יום השואה ניצח את האחד במאי

ביום ראשון חל האחד במאי. אבל לא בישראל. כאן יחול יום השואה. ומתי האחד במאי? הוקדם. אצלנו התאריך עשוי להשתנות משנה לשנה. לפי חוקי הזמן המקומיים, פיקוח נפש דוחה שבת, שבת דוחה יום השואה, יום השואה דוחה אחד במאי. חד גדיא. שכן לישראל אין גבולות מוגדרים בזמן (המועדים), ממש כשם שאין לה בחלל (הטריטוריה)

 

הפטיש האדום

תחת הסיסמה פועלי כל עולם התאחדו, התפצלה צעדת האחד במאי התל-אביבית למסלולים נפרדים ולימים נפרדים. יחד עם זאת היה לכולם מן המשותף – הם לא חלו באחד במאי.

ביום שישי 29 באפריל יצאו לדרך צועדים בשני מסלולים עיקריים: ההיסטורי (בית הועד הפועל) ולצידם האיגוד המקצועי הגדול במדינה, ההסתדרות; החדש, משכונות הדרום, ולצידם האיגוד המקצועי המתחזק – כוח לעובד.  נקודת מפגש נרשמה בגן מאיר. למחרת, בשבת, 30 באפריל, יצאו לדרך צועדים יהודים וערבים ולצידם האיגוד המקצועי מען.

המוני העמלים, החלכאים, הנדכאים ו/או חדורי האידיאולוגיה, חדורי קום התנערה, קבלו דוגמא ומופת לַצורך להתארגן: תארו לכם את האפקט שיכול היה להיות למצעד אחד מלוכד, לעומת זה שהתקבל מסדרת קבוצות מקוצצות. כמו ההבדל בין אפקט האגרוף המיוחל לבין זה של קומץ האצבעות שנפרדו ממנו.

 

יתכן שההתפצלות הזו הייתה בלתי נמנעת מרגע שישראל הפקיעה את האחד במאי השנה, והציבה בו את יום השואה. לכאורה, בלתי אפשרי, כי תאריכים אינם רכבות ולכן אינם יכולים להתנגש. הרי האחד במאי הוא חג שמועדו כלול בשמו, ומטבע הדברים הוא מגיע מדי שנה בדיוק אחרי אפריל. אבל כאן נכנס לתמונה ההוקוס פוקוס של לוח השנה הישראלי (ולא היהודי!):

על אף הכלל כי חגים שנקבעו לפי הלוח האזרחי, חלים תמיד באותו מועד.
חגים שנקבעו לפי הלוח העברי חלים אף הם תמיד באותו מועד ׁ(עברי). החגים היהודיים, אם הם מתנגשים בשבת עוברים – בשעת הצורך – שינויים כגון עירוב תבשילים והוספת או הורדת ברכות.

אבל חגים של החילוניים בישראל דינם שונה. לכאורה הם חלים לפי הלוח האזרחי (כגון האחד במאי), אלא אם כן זה לא נוח לדתיים. אם ימי הזיכרון לחללי צה"ל ו/או לשואה, חלים בשבת, הישראלים מתבקשים לדחות את הצער ליום אחר. זאת למרות שתשעה באב, למשל, יום האבל היהודי, לא נדחה מפני השבת, על אף שאין כבר אנשים שבני משפחתם נפגעו במועד זה.

אז אם דוחים – השאלה היא למתי. ואם זו השאלה, יכולות – כמובן – להיות תשובות שונות. ובאמת יש. יש המקדימים ל- 29 באפריל, אחרים ל- 30 באפריל, ועוד היד נטויה. וכך נפוצה שארית הפליטה של חוגגי חג העובדים הקנדי החשוב האחד במאי  ונדחקה על ידי השואה. ואילו צועדי האחד במאי משגשגים ומצליחים לשמור על מסורת ההתפצלות. אמנם הם מעטים, אבל נפרדים.

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: