דורות של גברים חיפשו אותה באדיקות, ואף מסרו את נפשם בניסיון לאתר את מקום הסכנה. היו פרשנים שסברו כי היא מצויה בקול זמרת הנשים, ולכן אסרו עליהן לשיר, אחרים סברו כי קולן בכללו הוא ערווה, ולכן אסרו עליהן להופיע בפני גברים, היו גם מי שסברו כי המרפק הוא הוא אותה ערווה נעלמה, ואסרו עליהן לצאת בקיץ בחולצות מאווררות, אחרים פסקו הלכה כי הקרסוליים, אוי הקרסוליים. כמה השפעות פיזיולוגיות בולטות גורמים אותך מפרקים קטנים בתחתית הרגל הנשית. לכסות!
והנה בשורה. החיפושים הקדחתניים יומם ולילה, נשאו פרי. ראשית, גילוי נאות – באמת יש ערווה. והבשורה המשמחת – מקום הימצאה נודע!
פעם היא הסתתרה מאחורי כזה
ורק זאת כדאי להעיר, כי לא בכדי התמהמה הגילוי, שהרי בעלות אותה ערווה נוהגות להצניעה, ואף מכסות אותה בשכבות של הסתרה, אף אם הן חילוניות גמורות ואפילו כלל לא יהודיות, רחמנא ליצלן.
לרגל פריצת הדרך החשובה כינסו חוקרי הערווה לדורותיהם כנס, כדי שיוכלו לדון, סוף סוף בערווה עצמה, ולא סתם לגשש מסביב.
שהרי גם גישוש מסביב מספק ריגוש, אבל בכ"ז, אם יודעים היכן ממוקמת הנקודה עצמה, אומרים שהריגוש עשוי להרגיע שחקים.
דא עקא, שלמתכנסים יש חוסר בלימודי ליבה, כאלו שיספקו את הכלים לדון בחומר הלימוד בעניין באופן מדוייק ונקודתי. אך למרבה המזל יש בארץ הקודש תינוקות שנשבו, ובשביים למדו רפואה, ואף גניקולוגיה. והנה מסתבר שאותה גניקולוגיה כל עניינה בערווה (!).
לכן נתקבלו שתי החלטות הנוגעות לערווה: האחת – יוזמנו גניקולוגים, אף אם הם חילוניים גמורים ואף אוכלי שרצים. השניה – הכניסה לנשים אסורה, בין אם הן יהודיות ובין אם שיקסות גמורות.
בין הכופרים נשמעה קובלנה כאילו יש כאן אפליה כנגד נשים, שאף הן גניקולוגיות. והרי נודע שגם הן עצמן בעלות ערווה!
עניין הרחקת הנשים מהכינוס מתבקש מאליו. שהרי כיצד יתכן לפשפש באותה ערווה מוצנעת, בנוכחות נשים, השם ישמור.
אורה לב-רון משוררת ומחוללת צדק 