מתי יתקבל החוק לביטול מפלגות השמאל?

שמאלני אינו תואר, זו האשמה. ומאחר שמדובר בבוגדים תוקעי סכינים בגב האומה, ננקטים נגדם צעדים. אבל למה לנסות לנפות אותם מהתקשורת, מבתי המשפט, מהאקדמיה? לא יותר פשוט להוציא את מפלגות השמאל אל מחוץ לחוק?

 

רוזה לוקסמבורג

ניחוח קל של נוסטלגיה עולה באפי כשאני שבה ושומעת את הקריאות המוכרות "תוקעי סכין בגב האומה", כפי ששמעתי במקור Dolchstoßlegende. זה היה כשמפקדי הצבא הגרמני העידו בפני הרייכסטאג על הסיבות לכישלונם במלחמת העולם הראשונה, ותלו את האשמה בשמאלנים (ובמרומז יהודים).

גם שם, ההמונים קנו את הרעיון. כל-כך יותר נוח לאתר קבוצה שתישא באשמת הצרות הלאומיות, מאשר להסכים לחלוקה צודקת של הנטל.

אחר-כך, כשהתחלף השלטון ב- 1933, הוא אימץ את הרעיון בהתלהבות ובגדול. המהלך הזה אִפשר לו לפתור במחי רעיון אחד, שתי בעיות שלטוניות: האחת למצוא את האשם הפרמננטי בכל החולאים והקשיים הקיימים, ואלו שעוד יצוצו; והשניה להדיר כל מתנגד לכל דבר ולתפוס את השלטון האבסולוטי במדינה.

 

לא עבר זמן רב, והממשלה הנבחרת הוציאה אל מחוץ לחוק את כל  הארגונים שאינם נציונל סוציאליסטיים וביטלה את כל המפלגות למעט מפלגת השלטון.

עבר הרבה זמן, אני לא זוכרת בבהירות כל פרט, אבל זוכרת היטב את ההפתעה כשהאשימו אותנו בשריפת הרייכסטאג, וכולם קנו את זה.

 

 

מעניין, שגם בישראל רוב השמאלנים הם יהודים. ומעניין שגם הם תוקעים סכין בגב האומה, למרות שמאז מלחמת העולם הראשונה כבר יש אמצעי לחימה יותר משוכללים לחיילים (גם השמאלנים שבהם). ומעניין עוד יותר שגם אצל היהודים קונים את זה.

 

לאור כל זאת, אני רוצה לצאת בשתי קריאות נרגשות, שתיהן מועתקות מגופי ימין:

1. אל תתנו להם רובים(!) (קונספט ישראלי)
2. יבוטלו מפלגות השמאל (!) (קונספט גרמני)

 

זכאי לכאורה – עין הבוקרים תרה

ערבה, ערבה אין קץ

 

'ערבה ערבה אין קץ' שאגנו כולנו במכונית בכביש המטפס מסדום אפופים חמסין 'עין הבוקרים תרה' גמלים בחלון. 'שהשגריר העביר לליברמן לכאורה' אמר הרדיו ועצר אותי: מה לכאורה, לכאורה העביר, או לכאורה לליברמן?
 

 

 

הבוקר מצא כלבלב, שכח מהעדרים

 

שמתם לב שהחדשות בארץ הפסיקו להעביר ידיעות? משפטים שלמים במהדורה זוכים בהעברה מסוייגת. מצהירים/מודיעים, ומיד תוכפים סייג האומר לנו ואולי לא היו הדברים מעולם.
אני לא מבינה את הידיעה. היה או לא היה? מישהו העביר מסמכים או לא? ומיד, כדי להעמיד דברים על אי דיוקם, מוסיפים את המשפט המנטראי: הוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו. האם המשפט הזה הוא אייטם חדשותי? לא, כי לא מדובר בלהיט משפטי חדש שדחוף להביא לידיעת הציבור. זה חוק לגמרי לא חדש והוא לא חדשותי יותר ממשפטים אחרים בספר החוקים, כגון החובה לשלם ריבית על הלנת שכר. האם המשפט הזה נכון? לא, כי מי שרצח הוא רוצח, גם אם עדיין לא נתפס ולא נשפט. מומלץ לבדוק באבן שושן.
לפי ההיגיון הזה אפשר להודיע מדי יום על רשימה ארוכה של אנשים שהם חפים מפשע, ואפילו לא רק עדיין, אלא בכלל. נניח, אמא תרזה חפה מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתה.

 

 

בוקר אנטי גיבור. חף מפשע

אם כך אפשר לומר על אמא תרזה שהיא עברה על דיני הכשרות כשערבבה בשר וחלב, לכאורה, אבל היא זכאית כל עוד לא תוכח אשמתה. אז מה מחפש כאן הלכאורה? הוא משמש אליבי: לא אמרנו! הרי הוספנו לכאורה, ולכן אנחנו זכאים עד שתוכח אשמתנו.
אז למה, מכל האנשים הזכאים, בוחרים לציין דווקא את זכאותם של ליברמן והשגריר. היתכן, אם כן, שעורכי החדשות אומרים לנו – בפרפרזה על או"ם שמום – זכאים שמכאים, יש כאן עניין, ואנחנו מודיעים לכם תוך כסת"ח לכאורה?
אבל כל זה לא העיב על השירה. למרות שלמלוא רוחב העין לא נראה בוקר ולא סוס של בוקר. אבל בכ"ז נזהרנו. מעתה הקפדנו על 'עין הבוקר תרה לכאורה' 

 

 

אחריהם תרה

 

האשה עם הנובל

מאיפה הבאתם לנו את האשה הזאת מהפרס נובל? תוהה צרכן התקשורת הכפייתי, זה שבולע כבר עשרה ימים את כל פרטי הפרטים על רסיסי המידע בנוגע לפרופ' יקיר אהרונוב, וזכייתו בפרס. בולעים בשקיקה, כי לא בכל יום זוכה מדען ישראלי בפרס הנחשק, ובעיקר, מסתבר, לא ביום ההכרזה. ולפתע, מתוך הלא כלום, נשמעים שקשוקי המערכת המודיעה בתדהמה על כניסתה לזירה של אשה אלמונית. פרופסור שאיזו ועדה תמהונית בשבדיה מצאה לנכון לחון אותה בפרס, ועוד בכימיה.

עשרות כתבים מגלים שלא תמיד אפשר להסתדר בלי עבודת הכנה. כולם מסודרים זה מכבר עם חומר על אהרונוב, כולל נקודות הצבת המצלמות, והנה – שוד ושבר, באה איזו עדה, וקטפה את הזר! ולא סתם עדה, גם שם המשפחה הוא של אשה – יונת! נכון, היא פרופסור, אבל עדיין. איך היא עשתה להם כדבר הזה? איך היא זכתה להם פתאום?!

האם זה בגלל שהיא אשה? תוהים הכתבים, לאחר שגילו בגוגל כי כבר המון זמן לא קבלה אשה נובל בכימיה. אבל לא כולם שואלים אם זה בגלל שהיא אשה. המהדרין תוהים באלגנטיות האם זה משום/מפאת היותה אשה.

ואז נותרת להם השאלה שאין להתחמק ממנה: על מה לעזאזל הפרס? נדרש הסבר. אח, אילו ידענו קצת קודם, שבוע, אפילו יום, אפשר היה לעשות רשימת מונחים, לצלם במכון ויצמן.

אבל העיתונות לא ידעה דקה קודם. אחרי הכל מדובר בסטיה מהמסלול. כי לאורך המסלול עצמו מפוזרים כל העת, ברווחים שווים, כתבים.  וזאת כדי שאם יודעים, נניח, שמחר יש ארוחת ערב אצל ברק, מעמידים צוות ע"י אקירוב, מדווחים מי בא ומי לא, מה סביר להניח שהונח ובאיזו שעה כבה האור.

אם יש שביתה במפעל, מקבלים הודעה מסודרת לעיתונות מההנהלה, מפרסמים, לפעמים מוסיפים תגובת הועד – ועבודת העיתונות מתבצעת כסדרה.

אבל האשה הזאת, עדה יונת, קבלה את הפרס בלי לעדכן את התקשורת מבעוד מועד. ממש לא קפצה בראש ולא הודיעה ביוזמתה דבר. וזה נפל עליהם, תודו, בעיצומו של הר הבית, ופסטיבלי סוכות.

באמת, אולי זה מסביר למה נדיר לתת נובל לנשים. הן הורסות לתקשורת את המהדורה. לא הספקנו, סורי. מה חושבת המדענית, לכולם יש שנים לבזבז במעבדות ולבדוק בסבלנות אדירה והארות פתע עזות, בהתמדה ולעומק, עד שהתא נכנע ומסגיר את המנגנון?

אחרי הכל, עיתונות היא בספיד. אדווה על פני הודעה לעיתונות. אז למי יש זמן להתעסק עם זרמי מעמקים? נניח לדעת רגע לפני שמסך הברזל קורס, או הכלכלה העולמית נשברת? או שעדה שלנו זוכה בפרס. ועוד נובל. אז מה אפשר לומר? שהיא אשה?

סיקור בית האח הגדול כמו סיקור משכן הכנסת

 מהו המסר ואיפה הוא גר
 
התקבצו להם טריומוויראט של עיתונאים בגל"צ הבוקר, והלינו על האח הגדול והבובליזציה של התרבות, זו התרבות שרק לא מכבר הלינו שאינה קיימת. איך, איך הגענו למצב שבו שיח ריק שכזה דוחק מלוח השידורים תוכניות כמו זו שלשמה נערך הדיון אצל רזי ברקאי, שובו של ניסים משעל עם תוכנית אירוח לקראת הבחירות. אין להם כוונות לראיין את בובליל (לא האב, לא הבת ולא רוח הקודש) וגם לא את שפרה ונגזרותיה.
דן מרגלית, מראשי המצרים על האח הגדול, הביע אכזבת נכאים: איך זה שכולם מתעניינים באנשים שלא עשו כלום, אבל ממש כלום. וכאן הוא מנה כל מה שתושבי הבית לא עשו: לא היו מדענים, לא אמנים, לא לוחמים, לא מכבי אש, לא ספורטאים. כלום. אז במה אנשים מתעניינים?
או, דן, בדיוק בנקודה זו רציתי לומר לך בשם מרשל מקלוהן שגם הפעם המדיום הוא המסר. ומהו המדיום? בית האח הגדול. כי יש המון בתים בהם יושבים אנשים ולא עושים כלום, אבל רק בבית הזה עשו זאת בטלוויזיה. אלמנטרי, מרגלית.
 
מול גיבורי התרבות של הכנסת
 
לא נעים להודות, אבל זה בדיוק המצב גם בתוכניות הדבֶּרֶת על הכנסת. גם שם מופיעה שורה ארוכה של חברי כנסת ("דיירי" המשכן) שלא עשו כלום. אבל ממש כלום. הם אפילו לא ביקרו שם יותר משביקרו תלמידים בטיול לירושלים. יש בהם כאלו שאפילו איננו יודעים איך הם נראים ואיך קוראים להם. וזה לא הכל, בעונה הבאה (כבר בפברואר הקרוב) יתחלפו חלק מן השחקנים בסדרה בלי שנדע כי באו אל קרבנו אי פעם.
 
