בנות ערובה בידי הדתיים

האברכים בני ערובה של הרבנים והנשים בנות ערובה של האברכים, ואינן יכולות לצאת לעולם גם אם הן משתוקקות לכך, כי יש ילדים וכביסה ואוכל להכין. אנה תפנינה ומי יגאל אותן? אמור מעתה: בלי נשים משועבדות אין אברכים

מרגע הולדתן הן לומדות שכל מקומן בעולם הזה הוא לעבור מחסות האב לחסות גבר. הן לומדות שהן טמאות. לכן אם יביטו בהם הגברים הקדושים הן תחוללנה 'טומעת עיניים'. לכן יש לראות את גדולתו של הגבר שיקח את הילדה התמימה לביתו, ועל אף טומעתו יחלוק עימה את יצואו, אם כי לא בכל יום, כמובן. יש גבול לכמות הטומעה שהוא מוכן לחלוק איתה.אומרים לה מה ללבוש, לאן ללכת , מה לחשוב  ומי יודע הכי טוב מה טוב בשבילה (הבעל/הרב).  אז נכון, הכל בהסכמה. הילדה חסרת ההכשרה הזו, הסבורה שהיא טמאה ושאין לה קיום בלעדי כפיפות לגבר, לא קמה ומתקוממת כנגד משעבדיה.

 

 

סכנה מאיימת על ראשי הקהילה החרדית: במחי חיסול הקצבה לאברכים הם עלולים לאבד את צאן מרעיתם.

 

הקיצבה הזו היא כוח הפרוטקשן ההופך את האברכים לבני הערובה. בזכות ישיבתם האינסופית בישיבות, הם מבטיחים לשורה ארוכה של אנשים מעמד בכיר ומכניס: חברי כנסת, רבנים, משגיחי הכשרות, ראשי הישיבות.

 

 ומה מחזיק את גדודי הצעירים הללו בישיבות? הקיצבה. קיצבת הנכות הזו המוענקת להם כדי לא לעבוד ותחת זאת לשבת שנים על ספר אחד. הקיצבה הזו היא המחזיקה אותם תחת שלטון הממסד הדתי.

 

 

אם תופסק הקיצבה, הרי סביר להניח שהאברכים, ממש כאחד האדם, יקומו ויתפזרו איש איש לעיסוקיו, כפי שנוהגים אחיהם בתפוצות, ואבותיהם בתפוצות ובישראל.

 

 

דוברי המגזר החרדי אוהבים להזכיר את אבותינו לדורותיהם, אבל הם עצמם מסרבים לאפשר לצעיריהם לעסוק בעבודה, ואפילו לא במקצועות שעסקו בהם אותם הורים המחזיקים בעטרה הישנה.

 

 

הרי הם מסוגלים, כפי שהתבטאו דוברי הקהילה: "כשהם הולכים ללמוד, הם מוציאים את הציונים הכי טובים". נשמע כמו הצעה מפתה. אז איך קורה שאם הם עומדים להרוויח בגדול מלימודים, הם נשארים בישיבה? התשובה פשוטה: הם לא פורשים מהישיבה, כי יש מי שיפסיד בגדול – הרבנים (הראשיים, העירוניים, השכונתיים, הישיבתיים ועוד שורה ארוכה ארוכה).

 

 

בלי אברכים, האצבעות החרדיות בכנסת עומדות בפני קיצוץ ואפילו בפני חיסול. זהו הדיל: לוקחים ילדים מגיל ינקות, מקפידים לשמור על בורותם, להסתיר מהם את החילונים ואת העולם הסובב. אפילו נשים הם לא ממש רואים. נשים? אסור לראות ואסור לחשוב. כבר מילדות מסבירים לו שמחשבות מיניות עלולות להוביל לאיבוד זרע יקר לשווא. הרבה יותר יקר מהזרע שאפשר להשיג בבנק הזרע. 

 

ובגיל הנעורים, בתקופה שבה צעירים יוצאים עם בנות ונוסעים לחו"ל או לומדים מוסיקה ופיסיקה, מעמידים אותם בפני ברירת הפרוטקשן: תתחתנו, תישארו בישיבה, תלדו 3 ילדים ותקבלו מאתנו קיצבה – או צאו החוצה בלי מקצוע, בלי לדעת איך פונים לאשה או למעסיק, בלי המשפחה (שתנתק אתכם קשר) ובלי שקל.

 

 

באמת דילמה קשה. לבחור בין הלא ידוע לבין פרנסה מובטחת והמשך השעבוד לאותו עול מוכר.

 

 

ואיפה הנשים? איפה הן בבוקר, כשהגברים לומדים, איפה הן בערב, כשהם מתחממים זה באורו של זה, איפה הן כשהם נאספים למניין? איפה אלו שיושבות בירכתי האוטובוס, וניתן להן יציע קטן בבית הכנסת ובאירועים משפחתיים? אלו שידעו כי הבעל והבנים מרקדים בחתונת הבת והן יושבות בחדר המוקצה להן?

 

 

הן לא שם, אבל הן לא מיותרות. הרי גם אברכים זקוקים לאשה למטרות הפורקן הרגילות להן זקוקים גם חילונים ואפילו גויים. אבל למה סתם לקיים יחסים מתוך דחף או הנאה, כשאפשר לנצל את המומנטום ולקיים מצווה?

 

 

לכן הופך המפגש הטבעי בין האשה המותשת בבית לבין העילוי הפרטי שלה לאירוע של "פרו ורבו".

 

 

ומה הצרכים שלהן? אין לדעת, כי כבוד בת המלך פנימה. הנשים הן החוליה החלשה בשרשרת המזון של בני הערובה. הן בנות הערובה של האברכים בני הערובה.

 

 

הבנות האלו מועברות מחזקת אביהן הישר לחזקת בעלן האברך. ועוד בטרם יבש הדיו על הכתובה היא הרה ויולדת ובכך מבטיחה לרב שלה ולחבר מרעיו מצביעים, שמספרם גדל והולך.

 

 

 

הסידור הזה מבטיח שבת המלך תהיה עסוקה פנימה עד מעל לראש בהשגחה, בטיפול ובעבודה קשה בשורה של זאטוטים. אחד יונק, אחד בעגלה, שניים פעוטים נאחזים בה, ואחד בבטנה.

 

 

זה קורה לה בגיל הנעורים, 16- 18. גיל הפריחה ופתיחת גבולות התודעה של הבנות שלנו. וגם אם היו לה הרהורי כפירה קטנטנים קודם לכן, ואם היא מגלה שדיכאון אחרי לידה הוא לא שיא מאווייה – אין לה זמן לעכל את התובנה הזו כי היא כבר בהריון הבא.

 

 

ושלא כאברכים, הן טרודות בעניינים גשמיים: מישהו צריך לכבס, לייבש ולגהץ את בגדי השחור-לבן של הגברים, להכין אוכל, לשלם את החשבונות, ובעיקר – לטפל בילדים. אמור מעתה: בלי נשים משועבדות אין אברכים.

 

 

וגם אם הצורך לצאת לחופשי מפציע בה במלוא עוזו, אין דרך לממש אותו. לא מחכים לדעת אם אשה היא זמרת אופרה ומשתוקקת בטירוף לשיר שירי קודש, פשוט אוסרים עליה.

 

 

כמו חבורות רחוב של בנים בלבד, כמו אסירים ללא נשים – הופעתה של אשה באופק מעוררת יצרים האפשריים רק בקבוצה על טהרת המין הגברי. הפתרון? אסור לה לשיר, מחשש שחבורת הגברים לא תשלוט ביצרה. אסור ואסור, ובכלל, שתעלם לנו מהנוף.

 

אם בכל זאת תאזור כוחות האשה ותבקש לצאת – לא יינתן לה. כי מכבש הרבנות מכביד את יד הקואליציה על הנערה, והיא לא תקבל סיוע. התמיכה הכספית והמורלית של המדינה תגיע רק אם תעשה את הדרך ההפוכה: מן החופש אל המנזר.

 

 

כבנות ערובה הן אינן יכולות לצאת אל העולם, גם אם הן משתוקקות לכך. אנה תפנינה ומי יושיע אותן? כפי ששרה אתי אנקרי "היית סוגר אותי אם היית יכול", והוא יכול.

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סוג של טרול  On 28 בדצמבר 2011 at 2:34 pm

    רשימה מצויינת, ומדוייקת, לצערי.

  • א.ב.  On 28 בדצמבר 2011 at 4:28 pm

    בדרך כלל את כותבת מצוין. כאן לא.
    מה שרואים דרך האותיות זו שנאה ולא סנטימטר אחד מעבר.
    יפה איך כול החילוניים שבעולם יודעים בדיוק מה טוב ומה נכון לאברך ולבת זוגו לעשות… מדהים איך את, ולא רק את, עם כל הנאורות והקדמה, לא מבינה שבהתייחסות שלך לעולם החרדי את בדיוק עושה את מה שאת מתנגדת לו.
    מה פתאום את אומרת להן ולהם מה נכון להן ולהן לעשות?
    זו לא רק חוצפה, זו יוהרה.
    מי אמר שלימודי פיזיקה ומוזיקה עדיפים על גמרא?

