ארכיון תג: עוגה

איפה העוגה? אצל דנקנר? אצל עופר? אצל אריסון?

בואו נגדיל את העוגה, אמרו לנו, ואז כל אחד יקבל פרוסה יותר גדולה. אבל בסוף המסיבה הסתבר לכולם מה שחלק התריעו כל העת: שהעוגה אצל כמה ילדים וכל הכתה נשארה בלי (למעט מי שקיבל פרור).

מי יקבל פרוסה?

באמת, הרי כל תלמיד יסודי, בלי רקע בכלכלה, היה מבין מיד שאם שלושה ילדים בכתה קבלו את העוגה, ולו לא נשאר – אמא של היומולדת לא חלקה בצדק. אבל גם התלמיד שלנו, נטול הרקע הכלכלי, יודע שאין דין אמא המחלקת עוד פרוסה לאחד הילדים (כי הוא רזה, כי הוא יתום, כי היא אוהבת אותו) לדין אמא שטוענת כי יש להעביר את כל העוגה לשלישיה, והפרורים יפלו בסופו של דבר לפיהם השוקק של השאר.
האמא הזו, שמעבירה את העוגה לקומץ נבחרים היא או חסרת תבונה או חסרת לב. בעצם, איש לא באמת מפקפק בתבונתה וסבור כי היא מאמינה שהפרורים יאזנו את הצדק הטבעי, וכי הזוכים בכל הקופה לא יבלסו את העוגה (בעיקר יבלעו מיד את הדובדבנים) וכי פרור המגיע משיירי שולחנם כמוהו כפרוסה יפה ומתוקה המגיעה הישר מהעוגה השלמה.
תמימים שואלים: למה בחרה אמא של היומולדת לתת את העוגה דווקא לשלישית הנבחרים? האם קבלה שוחד?ב מה יכול ילד לשחד אשה שיש לה ילד ועוגה? אולי הבטיחו לה לצרף את בנה לקבוצת הכדורגל של ביתה הספר? אולי נתנו לו סיבוב באופנוע של אבא? אולי הבטיחו לקיים את מסיבת יומולדת הבאה אצלם בחצר הוילה?
השאלה שאף ילד אינו שואל, כי היא ברורה מאליה, היא האם בוצעה כאן עבירה על חוקי היומולדת. גם אם האמא לא קבלה תמורה, אז מותר לה לעבור על החוק? מה אם פשוט נמאס לאמא של היומולדת לאפות עוגות, לחלק בצדק ובשיוויון ולשמח את כל הכתה? מה אם החליטה: יש לי כוח ליצור פערים, והנה אני יוצרת אותם. זה גמולי על עמלי, שיצרתי במו ידי שלושה ילדים שיש להם יותר עוגה מכפי שיוכלו לאכול לא רק עד סוף השנה, אלא לעולם ועד. הנה יצרתי במו ידי שלושה ילדים שיוכלו לדרוש את כל העוגה גם בשנה הבאה, כי הנוהג כבר נוצר, וההרגל כבר נוצק. ומה אם עורכי דין לא יכולים להוכיח, כי מדובר בדיני נפשות, ולכן יש צורך בפסיכולוגים. או במשוררי היגון.