לכאורה אפשר לומר "איך את משווה. הרי זהו בית המחוקקים, כאן נקבעת הפוליטיקה של ישראל". אבל האמנם?
כלל לא בטוח שהיא נקבעת כאן, אולי בבית הלבן? אולי בבית של יולי עופר? אולי בבית ראש הממשלה? אלא שבבית הזה, הכנסת, יש אולפן גדול, והמוני עיתונאים מתגודדים בו, וכולם משחרים לסקופ. ככה שאם חבר כנסת ישב במזנון לשתות קפה נטול קפאין, מיד נשמע על כך בצירוף דיונים עם רופא לבירור המשמעות הרפואית של הפרשה. ממש כמו שפרה שישבה לשתות קפה עם עינב וגררה שלל דיונים אשר לאסטרטגיה של המהלך.
 
אז מה המסר בתוכניות שסנגרתם עליהן? גם כאן, כמו ב"אח הגדול", המדיום הוא המסר. וגם כאן המדיום הוא בית. ואתם מסקרים את הזוטות שמתרחשות שם ואת שוכני הבית בעיקר משום שהמקום הוא מעין משכן עם אולפן תקשורת צמוד. והמון כתבים שמחפשים מי אמר למי בטונים גבוהים, מי הצחיק, מי הרגיז ומי התקוטט. הכתבים מגיעים בבוקר לאולפן המצוייד, ויוצאים לשטח, בית האח הגדול הצמוד. יש להניח שמגיעים לשם גם שוכני הבית המבקשים להצטלם. יש להניח גם שאם מישהו רוצה להצניע, יקיים פגישה מחוץ לכנסת. שכן כאן, בשונה מבית האח הגדול, מותר לשחקנים לצאת ואפילו לא לשוב.
 
למעשה, תוכניות הפוליטיקה עוסקות בדיוק בזה, כפי שאמר דן מרגלית, באנשים שלא עושים כלום. ראשי המדינה זוכים לסיקור מפורט של מה שאינם עושים. כמה הגיגים של שרינו על גלעד שליט! הרי אילו היו מחזירים אותו, היו זוכים להתראיין רק בסמוך לאירוע. אבל משאינם עושים דבר אפשר לדוש שוב ושוב בשאלה: האם כדאי לדבר בתקשורת או עדיף לשמור על חשאיות. וגם מחר אפשר לדבר בדיוק על אותו נושא, וגם מקץ מאות ימי שבי. והתקשורת הסולדת מאנשים שאינם עושים כלום, מספקת בחדווה את הבמה לאנשים שאינם עושים דבר, למרות שהם עובדים אצלנו, אם לצטט את אולמרט.
הרי כתבינו לדורותיהם יכולים ללחוץ על הפוליטיקאים בכל פעם שהם מזכירים את שליט ולדרוש במפגיע תשובה: האם החלטת לא לשחרר אסירים ולהשאיר את גלעד בשבי? אבל למה להם, כשאפשר לנהל דיון באפיק ידוע, עם משתתפים ידועים שכידוע, לא עושים דבר, אבל מדברים על זה.
 
החלום הרטוב של מרגלית ומשעל
 
לכאורה, אין ברירה, צריך להתחשב בעניין הנחות הזה הקרוי רייטינג. אבל מה אתם רוצים באמת? אילו ניתן לכם להביא לאולפן את מרואיין חלומותיכם?
החלום הרטוב שלהם, כך הסכימו מרגלית, משעל וברקאי, הוא לראיין את ביבי. זאת לפי הכלל שאינו מאכזב: ביבי לא מסכים, ולכן הוא הנחשק מכולם.
שכן ביבי זה מעניין, שלא כמו שפרה והבובלילים. אותו טרם שמענו, מסתורין גמור, אדם חדש בשמי חיינו. אולי יפתיע ויחדל לדורש מהעניים לצמוח עמוק יותר לעוני, וזאת טרם נגענו באחת השאלות המרתקות בפוליטיקה הישראלית: האם ביבי השתנה? אם לא, אז אולי ברק השתנה? אם לא, אז אולי הם יספיקו להשתנות עד הבחירות? זה לא מעניין? לא!