    חבל.
    בדרך כלל הבלוג הזה מעולה.

    • oralevron  On 28 בדצמבר 2011 at 5:06 pm

      זה בדיוק הפמיניזם. לשחרר נשים שנכלאו בכל חברה.
      אני בטוחה שגם עליך לא מקובל להגיד שרצח על כבוד המשפחה הוא עניין של תרבות מסויימת, ומי אנחנו שנגיד להם מה טוב להם. ברור שלנשים הנרצחות זה לא טוב, ברור שלנשים מוכות לא טוב, וגם לא לנשים שמודרות מתפקידים במגזר החילוני, ומן האוטובוס במגזר הדתי, וכל אפליה ואי שיוויון, גם אם הן נעשות "בהסכמה" אינן מקובלות עלי.
      כדאי לשים לב שגם במקרים של הטרדות מיניות הטענה בד"כ היא כי היחסים היו בהסכמה.

  • א.ב.  On 28 בדצמבר 2011 at 5:31 pm

    אז כנראה אני לא מי יודע מה פמיניסט… למרות שאצלי בבית אני שוטף את הכלים ומכבס…

    את שוב נופלת למלכודת. נשים כלואות בחברה? מאיזו נקודת מבט? יש דווקא שיטענו שהנשים החילוניות הן שכלואות… מעבר לזה, אולי דווקא צורת החיים הזו של החרדים מעניקה הרבה במישורים אחרים? ואם נגיד שהנשים החרדיות "כלואות", למה לחשוב שהמישורים האחרים פחותים בחשיבותם מהחופש ללכת לדיסקו?

    רצח על כבוד המשפחה הוא כמובן מוקצה. אבל לא בגלל כבוד המשפחה אלא בגלל הרצח. וכן, רצח זה דבר לא מוסרי אבל מה הקשר בין רצח לבין לימוד בישיבה? או שמירת דיני טהרה? הרי אין בזה משהו שכשלעצמו הוא לא מוסרי… או?

    את גם מאוד מכלילה. יש לך נתונים סטטיסטיים מדויקים כמה אברכים לומדים ומקבלים קיצבה?
    כמה בעד ההפרדה בתחבורה הציבורית או ברחובות?

    בכול מקום יש איזה אחוז מסוים של סתומים בלחץ. אין מה לעשות וצריך ללמוד לחיות עם זה. מה לעשות אלוהים חילק את השכל לא באופן שווה. הנקודה היא אבל- מי מאפשר לאותם סתומים בלחץ להגיע לעמדות כוח? כאן צריך לחפש דווקא בצד החילוני. הם האשמים!

  • oralevron  On 28 בדצמבר 2011 at 6:43 pm

    החופש ללכת לדיסקוטק… כמו החופש לצרוך סמים – דוגמאות חביבות לתנאי הקבלה לחילוניות…
    וגם – החופש לקרוא את שפינוזה.
    כמה? זו לא שאלה מספרית. מספיק שיש אשה אחת שרוצה לשבת מלפנים – הרעיון הוא ש כ ל א ח ד – כולל נשים – ישב בכל מקום פנוי שיבחר!

  • מיקי  On 29 בדצמבר 2011 at 11:45 am

    אשתי מתפוצצת מצחוק

    פשוט הזוי – בדיוק כמו לבקש מאשה באפריקה ולומר לה ללבוש משהו על החזה

    מה את בכלל יודעת על החיים של נשים חרדיות? מתי לאחרונה ישבת לשיחה רצינית עם מישהי שעונה להגדרתך בפוסט?

    לא רציני – מכליל, רדוד ובקיצור עוד נערת מקהלה

    • oralevron  On 29 בדצמבר 2011 at 12:44 pm

      גם בטוקבקים מותר לדבר בשם האשה? גם שם היא לא נראית?
      העיקר שהנשים החרדיות לא נערות מקהלה. כל אחת ודעתה, כל אחת ופרסומיה, והגברים המצטטים אותה והולכים בדרכה.
      חבל שהרבנים לא מצטטים נשים, בפרהסיה. ובעצם, חבל שהן עצמן לא מופיעות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: