לאה גולדברג כתבה ביומנה שהאשה תופסת אצל גברים, את מקומו של היהודי אצל אנטישמים. נכון, לא אצל כולם, לא כולם אנטישמים. אבל אנחנו, שבאנו ארצה כדי להקים את מדינת היהודים, כך הטיפו לי בבית הספר, ניצלנו מכל אלו. כאן לא תהיינה התנכלויות מנת חלקנו. כאן לא יהיה 'תחום המושב' – זה המקום אליו מוגבלים היהודים והאיסור לחרוג ממנו, כאן לא תהיינה מכסות בקבלה ללימודים, הכל פתוח לכולם, כאן לא יהיה צורך להסתיר סממנים של תרבותנו, לא נספוג אלימות מילולית ופרעות כפי שספגו אבותינו בגולה כל אימת שההמונים זעמו ש"הכל בגלל היהודים". כאן יחושו כל ילדי הכיתה חופשיים, יוכלו להסתובב בכל מקום, לבטא את אמונתם ואת דרכם, ובלבד שלא יפגעו בזולתם.
שנים של הטפה, ואף אחד לא טרח להודיע לנו שכל זה טוב ויפה, אבל לא כולל בנות. אחרי שלמדנו מפי הורינו לקום באוטובוס במצוות "והדרת פני זקן", הסתבר שזו הנחיה מיותרת לגמרי, כי אם נתיישב יהיה מי שיקים אותנו, תוך גידופים ואיומים, וידחק אותנו לירכתי האוטובוס. ירכתיים זה המקום הנכון לנו גם באירועים מיניים סוערים, דוגמת הרצאה של אבשלום קור בחיפה, או תפילה בכותל המערבי, שם יש רחבה נרחבת, מרוהטת בשולחנות ומפות, ובשוליים (או שמא בירכתיים) מכלאה צפופה לנשים. בקודש הקודשים הזה, הכותל, מוצבים מאבטחים חמושים שנועדו למנוע מטומעתן של הנשים לחצות (רחמנא ליצלן) את קו ההפרדה הגזעני. עד כאן יהודים, ומכאן ואילך יהודיות.
שטח נקי מיהודיות ונשים אחרות, זהו המרחב הציבורי המצטייר בישראל. שימו אותן מאחורי חומות, לא רוצים לראות, לשמוע, לתת להן חלק בפרהסיה. גברים בישיבה, נשים בנוגה. גם בבית יש הפרדה, נשים במטבח. ובכל זאת יש אינטראקציה, זה קורה בחדר השינה. מה לעשות, מצווה. אחרת לא היינו עושים עירוב מינים שכזה. ויש בכל מיני תנוחות, השם ישמור.
הקם להפרידך, השכם להפרידו
יש גברים שממש נגד ההפרדה. ויש בהם אנשי צבא שטוענים שהאיום הזה מסוכן מהאיום האירני. אבל באמת, הוא מגזים. מה, אצל מי לא נותנים לנשים להסתובב בכל מקום, אצלנו או אצל האירנים? אצל מי יש בית דין דתי, אצלנו או אצל האירנים? אצל מי יש נשות טאליבן? ככה שהמצב לא חמור כל-כך. עוד יש לאן להתקדם.
ואני אומרת: למה לעצור באמצע הדרך? אם הפרדה, אז בואו נעשה את זה עד הסוף. אתם לא רוצים לראות אותנו ולא לשמוע אותנו, זה כלום לעומת כמה שאנחנו לא רוצות לשמוע אתכם. על דברי ההבל והבעיות שלכם לעבור בין נשים וחמורים (מה יש לכם חמורים בחצר? או בישיבה?) לא רוצות לראות אתכם על החליפות השחורות המיוזעות בקיץ והעיניים הספוגות פורנוגרפיה. לכו, תמצאו לעצמכם אי בודד, תממנו לכם רבני עיר ורבני כפר ואפילו רבני ועד הבית, ורק תפסיקו לענות את התרנגולים בפרהסיה או בהחבא.
אורה לב-רון משוררת ומחוללת צדק 
תגובות
אורה תראי מה קורה במרחב המשותף? הטרדות מיניות,שוביניזם גס,חוסר כבוד,נשים במשרות נחותות ומרוויחות פחות על אותה עבודה-אולי עדיפה הפרדה?
טוב זה היה בצחוק אבל אני לא יכול להשתחרר מרעיונות פמיניסטיים להפליא על יתרונות החינוך בנפרד[הישגי הנשים עלו] ועוד
אגב מצב הנשים בעת תחילת המהפכה הציונית היה גרוע בהרבה
נכון, מצבנו עגום במרחב המשותף לכאורה, ולכן צריך אפליה מתקנת בשכר, במקומות עבודה, ולא להגיד – טוב, פוגעים בכם, שבו בבית.
ובענין השיפור בציונים: מדובר על לימודים בנפרד, אבל אותם לימודים. בהפרדה הדתית הגברים לומדים את הדברים החשובים (הלכה, גמרא ופסקי הלכה) והנשים לומדות לימודי נשים (צאינה וראינה איך נראה המטבח).
כן, הציונים נתנו לנשים שיוויון בעבודות הפיסיות הקשות, אבל מי שהיו בראש (וגם גרו בשליחות בת"א), היו גברים.
איך חדש, אבל עובדים על זה.
נשים הן מעצבנות
לא מדויק -נשים יכולות ללמוד מקצועות חשובים יותר בעיני ובעיניך מאשר ש"ס ופוסקים. ראי למשל את המכללה שהקימה בתו של הרב עובדיה יוסף, עדינה בר שלום. בכלל יש לחילוניים חשיבה סטריאוטיפית על מעמד הנשים החרדיות ורצוי שיעמיקו יותר גם בנושא זה.
תמיד יש ויש. כל הכבוד לעדינה, באמת, אבל ללמוד צריכה להיות הנורמה, לא לחכות לאשה בעלת מידות תרומיות. העובדה שמפלים תלמידות מזרחיות מתאפשרת גם משום שנשים מופלות מלכתחילה, ולא הולכות ללימודים הנחשבים, אלו של הבנים.
חשובים או לא חשובים – תמיד הכוונה לחשוב בעיני אותה חברה. פעם לא הרשו לנשים ללמוד באוניברסיטה, בעולם המערבי, כי האוניברסיטה נחשבה. כך הישיבה אצל הדתיים.
אורה
לא החרדים שלחו אל מותם את חללי מלחמת אוקטובר, לא החרדים שלחו חיילים למות מות כלבים במלחמת לבנון הראשונה. אני מאוד רוצה להיפרד מהקולקטיב האמורפי "עם יהודי" (כמובן במובן החילוני).
פרידה מהציונות שלום ולא להתראות