גם זה קרה בשבת

 

כספי הציבור לטובת בריאות הציבור

 

מפלס המאושפזים בבתי-החולים גואה. צפוף, מלא, אין מקום להכניס יתוש, ובכל זאת הם ממשיכים להגיע באלפיהם, גודשים את המיטות, אפילו במסדרונות הם מתקהלים. אין להם בושה.

הרי כבר מפלורנס נייטינגייל למדנו שלא טוב לצופף מיטות בבתי-החולים, וכי התנאים הפיסיים עשויים להצניח את התמותה באחוזים רבים. נכון שבמקרה שלה דובר באנגלים, אבל בהחלט יתכן שגם ישראלים מרגישים יותר טוב בתנאים יותר טובים. המלכה ויקטוריה התרשמה עמוקות מעבודתה, והקימה ועדה לשיפור הבריאות, שנייטינגייל לא השתתפה בה כי היתה אשה (ולא הוגש בג"צ על אי שיתוף אשה), אבל היא הכינה את דו"ח הועדה, כי בכ"ז צריך לדעת מה לכתוב שם.

אצלנו לא מדובר בחיילים בריטיים. אבל ברור שמדובר לא בסתם חולים, אלא בחולים עניים. או לפחות לא מספיק עשירים כדי לשכור מיטת-חולי עם אחות צמודה ורופא אחראי באיזה חדר מרווח. וכידוע, יש לנו מלחמת חורמה בעניים, שמתרבים בארץ בלי חשבון. ולמרות זאת המדינה הולכת לקראתם. קודם כל, הוכרז על תקן תפוסה  של  120% מאושפזים למחלקה. הקביעה הזו הריהי פלא מתמטי ממש. כי בבתי הספר, ואפילו בלימודי חמש יחידות מתמטיקה, לא נכנסים יותר מ- 100% בשלם אחד.

אבל לחולים כפויי הטובה לא די גם ב- 120% המהפכני, והם מתרבים ומתרבים.  מגיעים חולים לא בריאים, הלוקים במגוון מחלות. מי יטפל בכל זה?

נכון, המערכת התגייסה להרחיב את היריעה, ועכשיו היא מאחסנת חלק מהחולים בחדרי המיון, כדי להוריד את האחוזים המבהילים במסדרונות. אחרי הכל, השיטה הזו עבדה בהזזת הקו האדום של הכנרת, בעזרת השם היא תצליח גם בבריאות (ובעיקר בחולי).

אבל החולים הללו לא עוצרים גם בחדרי המיון. עכשיו הם יוצרים צפיפות לא נסבלת באכסניה החדשה, וחלקם אפילו חשים ממש ברע ומנצלים את הצוות הרפואי המצומצם שתפקידו לקלוט פונים חדשים. ובעיקר את האחיות הקורסות. ככה זה נשים. קשה להן. הן לא מספיקות לטפל באינספור חולים לשניה.

לשמחתנו יש כמה גברים שעומדים בפרץ, בודדים כנגד גל החולי הגדול השוטף בני אדם שאין להם תקציב לרפואה פרטית. שר האוצר ושורת פקידיו המסורה. הנה אנשים שהצליחו לחשוף את מזימת הציבור לגזול את כספי הציבור לטובת בריאות הציבור.