענות הגבר הנשוי, ולא ברור אם מחמת רשלנות או מחמת טעמים של חיזוק גרסת לינור, זו שהוא מתרץ אותה בטענה שזהו הלקסיקון שלה דרך קבע, ומחמת הסידרתיות באופן הדיבור אין לראות בכך פגיעה.

האם יתכן כי יש יותר עיתונאים החשים בבית במלייה של גדעון ארן, מאלו החשים כך במלייה של אורטל בן דיין? אין לי סטטיסטיקה, אבל גם אין לי הסבר אחר לסוג הכשלים הלוגיים של הטענות להגנתו/הכפשתה.

 

לזכותנו ייאמר שהיום כבר לא מעלים נשים מכשפות על המוקד, אבל בהחלט מטעימים אותן מעט מחומן של להבות הלוכחות את כפות רגליהן.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מאיר עמור  On 28 במרץ 2011 at 5:08 am

    תודה אורה לב-רון. המאמר שלך מפכח ופוקח. אבל המבחן שלך, דהיינו, למצא את המשותף בין עירת לינור, יאיר לפיד, גדעון ארן ואייל בן-ארי באמת קשה. אני ממש מבקש רמזים.
    מאיר עמור

  • rimbaud  On 28 במרץ 2011 at 7:43 am

    את מיתממת. הסיפור הוא שהיא זונה כי היא מזרחית. אשכנזיות מנהלות רומנים, מזרחיות מזדיינות. בנוסף השבט האשכנזי יצא להגן על המרצה שלה, גברים כנשים, כי כידוע המזרחיות גונבים להם את הגברים הטובים.

    אבל למה לחפש את הסיבה האמיתית כשיש אור מתחת לפנס הרחוב. ההבדל בין המקרים שכאן האנס היה מזרחי וכאן המנצל מרות היה אשכנזי, לכן גם לינור וגם לפיד יצאו להגן על המרצה האשכנזי.

    תפסיקו לספר לנו סיפורים מסביב כי זה הסיפור, המרצה עצמו התרברב בזה שהוא מקיים יחסי מין מולטיקולטי וגם שמרצה מזרחי באוניברסיטה מוריד את הרמה. עכשיו תגידו לי מי הוריד את הרמהע של האוניברסיטה העברית לרמה של בית מרזח?
    המרצה האשכנזי.

  • גולדבלט משה  On 28 במרץ 2011 at 9:20 pm

    הבעיה אורה שקיימת אי הבחנה ואי הבנה מוחלטת בציבור מה פירוש ידיעה. מאה שמועות ורכילות שקצב אונס או מנצל מעמדו להשגת מין אינן שום דבר שאפשר לפרסם ללא הסתכנות בלשון הרע וללא יכולת להוכיח. את יודעת – גם היום אנחנו הקוראים יודעים רק את הפרשנות של שלושה שופטים לראיות בתיק קצב ותמיד צריך לזכור שפסק דין הוא רק כתב הגנה על מה שהשופטים החליטו. כשאני אומר אנחנו כונתי לחלק מזערי שטרח בכלל לקרוא את פסק הדין או לפחות את התצית. 99% לא קראו אפילו את המינימום הזה. את הראיות גם כיום איש לא מכיר כי הפרוטוקולים חסויים. את יכולה לפרש את המציאות כרצונך ואביגדור פלדמן יכול לצאת עם מיליון הצהרותואיני יכול לענות כי אין את החומר בפניי וכך בפרשות אחרות-אין לנו מגע אמיתי עם הראיות זה הדבר העיקרי וכל היתר לא חשוב

    • oralevron  On 28 במרץ 2011 at 10:06 pm

      ניטשה אומר שאין עובדות, יש רק פרשנות. אבל אם לא נרחיק לכת עד שם, הייתי חושבת שתפקידה של העיתונות לחקור ידיעות מרעישות מסוג זה, בעיקר אם הן מגיעות בעקביות לאורך שנים, ממקורות שונים, ובעיקר בעיקר בשעה שנשוא הידיעות הללו עומד להתמנות לנשיא. ואני לא מתכוונת לידיעה במובן המשפטי וגם לא המודיעיני. אלא במובן של דסק החדשות: מגיעה ידיעה, צריך לבדוק, להצליב, ולפרסם בכלים העיתונאיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: